החלטה

1. בפניי בקשה להורות על הנפקת אישור הפקדה בהליך זה מיום 01.05.2023 - מועד מתן פסק הדין - וזאת על יסוד טענה בדבר תפיסת רישיון הנהיגה של המבקש בתאריך 16.12.2016, במסגרת פסילה מנהלית, שמקורה בהליך אחר.

2. מעיון בהודעה על פסילת רישיון הנהיגה אשר צורפה לבקשה עולה כי נאסר על המבקש לנהוג בכל סוגי כלי הרכב. אין בטופס המצורף כל עדות לתפיסה בפועל של רישיון הנהיגה. המבקש חתום בחתימת ידו על הטופס. בהעדר כל אינדיקציה לתפיסת רישיון הנהיגה לא שוכנעתי כי אכן רישיון הנהיגה של המבקש נתפס על ידי השוטר מבצע האכיפה.

3. לענייננו - ראשיתו של הליך זה בעבירה שבוצעה בתאריך 21.08.22 ועניינה פקיעת רישיון הנהיגה של המבקש מתאריך 16.12.2016. המבקש הורשע בהעדר התיצבות במיוחס לו ונגזרו עליו עונשי פסילה בפועל בת 5 חודשים, פסילה מותנית וקנס כספי. עד כתיבת שורות אלה לא הופקד רישיון הנהיגה של המבקש בהליך זה.

4. למעשה מדובר בבקשה לחישוב תקופת פסילה. הכלל הוא שעל הנאשם/המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה שברשותו או תצהיר חלף הפקדה. בית המשפט אינו צד לחובה המוטלת על המשיב במקרה זה והיה עליו לפעול בהתאם להחלטה השיפוטית שניתנה. סעיף 42(ג)(1)לפקודת התעבורה קובע כי תקופה שחלפה עד מסירת רישיון הנהיגה לרשות שנקבעה בתקנות לא תימנה במניין ימי הפסילה. סעיף 61 לפקודת התעבורה קובע כי מי שנפסל רישיונו חייב להמציא את הרישיון לרשות שנקבעה בתקנות תוך התקופה שנקבעה בהן. תקנה 556 לתקנות קובעת כי נפסל בעל רישיון נהיגה על ידי בימ"ש מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרישיון את רישיון הנהיגה שלו לאותו בימ"ש שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה או תוך תקופה שקבע ביהמ"ש לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרישיון ובתנאים שקבע ביהמ"ש. תקנה 557 לתקנות מוסיפה וקובעת את החובה להגשת תצהיר אם הרישיון אבד או אינו נמצא בידי בעליו. כמו כן, כפי שקבע בימ"ש קמא, בפסיקה נקבע כי יש צורך במעשה אקטיבי-פורמלי של הנהג לשם תחילת תקופת הפסילה (ע"פ 6928/18 כלפון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.10.2018)].