בית המשפט המחוזי בירושלים

ת"פ 34457-12-13 מדינת ישראל נ' דוברובולסקי

 בפני כב' השופטת שירלי רנר

המאשימה

מדינת ישראל

באמצעות ב"כ עו"ד אורי גולדשטיין

מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

נגד

הנאשם

עקיבא יבגני דוברובולסקי

באמצעות ב"כ עו"ד רפאל פריג'

גזר דין

כתב האישום

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של שוד מזויין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ו(א) לחוק והפרעה לעובד צבור לפי סעיף 288א(1) לחוק.

2. על פי כתב האישום ביום 5.12.13 בשעה 00.00 או בסמוך שהה הנאשם, יליד 11.8.95, בדירה עם קטין יליד 1998 ובגירה ילידת 1995 ושתה משקאות אלכוהוליים.

הנאשם אמר לקטין שיצא לרחוב כדי לחפש סיגריות עבורו. לאחר שהקטין חזר לדירה עם פילטר של סיגריה נטל הנאשם מקל של מטאטא אליו מחוברת סכין בכוונה לצאת מהדירה ולאיים באמצעותה על עוברי אורח שימסרו לו מכספם או סיגריות.

הבגירה ניסתה למנוע מהנאשם לצאת מהדירה והקטין החביא את הסכין המחוברת מתחת למזנון בדירה. משלא מצא הנאשם את הסכין המחוברת, נטל סכין אחרת בעלת קת באורך של 10 ס"מ ולהב באורך 10 ס"מ ויצא מהדירה במהירות כשהוא אינו לובש דבר על פלג גופו העליון. הקטין יצא בעקבותיו.

3. בסמוך לשעה 00.00 צעד א' יליד 1947, עובר אורח תמים, לביתו. הנאשם פנה אליו ודרש בצעקות כי יתן לו סיגריות. א' השיב לו כי אין לו סיגריות והמשיך בדרכו לביתו. כשהבחין הנאשם כי א' מתרחק ממנו, החל לרדוף אחריו בריצה כשהוא אוחז בסכין. א' ניסה לברוח אך הנאשם השיג אותו, נצמד אליו וקיללו בצעקות כשהוא מנופף בסכין.

א' ביקש מהנאשם שיאפשר לו להיכנס לביתו כדי להביא עבורו כסף, ובתגובה אמר לו הנאשם: "אתה לא תיכנס הביתה, תביא לי את הכסף עכשיו", דקר את א' באמצעות הסכין בבית החזה האחורי ואמר לו "אם אתה לא נותן לי כסף, אני הורג אותך".

א' נתן לנאשם שטר של 20 ₪ והנאשם ברח מהמקום.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרם לא' פצע דקירה בבית החזה השמאלי האחורי, שבעקבותיו אושפז ונזקק לטיפול רפואי.

4. בהמשך, לאחר שהוזעקו כוחות משטרה למקום, הגיעו שני שוטרים לדירה והודיעו לנאשם שהוא עצור. לאחר שהשוטרים עצרו את הנאשם והובילוהו לניידת, התנגד הנאשם למעצרו בכך שנאחז במעקה שהיה בחדר המדרגות שמחוץ לדירה, וניסה להישכב על המדרגות. בזמן שהשוטרים ניסו לשחרר את אחיזתו של הנאשם במעקה, החליק הנאשם במדרגות יחד עם השוטרים.

הנאשם תפס את יד ימין של אחד השוטרים ונשך אותה ורק לאחר שהשוטר בעט בבטנו של הנאשם שחרר האחרון את נשיכתו. בהמשך, בסמוך להכנסתו לניידת נגח הנאשם בחזהו של השוטר השני.

תסקיר שירות המבחן

5. כעולה מהתסקיר, הנאשם כיום בן 20 ונטול עבר פלילי. הוא בן יחיד להוריו אשר התגרשו עת היה בן 8 ואביו חזר לרוסיה. מהתסקיר עולה תמונה של גדילה בתנאי עזובה והזנחה.

