בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 47703-06-13 משרד להגנת הסביבה/תל אביב נ' שותפות התפלה שורק (תכנון והקמה) ואח'

16 יולי 2015

בפני כב' סגן הנשיאה, השופט אברהם הימן

המאשימה

 משרד להגנת הסביבה/תל אביב

נגד

הנאשמים

1..שותפות התפלה שורק (תכנון והקמה)

2..שורק התפלה בע"מ

3..עמר קדר

4..גיל דורון

החלטה

(לנאשמים 1, 2 ו-3)

נגד ארבעת הנאשמים הוגש כתב אישום אשר ייחס להם עבירות של הזרמת שפכים לים ללא היתר הזרמה כדין והשלכת פסולת ולכלוך ברשות הרבים. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, ולפיכך נשמעו ראיות בתיק. בתום הבאת הראיות, קבעתי בהכרעת דין כי יש להרשיע הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.

העובדות אשר הוכחו ולפיהן הורשעו הנאשמים, מפורטות בהכרעת הדין, ומשכך לא מצאתי לחזור עליהן. אומר אך זאת כי בגרעין הכרעת הדין מצויות העובדות שבכתב האישום. כמו כן, ראוי לחזור ולפרט כי הנאשמות 1 ו- 2 הם גופים שעסקו, בין היתר, בתכנון והקמה של מתקן להתפלת מי ים סמוך לשפך נחל שורק אל הים התיכון. נאשם 3 היה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום המנהל הכללי של נאשמות 1 ו-2 ומנהל פרויקט ההקמה של מתקן ההתפלה, במאמר מוסגר אציין כי נאשם 4, אשר עניינו הופרד מנאשם 3 הינו מהנדס מים במקצועו והיה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, סגנו של נאשם 3 אצל נאשמות 1 ו-2 וסגן מנהל ההקמה מטעם אחת החברות השותפות אצל נאשמת 1.

כפי שציינתי לעיל, בגרעין העובדתי של הכרעת הדין מצויות העובדות בכתב האישום. אלא שעובדה אחת חשובה, אשר יש בה כדי לשנות פני הדברים, נשמטה מכתב האישום. וכוונתי לכך, שבמועדים הרלבנטיים לכתב האישום, ירדו גשמים באופן חריג ביותר, עד כי ניתן לומר שמדובר היה במעין מכת טבע. כמויות הגשמים העצומות שירדו אותה תקופה, וכפי שקבעתי בהכרעת הדין, הם הגורם לכך, שהדרך היחידה שמצאו הנאשמים להתגבר על התקלות הכרוכות בכך, היא בהזרמת עודפי מי גשמים אל שפך נחל שורק, כאמור, סמוך אל הים.

בדיון שהתקיים לפני ביום 26.3.15 החל בא כוח התביעה בטיעוניו לעונש. קטעתי דבריו בטרם סיימם, לפי שבתשובה לשאלתי, ענה בא כוח הנאשמים כי בדעתו לעתור לאי הרשעת הנאשמים. משום כך מצאתי להורות על דחיית הדיון על מנת שיוגשו תסקירים בעניינם של נאשמים 3 ו-4.

סמוך לפני הדיון שקבעתי ליום 9.7.15 הוגש תסקיר משירות המבחן בעניינו של הנאשם 3. אותה עת, טרם הוכן והוגש תסקיר באשר לנאשם 4 לפיכך הדיון בעניינו נדחה למועד אחר. לבקשת נאשם 3 הוריתי על הקדמת הדיון למועד הנ''ל, אף על פי שמלכתחילה הדיון נקבע לכל הנאשמים ליום 29.10.15.

התסקיר.

שירות המבחן, כדרכו המבורכת, ערך תסקיר מעמיק, מקיף, יסודי ביותר ומקצועי. שירות המבחן, פרש לפני בית המשפט כל העובדות, הנתונים והנסיבות הרלבנטיים לעניין, ובסופו של תסקיר המליץ להימנע מלהרשיע הנאשם.

טיעוני הצדדים.

בין הצדדים נפלה מחלוקת באשר לסיום ההליכים. בא כוח התביעה עתר להותיר ההרשעה על כנה ולהשית על הנאשמים עונשי קנס בטווח שבין 100 אלף ש''ח עד 150 אלף ש''ח לכל אירוע של הזרמת הנוזלים אל הנחל, וכשמדובר בארבעה אירועים עולה כי הקנס לו אזי המתחם גדל פי ארבעה. ובאשר לנאשם 4 עתר התובע לקנס בטווח שבין 20,000 ש''ח לבין 50,000 ש''ח. בא כוח התביעה מצא לפרוש בטיעונים פסיקה רבה שבה הושתו עונשי קנס חמורים ביותר בעבירות דומות עד כדי זהות. יחד עם זאת, הסכים תובע כי במקרה זה הנחת המוצא היא שלא נגרם נזק לים.

