החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 13.12.17, כדין.

2. מועד הדיון נקבע לאחר שהוגשה בקשת דחייה על ידי ב"כ המבקש ובית המשפט נענה לה.

3. המבקש לא התייצב לדיון הנדחה וטוען כי לא ידע על קיום הדיון.

4. המבקש הגיש בקשת דחייה והיה עליו להתחקות אחר גורל ההחלטה בבקשתו שהרי אין זה מובן מאליו, שבית המשפט נענה לבקשות דחייה ומשנענה בית המשפט לבקשת הדחייה של המבקש, חזקה עליו ו/או על בא כוחו, כי עיין בהחלטה בה צוין מועד הדיון החדש שנקבע.

5. לציין כי המבקש ו/או בא כוחו לא התייצבו לדיון המקורי, משמע - כך שידעו על ההחלטה בדבר דחיית מועד הדיון.

6. משלא התייצב המבקש או מי מטעמו נשפט בהעדר, כדין. אי התייצבות, רואים אותה, כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר [עיינו: רע"פ 2584/09 אהרון בהרי נ' מ"י, כב' הש' א. א. לוי, 26.3.09, רע"פ 206/10 ג'אבר אל שייך נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 5.10.10].

7. גם לגופו של עניין אין הגנה.

המפורט בבקשה אינו עונה לפירוט הנדרש ע"י הפסיקה ואין בו כדי להניע את ההליך מחדש.