החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר כדין ביום 18.09.17.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

המדובר בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

הזמנה נשלחה כדין בדואר רשום וחזרה בציון "לא נדרש".

נקבע הן בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי והן בפסיקה כי "לא נדרש" מקים חזקת מסירה גם בהתייחס להזמנות לדין (עיין: רע"פ 3202/16 בן נחום נ' מדינת ישראל (18.5.16) ורע"פ 3698/17 יוסופוב נ' מדינת ישראל (7.5.17)).

אין המפורט בבקשה כדי להרים את הנטל המוטל על כתפי המבקש להוכיח כי אי קבלת ההזמנה אינה נעוצה בהימנעותו לקבלה.

לגופו של עניין, אין הגנה.

אין במפורט בבקשה או במסמכים שצורפו כדי לענות על הדרישות שנקבעו בבימ"ש העליון אשר יש בהן כדי להניע את ההליך מחדש (ע"פ 9142/01).

גם הטענה הכללית כי אחר נהג, אין בה בהכרח כדי להצביע על חשש לעיוות דין.

לא צורף תצהיר נהג, אין הסבר מדוע המבקש לא פנה מבעוד מועד למשטרת ישראל להודיע כי אחר נהג לכאורה, ניתן היה לעשות כן עם קבלת ההודעה על העבירה ואין הכרח לעשות זאת לאחר קבלת ההזמנה לדיון [לעניין טענת אחר נהג לאחר מתן פסק דין כאשר אישור מסירה חזר בציון "לא נדרש" עיין למשל: רע"פ 11070/08 לוי נ' מדינת ישראל (7.1.09), רע"פ 3698/17 יוסופוב נ' מדינת ישראל (7.5.17). המבקשת הגישה בקשה לביטול שני פסקי דין שניתנו בהעדרה, הזמנות לדיון חזרו בציון "לא נדרש". בית המשפט המחוזי נימק פסק דינו ביחס לחזקת המסירה על בסיס ההלכה שנקבעה ברע"פ 3202/16 בן נחום נ' מדינת ישראל (18.5.16), ובאשר לטענה כי אחר נהג נקבע כי אין חשש לעיוות דין בהסתמך על ההלכה שנקבעה ברע"פ 7709/13 סאסי נ' מדינת ישראל (28.11.13). בית המשפט העליון דחה הבקשה].