על פי התסקיר בגיל 9 לערך נפצע הנאשם קשה בראשו כתוצאה מתאונת דרכים ובמשך תקופה ארוכה סבל מתגובות פוסט טראומטיות. בשל קשיי הסתגלות למסגרות הוא הושם בפנימיית "אחוזת ילדים" כאשר במהלך שנות התבגרותו בפנימייה אושפז מספר פעמים בבית חולים פסיכיאטרי. על אף האמור סיים 12 שנות לימוד וקיבל פטור משירות צבאי על רקע אי התאמה. במהלך שנת 2013 ועד למעצרו עבד בחברת "דניאל" בטיפול בקשישים.

על פי התסקיר החל הנאשם לעשן סיגריות בגיל 6, לצרוך אלכוהול בגיל 8, ומגיל 18 החל בשימוש בסמים ואלכוהול באופן קבוע.

6. באשר לעבירה הנוכחית מציין שירות המבחן כי הנאשם קיבל אחריות על מעשיו וביטא חרטה כאשר בצד האמור רואה את התנהלותו כחלק מהתנהלות בעייתית עת ניהל אורח חיים התמכרותי.

7. הנאשם שוחרר ביום 6.4.14, בשלב המעצר, לקהילה הטיפולית "בית אביבה". ביום 5.4.15 סיים בהצלחה את הטיפול בקהילה ועבר להתגורר בהוסטל שיקומי בבית שמש בו עתיד היה לסיים את הטיפול ביום 6.10.15 ואז לעבור לגור בבית אמו, לעבוד ולהיות מופנה לטיפול ביחידה להתמכרויות באזור מגוריו.

שירות המבחן בהמלצתו מציין כי על אף חומרת העבירות יש לחזק את הכיוון השיקומי תעסוקתי בו החל הנאשם בשלב המעצר, לקחת בחשבון את ההליך הארוך שעשה ולהטיל עליו שירות לתועלת הצבור בהיקף של 300 שעות כמו גם העמדתו לצו מבחן לתקופה של שנה.

ראיות לעונש

8. מטעם המאשימה הוגשה הצהרת נפגע עבירה בה מצויין בלשון מינימאליסטית כי המתלונן חשש בעת האירוע כי הנאשם יפצע אותו קשה, כי עבר בעקבות האירוע טיפול כירורגי והיה מאושפז 3 ימים, היה לאחר מכן בביקורת רפואית תקופה וגם היום מקום הדקירה מצולק.

9. מטעם הנאשם העידו מספר עדים.

הראשון, מר יגאל בך, מנהל בית ספר התיכון בו למד הנאשם (כשנתיים-שלוש), בית ספר לילדים בחינוך מיוחד עם הפרעות התנהגות קשות והפרעות נפשיות. בעדותו תיאר יכולות גבוהות של הנאשם ומחוייבות, בד בבד עם רקע של הזנחה וחוסר יכולת להכיל את הנאשם.

העידה הגב' יוליה קושלב אשר מכירה את הנאשם ואמו מהשנים 2003-2002 על השנוי הגדול שחל בנאשם כתוצאה מהליך השיקום אותו הוא עובר, כאשר קודם לכן היה משתכר בלי סוף, והתגובות שלו העידו על אי שפיות לדבריה. עוד העידה על ההשפעה שהייתה לתאונת הדרכים על הנאשם ועל הקשיים שהיו לאמו בהתמודדות עימו. עם זאת, ציינה כי מדובר באם מאוד מעורבת, מאוד דואגת שעשתה הכל על מנת לעזור לו ולהבין מה מקור הבעיות.