באשר לשאלת ההרשעה, התנגד התובע נחרצות לסיום ההליכים בתיק זה באי הרשעת הנאשמים. לדבריו, חומרת העבירות והעדר פגיעה קונקרטית בנאשמים משאירים הענישה בגדר הכלל והוא שבגין מעשה פלילי שביצע נאשם יורשע. רוצה לומר כי לדבריו אין מצויים אני בחריג לכלל ההרשעה כפי שנקבע בהלכת בית המשפט העליון, ויש הנהוגים לאזכר תדיר פסק הדין בעניין תמר כתב נ' מדינת ישראל (פ''ד נ''ב (3) עמ' 337). לפי גישה זו, רק במקרים נדירים ביותר יאות בית המשפט להימנע מהרשעת נאשם אשר ביצע מעשה פלילי.

בא כוח הנאשמים ביקש לקבל המלצת שירות המבחן. עיקר טיעוניו נסב אודות נסיבות המקרה. ראשית לכל, נסיבות של מכת גשמים בלתי צפויה מראש שהביאה לשבר ולתקלה שגרמה לזליגת מים לעבר הים הנמצא במרחק קצר ביותר מהאתר. לדבריו מדובר בעבירות ברף הנמוך ביותר של עבירות איכות הסביבה. במקביל ובנוסף לכך, טען בא כוח הנאשמים ואף הציג מסמכים לפיהם, הרשעה בדין תביא לפגיעה משמעותית וקונקרטית בנאשמים: הן משום דרישות העדר עבר פלילי בהגשת הצעות למכרזים כמו גם, פגיעה בנאשם הרואה עצמו מועמד לתפקידים בכירים כפי שמילא עד היום, אשר הרשעתו בדין תפגע בקידומו.

דיון והכרעה.

בפתח הדברים מוצא כי המקרה שלפני חריג ביותר. אין ספק כי על פי מדיניות הענישה כפי שבאה לידי ביטוי בפסקי הדין הרבים שהציג בא כוח התביעה, היה מקום להרשיע הנאשמים ולהשית עליהם עונשים חמורים. יתירה מזו, וזה המקום להביע דעה ודרך, בא כוח התביעה הציג פסקי דין בהם הוזרמו שפכים עירוניים כמו גם תעשייתיים אל מקורות מים: אל הים או אל הנחלים. אלא שהבדל רב משמעות, לשון המעטה, בין מעשי הפגיעה החמורה בטבע ובאדם - למעשה בחיי אדם, שיש בהזרמת שפכים לים או לנחלים, לבין אשר ארע במקרה שלפני. המקרה שלפני יכול ויוגדר "כוח עליון". אכן, קבעתי כי לא עומדת לנאשמים הגנה בדין הפלילי, אך אפנה בעניין זה, דהיינו העונש ההולם, לקבוע בסעיף 40 ט. (9) לחוק העונשין: "הקרבה לסייג לאחריות פלילית".

לנוכח הגשמים רבים שירדו אותה עת באזורים רבים בארץ לרבות באזור אתר בניית הפירים, נקלעו הנאשמים למצוקה קשה. הצפת האתר, לרבות הפירים, היה בה כדי לגרום לנזק עצום לפרויקט כולו. הראיה כי היה צורך לפנות המים מהמקום היא שמאוחר יותר ניתנו לנאשמים ההיתרים לפינוי הנוזלים מן האתר. עובדה זו רבת חשיבות היא ויש בה כדי להצביע על רף החומרה הנמוך ביותר של המקרה. הנאשמים טענו במהלך משפטם כי ביקשו היתרים דחופים אך משום התעלמות הרשות לא ניתנו בזמן. עולה לפיכך כי הנאשמים לא שקטו על השמרים, ובסופו של דבר ניתנו להם ההיתרים כדין.

במהלך משפט זה, תהיתי ביני לביני שמא היה מקום, מבחינת המדינה כמאשימה במשפט פלילי, להימנע מהגשת כתב אישום לנוכח היות המקרה חריג ביותר, על נסיבותיו המיוחדות ובהינתן לקיומה של מכת טבע. תהיתי שמא לא היה על הרשות לשקול במקרה זה להימנע מללכת אחר הכלל של "יקוב הדין את ההר". אכן, יש ובכוחו הרב של דין לבקוע סלעים והרים, אך ככל שבישום הדין עסקינן, נראה כי היה מקום לשקול שקול היטב המקרה שלפנינו.

