לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק הדין שהגיש הנתבע, החלטתי לדחותה.

כפי שציינו התובעים בצדק, פסק הדין ניתן לא בשל העדר התייצבות, אלא בשל העדר כתב הגנה. להבדיל מטענת הנתבע באשר לקבלת ההחלטה בדבר שינוי מועד דיון, הנתבע אינו כופר בכך שקיבל את כתב התביעה עצמו, ואכן מצוי בתיק אישור מסירה בו הוחתם הנתבע עצמו על קבלת כתבי בית הדין.

הנתבע אינו נותן נימוק כלשהו בדבר הסיבה להעדר הגשת כתב הגנה ובנסיבות אלה די בכך לדחות את בקשתו (ראה: רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל [ניתן ביום 5.8.1992]).

שנית, גם מבחינת סיכויי הגנתו של הנתבע, הנתבע למעשה טוען טענת קיזוז, ולפיה לא היה צורך מבחינתו לשלם דמי שכירות, מאחר והתובעים לא ביצעו תיקונים בדירה. דא עקא שטענת קיזוז יש לפרט ולצרף לה מסמכים רלבנטיים המכמתים את טענת הקיזוז (ראה למשל: ע"א 190/83 אייכנבאום נ' רגב [ניתן ביום 13.4.1988]). במקרה דנן, הטענה הועלתה באופן סתמי. לא פורטו התיקונים שכביכול לא הוצעו, לא ניתן כימות כלשהו לעלות אותם תיקונים נטענים, למעט טענה סתמית וכללית להשקעה בדירה בסך 100,000 ש"ח ולא צורף מסמך כלשהו להוכחת טענות אלה.

בנסיבות האמורות, הבקשה כאמור נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' אדר ב' תשפ"ד, 15 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.