העידה הגב' אילנה מלכה, אף היא חברה של האם אשר מכירה את הנאשם ואמו משנת 2002, על השנוי המדהים שעבר הנאשם כתוצאה מהליך השיקום. אף היא העידה על התדרדרות חמורה של הנאשם בשנים שקדמו למעצרו, למעשה כבר החל מגיל 10, כאשר אף היא תיארה את הנאשם כ"לא שפוי" בשנה שקדמה למעצרו. גם היא תיארה את האם כאם תומכת ומעורבת.

העיד מר אלי דדוש, בן זוגה של אם הנאשם מזה כ-9 שנים. הוא תיאר את הנאשם קודם למעצרו כפנקיסט, עבריין רחוב בלתי מרוסן, אשר בעקבות אירוע ביניהם אף לא דיברו יותר. הוא העיד כי האם לא יכולה היתה להתמודד עם הנאשם עוד כשהיה ילד קטן. על פי עדותו כחצי שנה קודם לכן, לקראת האפשרות של יציאתו של הנאשם לחופשים, הלך להיפגש עם העובדת הסוציאלית ב"בית אביבה", שם פגש בנאשם וראה שנוי מוחלט של "שחור ולבן", "ילד נורמטיבי", ונדהם ממה יכולות שנתיים של שיקום לעשות.

העידה אמו של הנאשם הגב' אינה דוברובולסקי. האם העידה כי עלתה עם הנאשם ואביו לארץ בשנת 1999 עת היה הנאשם בן 3.5, על תאונת הדרכים שעבר הנאשם בגיל 9, על שתייה של האב וגירושין קשים בשנת 2005. על פי עדותה בשל התדרדרות במצבו של הנאשם מסרה אותו לפנימייה בחיפה כשהיה בגיל 11 לערך, כאשר במהלך שהותו שם אושפז פעמיים בבית חולים פסיכיאטרי, פעם אחת בכפייה. עוד העידה על חזרתו הביתה בגיל 14 לערך לאחר שנזרק מהפנימייה ואז גם שולב בבית ספר התיכון. היא העידה על התדרדרות מתמדת של הנאשם במהלך אותה תקופה, שימוש באלכוהול וסמים, וניסיונות שלה שלא צלחו לטפל מול המשטרה ועובדים סוציאליים. בלשונה, לפני השיקום היה "מפלצת" ולאחר השיקום "קיבלתי ילד".

טענות הצדדים

10. ב"כ המאשימה ביקש לראות באירוע כולו לרבות הפגיעה בשוטרים, בשל סמיכות הזמן והמקום, כאירוע אחד שיש לקבוע לו מתחם מאוחד. מבחינת הפגיעה בערכים המוגנים טען ב"כ המאשימה לפגיעה קשה שרק בנס לא התרחשו תוצאות חמורות יותר לאור הסכין בה עשה הנאשם שימוש. לטענתו רק במקרה, מאחר והמתלונן לא התנגד, לא נגרמה פגיעה חמורה יותר. מדובר בפגיעה בקשיש אשר מעבר לפגיעה הכלכלית, נגרמת פגיעה באמון ובביטחון.

לעניין הנסיבות מפנה ב"כ המאשימה לכך שלאחר שנטל הנאשם סכין אחת וחבריו החביאוה, הוא נטל סכין אחרת, והמתין לזקן שהוא טרף קל. התכנון מאיין לטענתו את הטענה כאילו בוצעה העבירה בגלל שכרות או שמוש באלכוהול, מה גם שהעבירה בה הורשע, שוד, אינה מתיישבת עם שכרות מלאה או חלקית. העבירה בוצעה לטענתו בגלל כוונה רעה כשברקע שתיית אלכוהול. מוסיף וטוען ב"כ המאשימה כי מדובר במעשה אכזרי, תקיפת זקן המבקש לחזור לביתו בחצות לילה באמצעות סכין, כאשר האכזריות מופנית לקבוצה חלשה של זקנים.

