עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 19.5.25.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון - אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהמבקשת קיבלה את ההזמנה לדיון עם ההזמנה לדין במועד ביצוע העבירה, ואין על כך מחלוקת.

אלא שלטענת המבקשת, היא פנתה לעורך דין, וחתמה על יפוי כח, וסמכה על עוה"ד לטפל בתיק, ולא ידעה שלא טיפל. טענה זו נטענה בעלמא וללא כל תימוכין, ואף לא צורף יפוי כח לעורך הדין, ולא צורף תצהיר תגובת עורך הדין (וראו לעניין זה עפ"ת (מחוזי חיפה) 52082-08-22 חג'אזי נ' מדינת ישראל, 20.11.22, פסקה 10); ובנסיבות אלה, אין מקום לקבל את טענותיה של המבקשת לעניין זה.

יתרה מכך, נפסק, כי שכירת שירותיו של עו"ד אינה גורעת מאחריותו של נאשם לגורל ההליך ולתוצאותיו, ואין בטיעון זה כדי להצדיק את אי ההתייצבות (ראו עפ"ת (מחוזי חי') 13586-07-11 מחמוד מרדאוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.09.2011); וגם אם המחדל של אי ההתייצבות לדיון נעוץ בעורך דין, יש לראות את מחדל עורך הדין כמחדלה של המבקשת עצמה, אשר אף היא לא דאגה להתייצב לדיון; ואף לא לברר מה היו תוצאות הדיון לאחר מועד הדיון אליו זומנה כדין.

לפיכך, אין בטענות המבקשת כדי להקים עילה לאי התייצבותה לדיון

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו.

ככלל, על מנת לבטל פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם משום חשש לעיוות דין, על הנאשם להצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להוביל לשינוי תוצאות פסק הדין (ראו: רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, (‏25.3.2018); רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל, (6.9.2017); רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (10.2.2015)).

בענייננו, כפי העולה מהמסמכים שצורפו בקשה, בדבר תיקון הרכב, הרי שאלה ממועד מאוחר לאירוע הנהיגה דנן; והטענה בדבר ארכה עד ליום 20.2.25 (כאמור בסעיף 3 לבקשה) נטענה בעלמא וללא כל אסמכתא.

גם העונש שהושת על המבקשת (3 חודשי פסילה בפועל וענישה נלווית) הינו סביר, בהתחשב בפסילת המינימום הקבועה בחוק; ואין בו כדי להקים חשש לעיוות דין.

המבקשת קיבלה את יומה בבית המשפט והיא לא ניצלה אותו מטעמים התלויים בה.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשפ"ו, 03 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.