1.      ביום 21.11.2022 ניתן על-ידי פסק דין בשני התיקים שבכותרת, וזאת מכוח חוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 ומכוח חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (החסד"פ), לפיו הוריתי על הפסקת ההליכים בתיק לפי סעיף 170 לחסד"פ. בהסכמת הצדדים הטלתי על הנאשם צו טיפול מרפאתי למשך 20 שנה בהתאם לעונש המרבי על העבירה החמורה ביותר בעניינו, החזקה בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים שהעונש המירבי לצדה הוא 20 שנות מאסר.

2.      היום הפנה הסניגור את תשומת לב לטעות שנפלה, לצערי, בפסק הדין בהתייחס למשך צו הטיפול המרפאתי הכפוי, שניתן, למעשה, מעבר לגבול הסמכות של בית משפט זה.

3.      סעיף 15(ד1)(2)(א) לחוק טיפול בחולי נפש קובע כך:

(2)   תקופת האשפוז או הטיפול המרבית תהיה תקופת המאסר המרבית; לעניין זה, "תקופת המאסר המרבית" -

(א)   תקופת המאסר הקבועה בחוק לעבירה כאמור בסעיף קטן (א1) או (ב), לפי העניין, ואם הועמד הנאשם לדין לפני בית משפט שלום לפי סעיף 51(א)(1)(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 - שבע שנים;

4.      בענייננו, הועמד הנאשם לדין בבית משפט זה בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, שהעונש המירבי עליה הוא 20 שנה, דבר הנעשה בשגרה מכוח סעיף 51(א)(1)(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. סעיף זה מגביל את הענישה המרבית ל-7 שנים בהתאם לסמכותו העניינית של בית משפט זה.

5.      לפיכך, ועל-מנת לתקן את הטעות, עליה מצר בית המשפט, מבוקש כי הצדדים יודיעו עד ליום 19.12.2022 האם ניתן לתקן את פסק הדין כאמור מבלי לקיים דיון, ולהגביל את צו הטיפול המרפאתי ל-7 שנים בלבד ולא כפי שנרשם. טוב יעשו הצדדים אם יגישו הודעה מוסכמת בעניין.

6.      המזכירות תשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ' כסלו תשפ"ג, 14 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.