ב"כ המאשימה היפנה לאסופת פסיקה ממנה עולה כי השיקול המרכזי בעבירות כגון דא הוא לטענתו גמול והלימה, שיקול הגובר על שיקולי שיקום. לטענתו לאחר בחינת מדיניות הענישה הנוהגת, המתחם הראוי בעניינו של הנאשם נע בין 4 ל-7 שנות מאסר. למצבים נפשיים מתקופה קודמת של הנאשם אין לטענתו השפעה על המתחם. לטענתו יש לדחות את המלצת שירות המבחן העוסקת רק בשיקום, שהיא מטרה אחת מבין מטרות הענישה. זאת ועוד. שירות המבחן יוצא מהנחה כאילו השכרות היא הסיבה לביצוע העבירה ומשטופל עניין זה, תימנע האפשרות לביצוע העבירה בעתיד ואולם לטענת ב"כ המאשימה לא האלכוהול הוא שביסוד המעשים ואין התייחסות בתסקירים ליחס הפנימי של הנאשם לביצוע העבירה. עוד מפנה ב"כ המאשימה לכך שבתסקירים קודמים מדובר על קשיים להתעמק בתכנים טיפוליים, קשיים שאין להם אזכור בתסקיר הסופי ולא זה המקרה שמאפשר לחרוג ממתחם הענישה ההולם שכן אין המדובר בנאשם העובר הליך שלם של הכאה על חטא על מעשיו. עוד איזכר ב"כ המאשימה כי הנאשם הודה רק בסיום פרשת התביעה ולאחר שהקשיש העיד.

לנוכח גילו של הנאשם והיעדרו של עבר פלילי ביקש ב"כ המאשימה למקם את הנאשם בשליש התחתון של המתחם ולהשית עליו פיצוי משמעותי לטובת נפגע העבירה.

11. ב"כ הנאשם טען כי הגם שבוודאי מעשיו של הנאשם אינם ראויים ומדובר בעבירה בזויה, הפסיקה אליה היפנה ב"כ המאשימה אינה מתאימה למקרה הנוכחי שבו מדובר בנאשם נטול עבר פלילי שעבר הליך שיקום ארוך והתסקיר חיובי. לטענת ב"כ הנאשם הנאשם הודה לאחר ניהול הליך בו התקיימו שני דיונים בשל רצונו להעלות הגנה של טענת שכרות, אך לאחר שני דיונים החליט להודות ולקחת אחריות על אף שאין ספק כי היה תחת השפעה קשה של אלכוהול בעת ביצעו המעשה. לטענתו אין המדובר באירוע מתוכנן כפי טענת ב"כ המאשימה ולמרבה המזל לא נגרם למתלונן נזק חמור או נכות בעקבות האירוע. הנאשם עבר הליך ארוך של שיקום לאחר ששהה במעצר של ממש במשך כ-4 חודשים. השהייה במקום בו שהה הנאשם במסגרת הליך השיקום, "בית אביבה", קשה והליך הגמילה אינו פשוט. לטענת ב"כ הנאשם שליחתו של הנאשם למאסר כעת תהרוס את כל הליך השיקום. עוד היפנה ב"כ הנאשם לכך שהנאשם ביצע את העבירות על גבול גיל הקטינות, כאשר לתאונת הדרכים הקשה שעבר בילדותו השפעה עד היום.

ב"כ הנאשם מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן בדבר של"צ ופיקוח של שירות המבחן. לטענתו במקרה הנוכחי מתחם הענישה ההולם נע בין עבודות שירות ל-18 חודשי מאסר ויש לחרוג ממתחם זה ולהשית על הנאשם של"צ כהמלצת שירות המבחן.

דברו של הנאשם

12. הנאשם ציין כי אינו מצדיק את המעשה שעשה, שהינו חמור מאוד והוא מאוד מצטער עליו, ובוצע בהשפעה של סמים ואלכוהול. לאחר שעבר הליך שיקומי הוא מבקש לדבריו להוכיח לעצמו ולאנשים בהם פגע כי הוא יכול אחרת.

