החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ): הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו. השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

בפרשה שבפני קיבל המבקש זימון ידני משוטר למשפטו.

לא ניתן על ידי המבקש כל נימוק המצדיק את אי התייצבותו לדיון.

על פניו המדובר בפקיעה משנת 2007 (!) ולא הוצג כל מסמך המראה כי נתון זה מכתב האישום אינו מדוייק.

בנסיבות המתוארות לעיל הרשעת המבקש בדין יסודה וכך גם ענישתו שאינה חורגת ממתחם העונש ההולם.

לא מצאתי כל הצדקה לקבלת הבקשה.

עמדת המדינה מתקבלת באופן מלא.

מורה על דחיית הבקשה.

על המבקש לוודא הפקדת רישיונו (או הפקדת תצהיר) לצורך מניית הפסילה בתיק זה.