1

הנאשמות הורשעו על פי הודאתן בביצוע 9 עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד, בניגוד לסעיף 117 א 6 לחוק מס ערך מוסף.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת 1 הינה חברה העוסקת במתן שירותים רפואיים ואילו נאשמת 2 הינה המנהלת של הנאשמת 1.

בהתאם לכתב האישום, לא דיווחו הנאשמות ולא הגישו דו"חות תקופתיים שהיה עליהם להגיש בין החודשים פברואר 2011 ליוני 2012.

ב"כ המאשימה עמד על הערכים החברתיים אשר נפגעו כתוצאה ממעשי הנאשמות וטען כי מאז הגשת כתב האישום הוסרו המחדלים, הנאשמות שילמו 160,000 ₪ ובמצב דברים זה ונוכח מצבה הכלכלי והרפואי של הנאשמת 2, עתר שלא למצות איתה את הדין ולהטיל עליה עונש של מאסר מותנה וקנס שלא יפחת מ-10,000 ₪.

ב"כ הנאשמות עמד ארוכות על מצבה הכלכלי הקשה של הנאשמת 2, אשר נבע לטענתו, מהתנהלותו של רו"ח של נאשמת 1.

לדבריו, בגין כך, הוגשה נגד אותו רו"ח תלונה אשר הטיפול בה טרם הסתיים, עוד עמד ב"כ הנאשמות על כך שעקב התנהלותו של אותו רו"ח מתנהל תיק נוסף נגד הנאשמות שעניינו בעבירות על חוק מס הכנסה.

בנסיבות אלה, עתר להתחשב במצבה הרפואי והכלכלי של הנאשמת 2 ולהטיל עליה עונש קל ככל שניתן.

2

הנאשמת 2 בדבריה לעונש חזרה על הטיעון כי היא משלמת את הדין בשל התנהלותו של אותו רו"ח ועמדה אף היא על קשייה הכלכליים.

המעשים בגינם הורשעו הנאשמות פוגעים בעיקרון השוויון בכלל ובשיווין בנשיאה בנטל המס בפרט. כתוצאה מכך, נפגעת התנהלותה הכלכלית התקינה של המדינה והדבר מקשה על מערכות הגבייה להתנהל באופן תקין ולחלק באופן שוויוני את הנטל המושת על האזרחים.

נפסק כי עבירות אלו מבוצעות ככלל על ידי אזרחים נורמטיביים וכי לפיכך אין בעובדה זו כדי לאיין את הצורך בהרתעת היחיד והרבים.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, על בית המשפט בקובעו את מתחם העונש ההולם להתחשב בנסיבות ביצוע העבירה.

בעניינו הפנו הנאשמות אצבע מאשימה כלפי רו"ח ואולם הדברים לא הוכחו והאחריות בסופו של דבר הינה על הנאשמות אשר אכן קיבלו עליהן את האחריות והודו בכתב האישום.

יחד עם זאת, יש להתחשב בטענות אלו של הנאשמות. כן יש להתחשב בקביעת העונש ההולם, במדיניות הענישה הנהוגה ובענין זה אני מפנה לרע"פ 9/09 בעניין אפרים מזרחי ולרע"פ 3137/04 בעניין שלום חג'ג'.

בנסיבות הכוללות וכן בהתחשב בעמדת המאשימה אני קובעת מתחם עונש הולם שהינו בין 3-8 חודשי מאסר על תנאי.

לצד זה, הן עקב הפגיעה בערכים המוגנים והן בהתבסס על מדיניות הענישה הנוהגת יש מקום להטיל על הנאשמות גם קנס.

באשר לגובה הקנס הרי שיש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בגזירת העונש בגדרי המתחם. לעניין זה יש להתחשב לטעמי, במצבן הכלכלי של הנאשמות וזאת לאור הטיעון בדבר התבססותה של נאשמת 2 היום על דמי הביטוח הלאומי על סך 2,600 ₪ בחודש.

כן יש להתחשב במצבה הבריאותי הקשה של הנאשמת 2, אשר על פי הנטען ועל פי מסמכים אשר הוצגו במהלך הדיונים האחרונים, עברה הנאשמת שני התקפי לב, ניתוח מורכב והיא סובלת מפגיעה גם בראייתה וזקוקה לסיוע.

נוכח הדברים המתוארים, הרי שמאחר ומדובר בעבירה שבמהותה הינה כלכלית, לא ניתן לטעמי להימנע מהשתת מס ויחד עם זאת הקנס שיושת יהיה ברף התחתון של הענישה לאור הנימוקים לקולא המצוינים לעיל.

3

אשר על כן אני משיתה על הנאשמות את העונשים הבאים:

על הנאשמת 1 קנס בגובה 1,000 ₪.

הקנס ישולם עד לתאריך 1.2.15.

על הנאשמת 2 אני משיתה את העונשים הבאים:

1.         3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ובלבד שלא תעבור עבירה בה הורשעה.

2.         קנס בגובה 700 ₪ או 6 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-2 תשלומים שווים ורצופים, האחד בתאריך 1.3.15 והשני בתאריך 1.4.15.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ה, 07 ינואר 2015, בנוכחות הצדדים.