ערעור על החלטת בית משפט קמא אשר דחה בקשת המערערת לביטול צו ההריסה מנהלי.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הינן כדלקמן:

א)    המערערת בנתה בקומת קרקע קונסטרוקציית מתכת מעמודים, קורות בכיסוי מלוחות פלסטיק וקש + קיר קש, במידות המופיעות בצו ההריסה המנהלי מיום 25.12.2022.

ב)     העבודות טעונות היתר אך המערערת לא אחזה בהיתר ולא ביקשה היתר.

לטענת המערערת, בבית משפט קמא ובפניי, היא עשתה כן משום ששכניה הפכו את ביתה לאתר בנייה ומדובר בהגנה עצמית לפי שאחרים עושים את צרכיהם במקום בכל שעות היממה.

עוד היא מציינת כי גם שכניה בנו ללא אישור.

זה לוז טענות המערערת.

ניסיתי להבהיר למערערת מספר פעמים כי אינני הסמכות המתאימה למתן היתר.

כך הבהיר גם בית משפט קמא בהחלטתו מיום 9.2.2023.

לא נמצאה אם כן עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא וכפועל יוצא, אין מקום לבטל את צו ההריסה המנהלי.

עם זאת ומטעמים הומניטריים, אעניק למערערת ארכה לשם פנייה לרשות המוסמכת להוצאת היתר, זאת עד יום 1.5.2023.

הצו מאושר לביצוע החל מיום 1.5.2023, ככל שהמערערת לא תקבל היתר עד לאותו מועד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' שבט תשפ"ג, 21 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.