הכרעה

13. על גזר הדין להינתן בהתאם לעקרון ההלימה שנקבע בסעיף 40ב לחוק בין "חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו".

בקביעת מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה על בית המשפט להתחשב "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.." (ר' סעיף 40ג(א) לחוק).

14. הערך המוגן באמצעות עבירת השוד הוא ההגנה על הגוף והרכוש. בגין הפגיעה במתלונן יליד 1947 שהיה בן 66 בעת האירוע, יחסה המאשימה לנאשם בנוסף לעבירת השוד גם עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ו(א) לחוק והנאשם הורשע בכך על פי הודאתו. הערך המוגן באמצעות עבירה זו הוא שלמות גופם של קשישים. אשר למעשים המיוחסים לנאשם בגין הפגיעה בשוטרים, הערך המוגן הרלוונטי הוא הפעולה החופשית של עובדי צבור במהלך עבודתם.

ככל הנוגע לאירוע השוד מדובר בפגיעה משמעותית בערך המוגן בשים לב לשימוש בנעשה בסכין ולגילו של הקורבן.

15. בין הנסיבות הרלוונטיות לקביעת המתחם יש למנות את השימוש בסכין. הנאשם יצא מביתו כשהוא מצוייד בסכין לאחר שקודם לכן ניסה ליטול סכין אחרת. ב"כ המאשימה טען כי מדובר במעשה מתוכנן בשים לב לכך שהנאשם הצטייד בסכין האמורה לאחר שקודם לכן הצטייד בסכין אחרת ויצא מהבית על מנת לאיים על עוברי אורח כדי שימסרו לו מכספם או סיגריות. אכן אין המדובר באקט ספונטאני לחלוטין. עם זאת, לאור תכלית היציאה ונסיבותיה יש לאמר כי מידת התכנון היא מוגבלת ביותר.

הנאשם פגע באדם שהיה בן 66 אותה עת. אכן לא ב"גרעין הקשה" של הקשישים, ובניגוד לטענת ב"כ המאשימה אין אינדיקציה לכך שהנאשם המתין לקשיש, עם זאת, הנאשם שדד אדם שמפאת גילו עשוי להיות "טרף" קל יחסית. העבירה בה הורשע הנאשם בין היתר, תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, מלמדת על החומרה היתירה שמייחס המחוקק לתקיפה של אדם בגילו של המתלונן ועל כך שהמחוקק רואה את האוכלוסיה אליה משתייך המתלונן כראויה להגנה מיוחדת.

על הנזק שהיה צפוי מביצוע העבירה אין צורך להכביר מילים. הנאשם דקר את המתלונן באמצעות סכין בבית החזה האחורי תוך שאיים כי אם לא יקבל את הכסף באופן מיידי הוא יהרוג את המתלונן. למרבה המזל, הסתיים האירוע לא בנכות צמיתה או תמותה.

כעולה גם מכתב האישום ביצע הנאשם את המעשה לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים. אכן לא היה בכך כדי לגרוע מאחריותו הפלילית, ואולם הנסיבות הכוללות של האירוע - יציאה ללא חולצה תוך הצטיידות בסכין, על מנת לשדוד עוברי אורח כדי לקבל סיגריה או כסף, מלמדות כי האלכוהול תרם את תרומתו להתנהלות הנאשם.

16. הנסיבות ככל הנוגע לפגיעה בשוטרים הן כי מדובר במעשים שנעשו תוך כדי מעצרו של הנאשם, ואף כאן נראה כי האלכוהול תרם את תרומתו.

17. אשר למדיניות הענישה הנוהגת.

