1

לפניי בקשתה של הנתבעת להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 04.04.2022.

דין הבקשה להידחות.

בכל הנוגע לביטול פסק הדין מחובת הצדק הרי שגם אם לא בוצה מסירה של כתב התביעה כנטען אין בכך כל רבותא שהרי ייפוי כוח מטעם הנתבעת הוגש לתיק עוד קודם למועד בו ניתן פסק הדין.

ברי אפוא כי לכל הפחות במועד זה ידעה הנתבעת על התובענה שהוגשה כנגדה והיא יכולה הייתה לבקש ארכה להגשת כתב הגנה.

הנתבעת גם לא פירטה די הצורך באיזה אופן קיבלה את כתב התביעה והסתפקה בטענה כי כתב התביעה התקבל שבועיים לפני הגשת הבקשה. אין די בכך.

מכל מקום, גם אם כל טענותיה של הנתבעת בכל הנוגע לביטול פסק הדין מחובת הצדק היו נכונות הרי שבהתחשב בטענותיה של הנתבעת לגופו של עניין אין מקום להורות על ביטול פסק הדין.

2

בדיוק כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלטה שצורפה לכתבי הטענות נסיבות חייה של הנתבעת משקפות מציאות קשה ומורכבת. אין על כך חולק. ועם זאת, בית המשפט אינו עוסק בהשוואת נסיבות חייהם של המעורבים כולם ובכל מקרה נסיבות חייה של הנתבעת אינן מהוות טענת הגנה בהליך זה.

כל טענותיה של הנתבעת בעניין זה היו רלוונטיות לערעור שהוגש על החלטת משרד הבינוי והשיכון אולם משנמחק הערעור לבקשתה של הנתבעת ולאחר הדברים שציין בית המשפט המחוזי הנכבד בוודאי שאין שום הצדקה לעקוף את אותה החלטה.

וממה נפשך? כלום אותן נסיבות ממש, אשר לא היה בהן די לצורך הערעור של ההחלטה, יספיקו כיום על מנת להביא לדחיית התובענה לגופה? סבורני כי התשובה לכך שלילית.

לנוכח האמור סבורני כי לא עומדת לנתבעת טענת הגנה כנגד התביעה שהוגשה בתיק זה.

לפיכך, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

על מנת לאפשר לנתבעת למצות את ההליכים בכל הנוגע לבקשתה להכרה כזכאית לדיור ציבורי הפינוי לא יבוצע לפני ה - 01.08.2022.

בהתחשב בנסיבות האישיות ובמצבה הכלכלי של הנתבעת איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג אייר תשפ"ב, 14 מאי 2022, בהעדר הצדדים.