רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.      נאשם 2, חאלד שאהין (להלן: הנאשם), הורשע ביום 1.12.2022 על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב אישום מתוקן.

לפי עובדות האישום הראשון, הנאשם קשר עם אחרים לגנוב רכב בשטח ישראל ולהעבירו לשטחי האזור. במסגרת הקשר תפקיד הנאשם היה להניע את הרכב שעתיד להיגנב באמצעות מיכשור בו הצטיידה החבורה מראש. ביום 29.4.2022 נאסף הנאשם על ידי אחרים מבית חנינא והוסע לעיר רמלה. שם, כאשר ברשותם ציוד ייעודי (מנתץ שמשות, פינצטה, מכשיר דיאגנוסטיקה לקידוד מפתחות ואביזרים אלקטרוניים נלווים) הניעו הנאשם וחבריו את רכבו של המתלונן באמצעות שלט מקודד, וגנבו את הרכב. הנאשם עזב את המקום ברכב "מבצעי" ונעצר במחסום משטרתי.

בגין חלקו באישום זה הורשע הנאשם בעבירות קשירת קשר לפשע, גניבת רכב (בצוותא), החזקת כלי פריצה לרכב (בצוותא) וכניסה לישראל שלא כחוק.

האישום השני עניינו אירוע דומה שהתרחש יומיים קודם לכן: הנאשם נכנס מהאזור לשטח ישראל. יעדה של החבורה היה בת-ים, והפעם סייע הנאשם לגניבת רכב, ולאחר הגניבה נסע ברכב המבצעי לשטחי האיזור וקיבל תמורה שהובטחה לו עבור חלקו.

לאור הודאתו בעובדות אישום זה הורשע הנאשם בעבירות קשירת קשר לפשע, סיוע לגניבת רכב, וכניסה לישראל שלא כחוק.

2.      המאשימה עמדה על האופי המתוכנן והמתוחכם של ביצוע העבירות, שבוצעו כחלק מהתארגנות של כנופיית גנבי רכב שפעלה תוך חלוקת תפקידים פנימית, השתמשה בכלים ייעודיים וחזרה על מעשיה פעם אחר פעם. המאשימה ציינה את הערכים המוגנים שנפגעו, ובהתבסס על פסיקה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של22 עד 32 חודשי מאסר (לצד ענישה נלווית), ולמקם את הנאשם ברף התחתון של מתחם זה.

3.      ב"כ הנאשם טען שאין תחכום מיוחד במעשי הנאשם, ומדובר בשיטות פעולה "שגרתיות" של גנבי רכבים. נטען כי מדובר בנאשם צעיר מאוד, כבן 19 בעת ביצוע העבירות, נעדר עבר פלילי, אשר "התפתה לבצע את העבירות" ובכך שגה בהפעלת שיקול דעתו. הסניגור ציין את ההודאה והבעת החרטה. בהתבסס על שורת גזרי דין שהגיש ביקש הסניגור לגזור על הנאשם 14 חודשי מאסר. הנאשם הצטרף לדברי בא כוחו והביע חרטה על מעשיו.

מתחם העונש ההולם

4.      כהוראת המחוקק, מתחם העונש ייקבע בהתאם לעיקרון ההלימה תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, מידת הפגיעה בהם ומדיניות הענישה הנוהגת.

5.      על החומרה הגלומה בתופעת גניבות הרכב ועל פגיעתה הרעה בציבור עמדו בתי המשפט בכל ערכאותיהם. במקרה דנן הערכים החברתיים שנפגעו הם זכות הקניין, עקב פגיעה ברכוש פרטי תוך גרימת נזק כלכלי ישיר למתלוננים. בנוסף, כאשר מבוצעות עבירות על ידי שוהים בלתי חוקיים נפגעת סמכות המדינה לקבוע מי רשאי להיכנס בשעריה.

6.      מידת הפגיעה בערכים המוגנים הייתה משמעותית נוכח ביצוען של העבירות בצוותא תוך קשירת קשר, ההתארגנות המוקדמת, התכנון, והשימוש בכלי פריצה ובטכנולוגיה ייעודית. גם אם מדובר כטענת הסניגור בשיטות פעולה "שגרתיות" של גנבי רכב, הדבר אינו גורע מחומרתן, מהנזק למתלוננים ומהפגיעה בערכים המוגנים. מאידך שקלתי את העובדה שבאישום השני הוגדר הנאשם כמסייע. אכן, מעשיו תרמו תרומה ממשית להגשמת התוכנית העבריינית, אך עדיין רמת האשם הפורמלית שלו פחותה במעט ועל הדבר להתבטא בעיצוב מתחם הענישה.

