החלטה

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המדובר בדו''ח מספר 90525457280, מיום 04.11.22, בגין עבירת אי ציות לאור אדום.

לאחר שלוש בקשות לדחיית מועד הדיון התקיים דיון ראשון בתיק ביום 29.10.24 ונדחה שוב לצורך הסבה ליום 16.03.25 אך בשל אילוצי בית המשפט נדחה הדיון לתאריך 08.09.25 (ראה הודעת מזכירות מיום 28.01.25).

מעיון בנט המשפט עולה, כי זימון נשלח אל כתובת המייל של ב''כ המבקש ביום 31.01.25 בשעה 19:36. על כן, התקיימה מסירה כדין, גזר הדין ניתן בהעדר התייצבות הנאשם והוטל קנס בסך 2,000 ש''ח.

על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

ב''כ המבקש טען כי לא התייצב לדיון בשל תקלה ביומנו. לעניין זה נקבע אך לאחרונה בעפ''ת (חי') 23318-02-25 (כבוד השופט אריאלי) כי אין בטענת בלבול או שכחה כדי לבסס חשש לעיוות דין וכן אף לא טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו (ראו רע''פ 9142/01 סוראיה נ' מדינת ישראל, 02.10.2003, פסקה 8).

באשר לעיוות הדין, כבר נקבע כי טענה להסבה או טענה כי אחר נהג ברכב, אין בה כשלעצמה כדי לבסס חשש מפני עיוות דין. ראו לדוגמה; רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11) ועפ"ת 2047-09-22 סלומן נ' מדינת ישראל (24.10.22).