החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 16.07.18 בהעדר. התביעה מתנגדת לבקשה.

2. המבקש הורשע בהעדרו בעבירה של נהיגה תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.

3. למבקש נשלח הזמנה לדיון בדואר רשום שלא נדרשה על ידו, בתיק אישור מסירה שחזר בציון "לא נדרש". בהתאם להוראות החוק, אי דרישת דבר דואר רשום מקים חזקת מסירה כקבוע בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974 וכמוהו כמסירה כדין (עיין: רע"פ 3202/16 אבי בן נחום נ' מ"י, הש' א. שהם, 18.5.16).

4. בבקשה דנן, המבקש טוען, כי לא קיבל הזמנה לדיון. בהינתן אישור המסירה בתיק - הנטל על כתפי המבקש להוכיח שאי שקבלת הדואר אינו נעוץ בהימנעותו מלקבלו. המבקש טען טענה כללית על אי קבלת דבר הדואר ולא עמד בנטל ההוכחה. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענותיו אודות פגם באישור המסירה שכן שמו של המוסר נרשם, נחתם בחתימה וחותמת הנושאת תאריך ובציון "לא נדרש".

5. המבקש לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו, על כן נשפט בהעדר כדין, בהתאם לסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") הקובע כי אי התייצבות רואים כהודיה בעובדות כתב האישום, ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

6. אין עיוות דין, העונש שנגזר על המבקש הולם את העבירה ועברו התעבורתי כעולה מגיליון ההרשעות שהוגש לתיק (ת/2).

7. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ח, 10 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.