7.      ניתן היה לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אישום, אולם לאור עתירת המאשימה לקבוע מתחם ענישה אחד, ונוכח העובדה שמדובר בשני אירועים קרובים בזמן ודומים מאוד במאפייניהם, מצאתי כי יש לקבוע מתחם ענישה כולל. ממילא, כפי שקובעים סעיפים 40יג(ב) ו-(ג) לחוק העונשין, גם כשנקבעים מתחמי ענישה נפרדים רשאי בית המשפט לגזור עונש כולל שישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם, ואין מדובר בחיבור טכני של מתחמים.

8.      בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי מתחמי הענישה לשוהים בלתי חוקיים בישראל שגנבו כלי רכב למטרת העברתם לשטחי האזור, כוללים עונשי מאסר בפועל בלתי מבוטלים, גם לנאשמים צעירים ונעדרי עבר פלילי. מדובר למרבה הצער בדפוס עבריינות שגרתי, כך שאין הכרח בסקירה רחבה ומעמיקה של הפסיקה, אך אזכיר למשל את גזרי הדין הבאים:

ת"פ 46598-04-22 מדינת ישראל נ' וסרגולד (3.10.2022) - בדומה לענייננו, דובר בנאשם שהורשע בפני מותב זה בשני אישומים, האחד עניינו גניבת רכב והאחר סיוע לגניבת רכב. נקבע מתחם ענישה אחד של 12 עד 22 חודשי מאסר בפועל. יצויין כי הנאשם באותו מקרה לא היה שוהה בלתי חוקי בישראל, ועובדות כתב האישום המתוקן באותו מקרה לא הצביעו על קשירת קשר ותכנון מדוקדק כמו בענייננו ובנוסף לא הוכח שימוש בטכנולוגיה מתקדמת.

א.    ת"פ 38631-01-21 מדינת ישראל נ' אבו עראם (27.7.21, כבוד השופט א' נוריאלי) - בגין שני אישומים של גניבת רכב ושהיה בלתי חוקית נקבע מתחם ענישה של 10 עד 30 חודשי מאסר בפועל.

ב.     לעומת זאת, בת"פ 3902-10-20 מדינת ישראל נ' קייסי (26.12.2021, כבוד השופט
ע' מיכלס) אליו הפנתה התובעת נקבע מתחם ענישה של 30 עד 60 חודשי מאסר, אולם יש להבחין בין מקרה זה לענייננו: ראשית, דובר שם בשלושה אישומים (שני אישומי גניבת רכב ואישום אחד בסיוע לגניבת רכב); שנית, דובר שם בפרשה בה רמת התחכום וההתארגנות שיקפה רמת אשם גבוהה ופגיעה חריפה יותר בערכים המוגנים. כך למשל, נעשה באותה פרשה שימוש במשבש תדרים, נשכרו כלי רכב שישמשו כ"רכבים מובילים", וכלי הרכב הגנובים אותרו מראש בתחכום.

ג.       גזר דין נוסף (גם אליו הפנתה התובעת) הוא ת"פ 44000-02-21 מדינת ישראל אבו קביטה (20.2.2022, כב' השופט מ' מזרחי) בו נקבע בגין חמישה אישומי גניבת רכב מתחם של 36 עד 72 חודשי מאסר.

9.      בסיכום בינים, לאחר שנתתי דעתי לערכים המוגנים ולמידת הפגיעה בהם, וכן לרמת הענישה הנוהגת ולחלקו של הנאשם שבפניי, ובהתאם להוראת סעיף 40יג לחוק העונשין, מצאתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 18 ל-26 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נלווים.

העונש המתאים לנאשם

10.  לא הושמעה בפניי טענה שיש לחרוג ממתחם הענישה, ובנוסף עמדת המאשימה היא שיש לגזור את הדין ברף התחתון של המתחם שייקבע. בכך ניתן למעשה לסיים את הדיון, אך אציין בקצרה ולמען הסדר שעברו הנקי של הנאשם, הודאתו באשמה שחסכה ניהול משפט מורכב עם עשרות עדים וגילו הצעיר מאוד, 19 שנים בלבד - אכן מצדיקים בהצטרפם ענישה ברף התחתון של המתחם שקבעתי. לצד זאת יינתן משקל לשיקולי הרתעה ברכיבי הענישה הנלווים (ובפרט המאסר המותנה והקנס שבכוונתי להטיל).

סיכום

11.  לאור האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א.    18 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו (29.4.2022)

ב.     9 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, לבל יעבור הנאשם עבירת רכוש מסוג פשע.

ג.       קנס כספי בסך 4,000 ₪, או  60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בארבעה תשלומים שווים החל מיום 1.5.2023 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. אי עמידה בתשלום כלשהו במועד, יעמיד את סכום הקנס כולו לפירעון מיידי.

ד.     פיצוי לכל מתלונן בסך 1,500 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 1.2.2023 ויועבר למתלוננים בהתאם לפרטים שיימסרו תוך 14 יום על ידי המאשימה על גבי טופס "פרטי ניזוק".

ניתן היום, כ"ו כסלו תשפ"ג, 20 דצמבר 2022, בנוכחות הצדדים.