בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן לפינוי הנתבעת מהמושכר נשוא ההליך.

כידוע, שניים הם השיקולים הרלוונטיים לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד- סיבת אי ההתייצבות וסיכויי ההליך. במקרה דנן דומה כי שני השיקולים מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה. הנתבעת טענה כי היתה חולה, אך לא צירפה לכך תצהיר או אישור מחלה כלשהו וטענתה נטענה בעלמא. התנהלות הנתבעת מצביעה על זלזול בהליך, שכן הנתבעת הגישה בקשה לדחיית הדיון באמצעות הפקס, כאשר השעה על גבי הפקס היא לאחר המועד שנקבע לדיון עצמו, ולאחר שניתן כבר פסק הדין, וזאת ללא כל הסבר להגשת הבקשה רק לאחר הדיון. יש לציין כי לדיון התייצבו התובעים עצמם, שוכר בתקופה הרלוונטית ושני עורכי דין, כך שללא ספק נגרמו לתובעים הוצאות כתוצאה מהתנהלות הנתבעת.

כך גם סיכויי ההליך אינם גבוהים. הנתבעת אינה מכחישה כי היא מתגוררת במושכר לאחר תום תקופת השכירות ומבלי לשלם דמי שכירות. טענתה היחידה היא כי הסכם השכירות הוא פיקטיבי ומזויף וכי גילתה שבעלי הבית אינם הבעלים האמיתיים. ספק רב אם טענות אלו יכולות להוות הגנה מפני התביעה לפינוי.

עם זאת, לאור זכות הגישה לערכאות, בהתחשב בכך שהנתבעת אינה מיוצגת, וכי מהות ההליך הוא פינוי מדירת מגורים, יש לקבל את הצעתם של התובעים בתגובתם כי פסק הדין יבוטל בכפוף להפקדת 3,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאותיהם בהליך.

לפיכך, ככל שיופקדו בקופת בית המשפט 3,000 ₪ עד ליום 9.3.23 יבוטל פסק הדין ויקבע מועד חדש לדיון. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בגין בקשה זו בסך של 400 ₪ שיושלמו תוך 30 יום ללא קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים (לנתבעת באמצעות המייל שמסרה) ותוודא המצאתה לנתבעת טלפונית.

לעיון 12.3.23.

ניתנה היום, ח' אדר תשפ"ג, 01 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.