נקבע כי גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. ראו ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.9.2007).

טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו. (רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, 25.03.2018).

למעלה מן הצורך בחנתי בשנית את מידת העונש - אכן פסילה בת 10 חודשים אינה קלה ואולם אין לה למבקשת להלין אלא על עצמה; אדם הנוהג ללא רישיון נהיגה בתוקף למעלה משנתיים מהווה סיכון ממשי למשתמשי הדרך. מדובר בענישה המינימלית מחויבת המציאות שיש להשית לבל יעבור מסר של סלחנות כלפי עוברי החוק. יואר, כי העונש שהושת על המבקשת הוטל בהלימה לעברה התעבורתי, תוך הפעלת פע''ת בת 3 חודשים מתיק 8446-03-23 במצטבר.

לא מצאתי בין יתר נימוקי הבקשה הצדקה לביטול גזר הדין ואף לא התייחסות לשיהוי הניכר שבהגשת בקשה זו, כשנתיים.

מעיון בנט המשפט, עולים הנתונים הבאים:

ביום 11.06.23 ניתן גזר הדין בהעדר.

ביום 10.04.24 בחלוף 10 חודשים ממועד מתן גזר הדין, הוגש יפוי כח בתיק.

ביום 23.01.25, בחלוף כשנה וחצי ממועד מתן גזר הדין הוגשה בקשה לאישור הפקדת רישיון על פי תצהיר. אישור הונפק במועד זה כנדרש.

ביום 20.05.25 בחלוף כשנתיים ממועד מתן גזר הדין, הוגשה בקשה זו לביטולו. על אף השיהוי הניכר, לא הוטעם מדוע לא הוגשה הבקשה במועד, או למצער בכל אחד מן המועדים בהן הוגשו בקשות ומסמכים בתיק, לאחר מתן גזר הדין.

למעלה מכך, לא הוטעם מדוע המבקשת לא ביררה אודות תוצאות הדיון, המשליכות על רשיונה במשך שנתיים.

על המבקשת לעקוב אחר ענייניה והטיפול בהם.

על כן יוצא איפוא, כי הבקשה נדחית. עיכוב הביצוע בטל.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשפ"ה, 09 יולי 2025, בהעדר הצדדים.