נראה, שעיקר המחלוקת נעוץ בפרשנות הצדדים לנוסח ההסכמה ביניהם, שנכתב בפרוטוקול הדיון ביום 30.01.23 ואומץ בהחלטת ביהמ"ש קמא הנכבד בסיומו של דיון. וזה הנוסח:

"בהמלצת בית המשפט, הגענו להסכמה ולפיה, המבקש מר לביא אריאל אוחיון, ידאג בתוך 30 ימים מהיום להסיר את שכבת הריבוד אשר בוצעה על ידו על גבי משטח האספלט במסגרת השימוש במקרקעין באופן שיושב המצב לקדמותו בהתאם לתצלום שנראה בעמוד 34 לתגובת [המערערת] שהוגשה לתיק. עיכוב הביצוע שניתן בתיק יעמוד על כנו עד ליום 1.3.23.

[המערערת] בחלוף המועד תגיש הודעה לתיק בית המשפט האם בוצעה ההסרה לשביעות רצונה.

נבקש ליתן תוקף של החלטה להסכמה".

בהסכמה מצויים שני היגדים המגדירים את חיובי הביצוע, שהשלמתם תהווה "ביצוע הצו":

א.    התחייבותו של מר אוחיון להסרת שכבת הריבוד אשר בוצעה על ידו;

ב.     הביצוע לא ייחשב למושלם, אלא לאחר "שיושב המצב לקדמותו בהתאם לתצלום שנראה בעמוד 34 לתגובת [המערערת] שהוגשה לתיק";

תמקד-נא המערערת את טענותיה לעניין זה, לרבות האם בפועל יש סתירה פנימית בהסכמה, תצרף תצלומי "לפני - אחרי", התצלום הנזכר בהחלטה ותצלום המצב עתה.

הטיעון הממוקד ונספחיו יוגשו עד ליום 16.07.23 שעה 14:00, עותקים ישירות לצדדים.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשפ"ג, 06 יולי 2023, בהעדר הצדדים.