החלטה

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המדובר בדו''ח מספר 90527945027, בגין עבירת מהירות מיום 17.12.23. דו''ח מסוג הזמנה לדין בו זומן הנאשם ליום 12.02.25, וגזר הדין ניתן במועד זה בהיעדר.

על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

באשר לאישור המסירה בגין הזימון לדיון, אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" וכבר נקבע כי אין בטענת "לא נדרש" כדי לפגוע בחזקת המסירה. שכן משמעות הדבר היא כשמה כן היא, כי המבקש נמנע מלדרוש את דבר הדואר. (ראו עפ''ת 2047-09-22 סלומן נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו 24.10.2022).

באשר לטענה כי ישנם עשרה אנשים נוספים הנושאים שם זהה כשמו של המבקש, הרי שטענה עובדתית זו נטענה בעלמה וללא כל תימוכין. לא הונחו לפניי אסמכתאות כנדרש, ולו כל ראיה לכך כי נערך בירור מול הדואר בנושא זה. אדרבא - אישור המסירה המצורף לתגובת המשיבה נושא את מספר ת.ז. המבקש.

באשר לעיוות הדין, המבקש לא העלה כל טענה לחשש מעיוות דין ולא פירט סיבה המצדיקה היעתרות לבקשתו.

נקבע כי גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. ראו ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.9.2007).