1

ביום 22.6.2021 ניתן פסק דין בתביעת פינוי המושכר בהסכמת הצדדים, ונותרה המחלוקת לעניין הוצאות המשפט.

לטענת הנתבעים, הם נקלעו למצב כלכלי קשה עת הנתבע נפצע קשה ולא היה מסוגל לעבוד ולכלכל את משפחתו. לכן, המחאות של דמי השכירות לחודשים ינואר ופברואר חזרו, אך לטענתם הם הגיעו להסכמה עם התובעת לשלם דמי שכירות אלה בתשלומים עד 7.3.2021. לטענתם, נותר חוב קטן בגין דמי השכירות וכל יתר התשלומים בגין המושכר שולמו.

2

מההתכתבות שצורפה לכתב ההגנה עולה שהנתבעים הודו שלא שילמו דמי שכירות מלאים לחודשים 1-3.2021. בהתכתבות נטען שהסיבות לאי התשלום הן מגפת הקורונה והמתנה לקבלת כספי הביטוח של הנתבע, ועולה שהתובעת לא הסכימה למגוריהם במושכר ללא תשלום.

עולה מההתכתבות שהנתבעים גרו במושכר כ- 3 חודשים ללא תשלום, וכי לא שעו לדרישות התובעת לשלם את דמי השכירות ולפנות את המושכר. כלומר, ניתן ללמוד שרק עם הגשת תביעת הפינוי ניאותו הנתבעים לפנות את המושכר. לכן לא ניתן לקבוע, כטענת הנתבעים, שהתביעה לפינוי מושכר לא הייתה מוצדקת או הייתה תביעת סרק.

עם זאת, בפסיקת ההוצאות יילקח בחשבון שהנתבעים פינו את המושכר באופן שלא היה צורך לקיים דיון ולברר את התביעה לגופה. לא מצאתי, כטענת הנתבעים, שייש בהגשת התביעה כנגד הערבה כדי להטיל הוצאות על התובעת.

סיכומו של דבר, הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות מופחתות בגין הליך זה בסך של 1,500 ש"ח (כולל אגרת בית המשפט ששילמה התובעת).

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א אב תשפ"א, 20 יולי 2021, בהעדר הצדדים.