החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין ובקשה לעיכוב ביצוע. התביעה מתנגדת לבקשה.

2. המבקש קיבל דו"ח המהווה הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת מיום 20.07.16. המבקש לא התייצב משכך נשפט בהעדר ביום 14.11.16 בהתאם לסעיף 240 לחסד"פ.

3. הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ב 16.05.18, בשיהוי ניכר למעלה משנה וחצי לאחר מועד גזר הדין. אין כל הסבר לשיהוי ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

4. בתיק יש אישור משלוח ההזמנה בדואר רשום (ת/1).

5. משכך קמה חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 והנטל עבר אל כתפי המבקש להוכיח שאי שקבלת הדואר אינו נעוץ בהימנעותו מלקבלו.

6. המבקש לא טרח להגיש לבית המשפט אסמכתא המלמדת על כך שנבצר ממנו להופיע לדיון בבית משפט ולא הוכיח שאי קבלת הדואר אינה נעוצה בהימנעותו מלקבלו כאמור.

7. בנסיבות אלו ונוכח פסיקה במקרים דומים משלא עמד המבקש בנטל, אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

8. טענות כללית גורפת בדבר אי ביצוע העבירה וזיוף לוחיות הזיהוי בצירוף מסמך אישור על הגשת תלונה אינה מספקת להנעת ההליך מחדש במקרה דנן נוכח מרווח הזמן בין מועד העבירה למועד הגשת תלונה.

9. המבקש הגיש תלונה במשטרת ישראל לכאורה בדיעבד, רק בתאריך 14.08.16 וזאת מבלי שטרח להבהיר הפער בלוחות הזמנים , בין מועד העבירה ( 20.7.169ׂ ) לבין מועד הגשת התלונה ומבלי להבהיר סטטוס הטיפול בתלונתו.

10. טענה כללית אינה מספקת להנעת ההליך מחדש (עיין: רע"פ 9142/01 -הלכת סוראיה).

11. אין עיוות דין, העונש שנגזר הולם את העבירה.

12. הבקשה נדחית.