החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 01.01.18 בהעדר. התביעה מתנגדת לבקשה.

2. המבקשת הורשעה בהעדרה בעבירה של אי ציות לאור אדום (תקנה 22(א) לתקנות התעבורה).

3. המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט שהובאה לפתחו של בית המשפט בעקבות בקשה להישפט.

4. למבקשת נשלחה הזמנה לדיון בדואר רשום שלא נדרשה על ידה. אי דרישת דבר דואר רשום מקים חזקת מסירה כקבוע בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974.

5. משהמבקשת לא התייצבה לדיון שהתקיים בעניינה, היא נשפטה בהעדר כדין לפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982.

6. בבקשה דנן, המבקשת טוענת, כי לא קיבלה הזמנה לדיון.

7. בהתאם לאישור המסירה בתיק ( שחזר בציון "לא נדרש") קמה חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 והנטל עבר אל כתפי המבקשת להוכיח שאי שקבלת הדואר אינו נעוץ בהימנעותה מלקבלו.

8. הכללים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , וע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

9. המבקשת טענה טענה כללית על אי קבלת דבר הדואר ולא עמדה בנטל להוכיח שאי קבלתו אינה נעוצה בהימנעותה מלקבלו.

10. אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

11. יתרה מזו, המבקשת לא הצביעה על הגנה כלשהי לגופו של עניין.

12. אין עיוות דין, העונש שנגזר על המבקשת הולם את העבירה.

13. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.