קיים טווח רחב של ענישה בתחום עבירות השוד הנובע מהנסיבות השונות של ביצוע מעשי השוד כמו גם מנסיבותיהם השונות של המבצעים. "קיימת קשת רחבה של מעשי שוד אפשריים הנבדלים זה מזה בנסיבותיהם ובמדרג חומרתם. מידת הפגיעה בערכים החברתיים, וכך גם מדיניות הענישה הנוהגת, תלויים, אפוא, בנסיבותיו הקונקרטיות של מעשה השוד וחומרתו.....אין זהה דינה של עבירה שנעברה תוך פגיעה פיסית אלימה לעבירה שבוצעה על דרך הפחדה בלבד; אין זהה דינה של עבירה שנעברה לאחר תכנון והכנה מוקדמים לעבירה אקראית-ספונטנית; אין זהה דינה של עבירה שנעברה בחבורה לדינה של עבירת אדם יחיד; אין זהה דינה של עבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק, חם או קר, לעבירה שנעשתה ללא שימוש בנשק; אין זהה דינה של עבירה חד פעמית למסכת שיטתית של עבירות [...]" (ע"פ 772/13 יחיא נ. מדינת ישראל).

18. ב"כ המאשימה טען לחומרה המיוחדת אותה מייחסת הפסיקה לשוד קשישים. ב"כ המאשימה היפנה לע"פ 1041/14 קרקי נ. מדינת ישראל שם אישר בית המשפט העליון עונש של 50 חודשי מאסר שהוטל על מי שהורשע בשני אישומים - האחד שוד לפי סעיף 402(א) לחוק והשני - כניסה למקום מגורים וגניבה. בשני המקרים היו הקורבנות קשישים. עוד היפנה לע"פ 1044/13 ענאן זידאן נ. מדינת ישראל שם אישר בית המשפט העליון עונש של 4 שנות מאסר על מי שהורשע בכך שחטף בכח תיק מקשישה שהלכה ברחוב עד כי נקרעה רצועת התיק ואולם למרבה המזל לא נגרם לקשישה כל נזק פיסי. הנאשם ביצע את המעשה עת היה עליו לשהות במעצר בית על פי צו של בית משפט. גם במקרה זה מדובר היה בהרשעה על פי סעיף 402(א) לחוק. עוד היפנה ב"כ המאשימה לע"פ 6202/10 מדינת ישראל נ. ישראילוב שם החמיר בית המשפט העליון בעונשו של חייל נטול עבר פלילי שהורשע בשוד קשיש לפי סעיף 402(ב) לחוק והעמידו על 42 חודשי מאסר תוך שהוא מציין כי מתחם העונש ההולם נע בין 4 ל-6 שנות מאסר. לבסוף היפנה ב"כ המאשימה לע"פ 2257/13 חפץ נ. מדינת ישראל שם אושר עונש של 5 שנות מאסר על מי שנכנס לדירתה של קשישה אחריה, דחף את הדלת, דחף את הקשישה ותלש מצוארה שתי שרשראות זהב.

19. ב"כ הנאשם היפנה מצידו לע"פ 2849/13 מדינת ישראל נ. טייצאו טגבה שם אישר בית המשפט העליון עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל על מי שהורשע בשוד בנסיבות מחמירות תוך אישור המתחם שנקבע בין עונש כאמור לבין 50 חודשי מאסר בפועל. עוד היפנה לת"פ 1304-05-14 (מחוזי-ירושלים) מדינת ישראל נ. מאור הלר שם השית בית המשפט עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות על מי שבמהלך יומיים נכנס לארבעה סניפים של בנק הדואר הציג פתק כי מדובר בשוד ודרש כסף תוך שהוא מצוייד בגז מדמיע.

20. להשלמת התמונה יצויין כי בע"פ 1127/13 עמנואל גברזגיי נ. מדינת ישראל מציין בית המשפט העליון כי בעבירות שוד בנסיבות מחמירות (באירוע אחד עם עבירה של קשירת קשר) נעה מדיניות הענישה הנהוגה בין 32 חודשי מאסר בפועל ל-42 חודשי מאסר בפועל.