בא כוח התביעה אישר כי הזרמת הנוזלים במקרה זה לא גרמה כל נזק. משום כך, נראה לי שיש ממש בדברי בא כוח הנאשמים שלמעשה מדובר במעשים טכניים גרידא של הנאשמים. במהלך שמיעת הראיות נשמעה האנלוגיה בין המקרה שלפני למקרה שבו גשמים ניתכים במקום מסוים וזורמים או גולשים אל מקור מים קרוב: ים, נחל, נהר או מקווה מים טבעי. היעלה על הדעת להעמיד לדין המחזיק במקרקעין מהם זרמו מי הגשמים? ודאי שלא. במקרה דנן, קבעתי כי הנאשמים עשו מעשה כדי שאותם מי גשמים המעורבים בחרסית, יגיעו אל שפך נחל שורק. אך כשאני בוחן, המקרה שלפני, במבחן הענישה הפלילית, אל מול הדוגמא כאמור, אני מוצא כי יש ממש בטענה שרף החומרה במקרה שלפני נמוך ביותר. מדובר במקרה שהוא קרוב ביותר לגבול המעשה הפלילי עד שחצה אותו.

כאן המקום להתייחס להלכה הפסוקה בעניין אי הרשעה. אכן, על פי הדין (הלכת "תמר כתב" כמצוין לעיל ופסקי דין אחרים) הכלל הוא שאדם יורשע בגין מעשה פלילי שעשה. החריג לכלל הוא באי ההרשעה. ומתי יתקיים החריג? הנוסחה היא באיזון שבין חומרת המעשה - או שמא אומר אי חומרת המעשה - לבין הפגיעה שתהיה בנאשם אם יורשע. רוצה לומר כי ככל שמדובר במעשה פלילי - ובכוונת מכוון איני נוקט לשון "עבירה פלילית" - חמור, אזי יטה בית המשפט להשאיר ההרשעה על כנה, גם אם מדובר בפגיעה קשה בנאשם אם יורשע. והיפוך דברים אלה: ככל שמדובר במעשה פלילי בנסיבות קלות ביותר, יטה בית המשפט להימנע מהרשעת הנאשם, שיש בה פגיעה ממשית ("קונקרטית" בלע"ז, מילה שנוקטים בה תדיר במקומותינו).

כאמור, אני קובע כי הנסיבות המיוחדות ביותר של המקרה שלפני מביאות אותי למסקנה כי המעשה הפלילי קל ואינו ברף חומרה גבוה, לשון המעטה. ומכאן לשאלה השנייה הצד האחר של נוסחת ההרשעה: הפגיעה בנאשם. אכן, תסקיר שירות המבחן לא פירט פגיעה קונקרטית אלא שהסניגור הציג לבית המשפט, ראיות מבוססות כי הרשעת הנאשם תגרום לו נזק ממשי. שמעתי דברי הנאשם, בתום שמיעת הטענות לעונש. מדובר באדם נורמטיבי, אשר לנוכח פועליו בעבר, כמו גם כיום, מצביעים על אישיותו החיובית כאדם וכאזרח. הנאשם מילא אחר תפקידים ניהוליים חשובים ביותר ולמעשה מצוי במסלול ניהולי בכיר בהווה. ממילא, ומן הסתם, אדם זה יבקש בעתיד להתקדם בתפקידים ניהוליים בכירים בעתיד. הנאשם הראה כי במכרזים לתפקידי ניהול בכירים נדרש כי המועמד יהא חסר הרשעות קודמות. הנאשם הוכיח זאת, ואני מקבל דבריו כי הרשעתו במשפט זה, תגרום לו נזק ממשי.

באשר לנאשמות 1 ו- 2 הוצגו מכרזים בהם תנאי מהותי להגשת הצעות הוא העדר עבר פלילי. שוכנעתי כי הרשעה בדין תגרום נזק ממשי ושמא חסר תקנה לנאשמת. כאן המקום לציין כי עיסוקה של הנאשמת הינו במיזמים רחבי היקף ועתירי ידע טכנולוגי. הפסד של מכרזים לנאשמת, בשל הרשעתה בדין, יגרום, קרוב לוודאי, לקריסתה הכלכלית.

כאמור, בתום הדיון בטיעונים לעונש, שמעתי באריכות מה דברי הנאשם. שוכנעתי מדבריו באשר להיותו אדם המתחשב ומכלכל מעשיו לשמירה על איכות הסביבה. השתכנעתי כי הנאשם דאג, הן בתכנון והן בביצוע הפרויקט לנקוט אמצעים חדשניים וקפדניים לשמירת איכות הסביבה.

אברהם הימן , סגן נשיאה