החלטה

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר כדין ביום 4.4.16.

למבקש יוחסה עבירה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל שישה חודשים.

התביעה מתנגדת לבקשה.

המבקש ביטולו של פסק דין צריך להוכיח אחת משתי עילות: סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או חשש ממשי לעיוות דין [עיין: רע"א 418/85 רוקינשטיין נ' מ"י, פ"ד לט(3) 279, רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ' מ"י, הרכב הש': א. ברק, ת. אור, א. מצא, 2.10.03].

המבקש הוזמן כדין, הדוח שנמסר לידי המבקש מהווה הזמנה לדין וכתב אישום.

בבקשה צויין כי המבקש איבד את הדוח ולא זכר את מועד הדיון .

עוד נטען כי בחודש מרס קיבל המבקש הודעה טלפונית מהמשטרה על מועד דיון שנקבע למאי 2016 והוא לתומו סבר כי עסקינן באותו דוח.

בלבול או אובדן דוח אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (עיין: רע"פ 9142/01, רע"פ 5958/07, רע"פ 2991/11 , רע"פ 10200/03 שחוח נ' מדינת ישראל, הש' ס. ג'ובראן, 4.12.03 ).

הנטען בבקשה אינו מהוה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות.

לגופו של עניין טוען המבקש כי היה לו רישיון נהיגה בר תוקף למועד הנהיגה אך לא צרף אישור משרד הרישוי.

צלום הרישיון שצורף אינו קריא.

אם יומצא אישור רשות הרישוי על תוקף הרישיון ליום העבירה תוך 14 יום אשקול את הבקשה מחדש.

בשלב זה הבקשה נדחית.