לא מצאתי בין יתר נימוקי הבקשה הצדקה לביטול גזר הדין ואף לא התייחסות לשיהוי הניכר שבהגשת בקשה זו, כשנה ועשרה חודשים.

מעיון בנט המשפט, עולים הנתונים הבאים:

ביום 18.02.24 ניתן גזר הדין בהעדר.

ביום 20.03.25 הוגש תצהיר חלף הרישיון מטעם המבקש ואישור הפקדה הונפק במועד זה כנדרש.

ביום 22.12.25 בחלוף כשנה ועשרה חודשים ממועד מתן גזר הדין, הוגשה בקשה זו לביטולו. על אף השיהוי הניכר, לא הוטעם מדוע לא הוגשה הבקשה במועד, או למצער במועד הפקדת התצהיר, לאחר מתן גזר הדין ולפני כתשעה חודשים.

על המבקש לעקוב אחר ענייניו והטיפול בהם, לזאת יוסף כי המבקש טוען כי אף הגיש בקשה להישפט, וגם בעניין זה לא ניתן הסבר מניח את הדעת, מדוע לא בירר אודות מענה לבקשתו.

למעלה מן הצורך בחנתי בשנית את מידת העונש - אכן פסילה בת 5 חודשים אינה קלה ואולם אין לו למבקש להלין אלא על עצמו; אדם הנוהג במהירות של 145 קמ''ש בכביש בו מותרת מהירות של 90 קמ''ש, מהווה סיכון ממשי למשתמשי הדרך. מדובר בענישה המינימלית מחויבת המציאות שיש להשית לבל יעבור מסר של סלחנות כלפי עוברי החוק. יואר, כי העונש שהושת על המבקש הוטל בהלימה לעברו התעבורתי, תוך הפעלת פע''ת בת 3 חודשים מתיק 2027-01-21 במצטבר, וניכוי פסילה מנהלית בת חודש אחד.

הבקשה נדחית.

עיכוב הביצוע בטל.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.