1

בפניי בקשת הנתבע מס' 2 לביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדו וכנגד הנתבעת מס' 1 ביום 2/6/21, בהעדר הגנה מטעמם (להלן: "פסק הדין").

פסק הדין הנו לפינוי המושכר אותו שכרו הנתבעים מן התובעים, תוך חיובם בהוצאות התובעים ובשכ"ט ב"כ.

בהתאם להחלטה מיום 12/8/21 הוגשה תשובה לבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי אין כל מקום להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין. אנמק בקצרה.

טענתו המהותית העיקרית של המבקש הנה כי לא היה מקום למתן פסק הדין כנגדו, הואיל וכבר פינה הנכס נשוא התביעה. לטענתו, בין השאר, התובעים ידעו כי פינה כבר את הדירה וזאת על יסוד דברי הנתבעת מס' 1 במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 13/4/21, במסגרת תיק ה"ט בין הצדדים.

2

אינני מקבל טענה זו של המבקש ולטעמי הייתה זו חובתו שלו להודיע לתובעים, כי פינה את הדירה ולרבות כתובתו החדשה למסירת דואר. המבקש חתום על הסכם שכירות. העתקו ממנו צורף לכתב התביעה. סעיף 32 להסכם קובע במפורש כתובות הצדדים להסכם.

כאמור, המבקש לא הודיע לתובעים דבר ובכלל זה כי עזב את הדירה או כי שינה כתובתו. עצם העובדה כי תקופת השכירות תמה, אין הדבר מביא לאישור הפינוי בפועל. היה על מבקש להודיע זאת לתובעים באופן מפורש ובכתב. אני דוחה הטענה כי היה על התובעים להסתמך על הודעת הנתבעת מס' 1 כי הוא עזב/פינה את הדירה.

עניין זה הנו בין הנתבעים לבין עצמם ולא בחזית שבין התובעים/משכירים - הנתבעים/שוכרים. התובעים לא היו צריכים "להבין" או "לנחש" כי המבקש עזב הדירה, שכן כפי שעזב ללא מתן הודעה - יכול היה המבקש לשוב ולהתגורר בדירה והכל כאשר אין לתובעים כל ידיעה על כך.

מכאן ובהתאם להסכם השכירות עצמו, לא הייתה בפני התובעים כתובת אחרת להמצאת כתב התביעה לידי המבקש, מלבד כתובת הדירה, היא כתובתו המוסכמת של המבקש בהתאם להסכם השכירות. על כן ובכל הנוגע להליך כאן - אני קובע כי המצאת כתב התביעה למבקש, הומצאה כדין.

עוד חשוב להעיר כי המבקש לא הראה ולא פירט בבקשה דבר בנוגע לכתובתו בעת מסירת כתב התביעה, או העלה טענה כי שינה כתובתו במשרד הפנים לכתובת אחרת.

עוד טוען המבקש כי "נמנע ממנו יומו בבית המשפט". טענה זו איננה ברורה. עסקינן בתביעה לפינוי מושכר. מה הוא "יומו" של המבקש? הבקשה איננה מפרטת דבר בעניין זה וככל ומדובר באותה טענה לפיה כבר עזב את הדירה בעת הגשת התביעה כנגדו, הרי שכאמור לעיל הגעתי למסקנה כי היה על מבקש להודיע כי עזב הדירה ולא להניח כי עניין זה "ידוע" לתובעים, נוכח הליך מניעת ההטרדה המאיימת אותו ניהלו מול הנתבעת מס' 1.

אשר על כן ומכל הטעמים הנ"ל, מצאתי כי יש לדחות הבקשה.

כמצוות תקנה 53 לתקנות סד"א 2018, לא מצאתי טעם מיוחד שלא לפסוק הוצאות הבקשה. המבקש יישא בהוצאות התובעים ובשכ"ט ב"כ ומע"מ בגינו בסך כולל של 1,500 ₪.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

3

ניתנה היום, כ"א אלול תשפ"א, 29 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.