1

                                                 ע"י ב"כ עו"ד יעקוב ג'בר

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הודה הנאשם והורשע בעבירה של ניסיון להכניס עתיקות מהאיזור. במסגרת ההודעה על הסדר הטיעון הודיעו הצדדים כי ב"כ המאשימה אינה מתחייבת שלא יינקטו נגד הנאשם הליכים אחרים בעניין חילוט העתיקות, וב"כ הנאשם מודיע שיתנגד לכך ולטענתו הנאשם מילא אחר הוראות החוק והודיע על העתיקות. בעקבות זאת נקבע בגזר הדין כי החפצים התפוסים הנזכרים בכתב האישום יוחזרו לנאשם בתוך 30 יום, אלא אם תינתן החלטה אחרת כלשהי על ידי בית משפט מוסמך.

2

גזר הדין ניתן ביום 17.9.14, אולם המאשימה לא פנתה לבית המשפט ולא הגישה בקשה כלשהי בעניין התפוסים. ביום 31.5.15 הגיש הנאשם בקשה לקיום גזר דין, בה ביקש להחזיר לידיו את העתיקות. בתגובה לבקשה טענה רשות העתיקות כי על פי סעיף 2 לחוק העתיקות התשל"ח - 1978 (להלן: חוק העתיקות), עתיקות מהוות נכס המדינה, וכי סעיף 4 לחוק זה מסמיך את מנהל הרשות לדרוש ממחזיק עתיקה למסור לו את העתיקה. המאשימה צירפה לתגובתה מכתב מיום 24.11.14 מאת סגן מנהל רשות העתיקות, המודיע לנאשם כי הפרטים העתיקים נשוא תיק זה ישארו בידי רשות העתיקות, מכח סעיפים 2 ו-4 לחוק העתיקות.

מבחינת ההליך הפלילי, אין ספק שהמאשימה לא עמדה בהחלטה שניתנה בגזר הדין, לא החזירה לנאשם את העתיקות ואף לא פנתה בהליך כלשהו לבית המשפט. אלא שבמקרה זה קיימת סמכות מינהלית - אזרחית של המאשימה לדרוש להחזיק במוצגים, מכח חוק העתיקות. ההליך הראוי לדיון בנושא זה איננו ההליך הפלילי, אלא הליך אזרחי, אם מי מהצדדים ימצא לנכון לנקוט בו. ראו בעניין זה פסק הדין בבש"פ 2013/13, מדינת ישראל נ' עודד גולן, וכן החלטת כב' הרשמת בנמלך באותו עניין, מהם עולה כי דרך המלך לדון בשאלה מעין זו היא בהליך אזרחי, בעיקר כאשר השאלות הנדרשות לא התבררו במסגרת ההליך הפלילי, וכי אין לקיים "משפט אחרי משפט" בשאלת ההכרעה בזכויות בעתיקות.

מכל האמור עולה כי על המאשימה למלא אחר ההחלטה שניתנה במסגרת גזר הדין ביום 17.9.14, ולהשיב לנאשם את העתיקות שנתפסו במסגרת חקירת תיק זה. העתיקות יוחזרו לנאשם בתוך 20 יום מהיום.

אין בכך כדי לפגוע בזכותם של הצדדים לפנות לכל הליך אחר.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ה, 25 יוני 2015, בהעדר הצדדים.