החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש ביום 27.02.18 , בגין עבירה של עקיפה,

מכח תקנה 47 (ה) (4) לתקנות התעבורה.

לפי הנטען, המבקש לא ידע כלל על הזימון לדיון ולכן לא התייצב לדיון, משכך נסיבות אי התייצבותו נבעו מנסיבות שלא היו בשליטתו.

עוד נטען כי המבקש כופר במיוחס לו שכן לא נהג במהירות המיוחסת לו ומבקש הוא יומו בבית המשפט.

כמו כן, ציין ב"כ המבקש כי גרסתו של המבקש לא נשמעה שכן אם מלכתחילה היתה נשמעת - קיים סיכוי סביר שתוצאות המשפט היו שונות.

משעמד המבקש בשני הקריטריונים לפי פס"ד אטילא - יש ליתן לו יומו בבית המשפט.

ב"כ המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה מהטעם שהעבירה בוצעה ביום 06.09.17 והמבקש חתם על ה-דו"ח ואף קיבל עותק ממנו. עוד ציינה כי המבקש הגיש בקשה להישפט ביום 07.09.17 ונשלחה לו הזמנה חדשה לכתובת אותה ציין המבקש בבקשה להישפט ואף יש אישור שזה נשלח רשום.

עוד נטען - כי לא נתקיימו נסיבות המצדיקות את ביטול פסק הדין.

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה מהטעמים הבאים:

1. המבקש הגיש בקשה להישפט יום אחרי ביצוע העבירה - מה שמלמד כי מיהר להגיש את הבקשה להישפט ולטעון טיעוניו במהרה שכן "הנושא היה בוער לו".

אומנם מפנ"א שלח למבקש את הזימון בדואר רשום בכתובת שציין המבקש - אולם לא ניתן לדעת מה עלה בגורל הזימון. האם "נמסר"? האם "לא נדרש"? אין כל דרך לדעת מתגובת המשיבה מה קרה עם הזימון.

ליתר דיוק, כל מה שיש, הינו אישור כי הזימון הגיע אל הדואר למשלוח ולא מעבר לכך.חבל מאד שהמשטרה לא מצרפת אישור של משלוח עצמו בדואר רשום.