החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 11.06.18 בהעדר. התביעה מתנגדת לבקשה.

2. המבקש הורשע בהעדרו בעבירה של יציאה מצומת שלא בכיוון חץ, בניגוד 36(ד) לתקנות התעבורה.

3. ביום הדיון, 11.06.18, הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון בצירוף אישור מחלה שאינו מופנה למוסדות משפטיים ובקשתו נדחתה.

4. בבקשה דנן, המבקש טוען, כי אינו עו"ד ולא ידע שעליו להגיש אישור המופנה למוסדות משפטיים. בהינתן כי על אישור המחלה עצמו רשום בבירור ובמודגש "אישור זה אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים" הרי שאין בידי לקבל את הטענה.

5. מעבר לכך, על המבקש היה להתחקות אחר ההחלטה שניתנה בבקשתו לדחיית מועד הדיון.

6. משבקשת דחיית מועד הדיון נדחתה והמבקש לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו, הוא נשפט בהעדר כדין שכן אי התייצבות, רואים אותה כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

7. המבקש לא הצביע על הגנה כלשהי לגופו של עניין והסתפק בטענה כללית על כשלים ראייתיים.

8. מעבר לאמור, הבקשה לא נתמכה בתצהיר ולא הוגשה בהתאם לכללי הגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר הקבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , וע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18) ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

9. אין עיוות דין, העונש שנגזר על המבקש הולם את העבירה.

10. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.