בע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ. דלאל קובע בית המשפט העליון מתחם הנע בן 30 ל-60 חודשי מאסר למי שהורשע בשוד בנסיבות מחמירות בחבורה, של קשישה. באותו מקרה מדובר היה באירוע מתוכנן בחבורה של שוד על סמך מידע מוקדם. עם זאת, לא נעשה שימוש באותו מקרה כבענייננו בסכין, ונגרמו פגיעות קלות בלבד לקשישה.

21. סבורה אני כי בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, לנסיבות כפי שתוארו לעיל ולמדיניות הענישה הנוהגת נע מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם בין שנתיים לחמש שנות מאסר.

22. אשר לעונש ההולם. הנאשם כיום בן 20, והיה בן 18 וארבעה חודשים בעת ביצוע המיוחס לו. הוא נעדר עבר פלילי. כעולה מהתסקיר שהוגש ומהעדויות שנשמעו, הוא גדל בתנאים לא פשוטים, כאשר החל מגיל 11 ועד גיל 14 שהה בפנימייה במהלכה אושפז פעמיים בבית חולים פסיכיאטרי. ברקע שימוש בסמים ובאלכוהול. למעשה מהעדויות שנשמעו ואף מהתסקיר עולה כי המעשה המיוחס לנאשם הוא שיאו של תהליך התדרדרות אותו עבר בשנות התבגרותו, גם אם לא בא לידי בטוי בביצוע עבירות עד אותו שלב.

על פי התסקיר נטל הנאשם אחריות על מעשיו ומביע חרטה עליהם. אכן הנאשם הודה רק בשלב מתקדם של ניהול ההוכחות ואולם אין לזקוף זאת לחובתו, ויצויין כי ניהול ההוכחות התמקד בשאלת מידת השפעת האלכוהול על הנאשם.

23. השאלה המרכזית היא האם יש מקום לחריגה ממתחם העונש ההולם לאור הליך השיקום אותו עבר הנאשם והמלצת שירות המבחן ובמידה וכן מה מידת החריגה. הנאשם עבר כאמור הליך גמילה ממושך. עיקרו ב"בית אביבה" שם שהה מיום 6.4.14 ועד ליום 5.4.15. בהמשך שהה ועד לאחרונה בהוסטל שיקומי.

סבורה אני כי על אף החשיבות של הליך השיקום אותו עבר הנאשם, על אף גילו הצעיר ונסיבות חייו הלא פשוטות, ועל אף היעדרו של עבר פלילי לא ניתן להימנע במקרה זה מהטלת עונש של מאסר בפועל וזאת לאור חומרת המעשה המיוחס לנאשם ועקרון ההלימה. הנאשם דקר אדם, עובר אורח תמים, זקן במונחי החוק, שכל חטאו שנקלע למקום אותה שעה. לא ניתן בשלב גזירת העונש לשוות רק את הנאשם, על נסיבות חייו, ואף הליך השיקום אותו עבר, ולהתעלם מהמעשה שעשה ומקורבן העבירה. זאת ועוד. גם לאחר קריאת התסקירים לא לחלוטין ברור האם רק האלכוהול או סמים הם שעומדים ביסוד המיוחס לנאשם, והאם אכן הליך השיקום שעבר הוא כל שנדרש.

יש להושיט לנאשם יד וליתן משקל לשיקולי השיקום ואולם לא משקל בלעדי. רואה אני איפוא מקום לחרוג ממתחם הענישה ההולם לאור הליך השיקום הממושך אותו עבר הנאשם ואני גוזרת עליו את העונשים הבאים:

א. עונש של מאסר בפועל בן 12 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 12.12.13 ועד ליום 3.4.2014.

ב. עונש של מאסר על תנאי בן 6 חודשים כשהתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע.

ג. פיצוי למתלונן בסך 8,000 ₪.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.11.15.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס. טלפונים: 08-9787377; 08-9787336

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.