החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 07.11.16 בהעדר. התביעה מתנגדת לבקשה.

2. בקשה זו הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה משנה וחצי ממועד גזר הדין. אין כל הסבר לשיהוי.

3. בבקשה דנן, המבקש טוען, כי לא קיבל הזמנה לדיון ולא ידע על קיומו.

4. מעיון בתיק עולה כי המבקש קיבל דו"ח המהווה הזמנה לדין וכתב אישום, עליו הוא חתום.

5. משהמבקש לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו, הוא נשפט בהעדר כדין שכן אי התייצבות, רואים אותה כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר ואין למבקש אלא להלין על עצמו.

6. המבקש לא הצביע על הגנה כלשהי לגופו של עניין.

7. הבקשה לא הוגשה בהתאם לכללי הגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הקבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , וע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18) ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

8. אין עיוות דין, העונש שנגזר על המבקש הולם את העבירה.

9. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.