1.   לפני בקשה לפסילת מותב בהתאם לסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), בה עתרו ב"כ הנאשמים לכך שהתיק יעבור למותב אחר המכהן בבית משפט השלום באילת ולא יישמע בפני, וזאת מאחר ודנתי בתיק הנזקקות בעניינם של הנאשמים.

2.   סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט קובע:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט."

3.   יישומו של מבחן החשש הממשי למשוא פנים מצריך בחינה פרטנית של נסיבות המקרה, כשבין היתר, יש לבחון את היקף ואת מהות החומר אליו נחשף השופט והאם הוא עולה כדי "מסה קריטית" המקימה עילת פסילה (ע"פ 4389/06 נקדימון שוקר נ' מדינת ישראל).

4.   נקבע כבר שעיונו של בית המשפט בחומר חסוי, אינו יכול לשמש עילה לפסלות שופט, אלא במקרים חריגים (ע"פ 1/88 כוכבי נ' מדינת ישראל, פ”ד מב(1) 133, ע"פ 350/91, ממן נ' מדינת ישראל פ"ד מה(2) 345).

5.   נקודת המוצא היא ששופט מקצועי יכול לעשות הפרדה בין ראיות קבילות לראיות בלתי קבילות ואין בעצם קבלת מידע לא קביל להביא לפסילת המותב, וזאת למעט במקרים מיוחדים וחריגים, שבהם "המסה" של הראיות הבלתי קבילות אליהן נחשף השופט היא כה רבה, עד שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו או לעורר חוסר אמון ביכולתו להכריע אותה. (ראו: ע"פ 10328/03 כהן נ' מדינת ישראל, ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל, ע"פ 593/83 ורקשטל נ' מדינת ישראל)

6.   בענייננו, במסגרת הליך הנזקקות בעניינם של הנאשמים, לא נחשפתי לחומר ראייתי, ובוודאי שלא לחומר שיש בו כדי "לנעול" את דעתי ביחס לנאשמים כך שלא יהיה באפשרותי לדון בעניינם באופן אובייקטיבי. מכאן, שאין המדובר במקרה של מותב אשר נחשף ל"מסה קריטית" של ראיות בלתי קבילות שעלולה באופן ממשי ליצור משוא פנים וכזו המצדיקה פסילה.

7.   לאור כל זאת, לא מצאתי כי יש בטענות ב"כ הנאשמים להוכיח כי מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים, שיש בו כדי להצדיק את פסילתי מלדון בתיק ואת העברת התיק לדיון בפני מותב אחר.

סוף דבר

8.   אשר על כן, בשים לב למכלול הנימוקים דלעיל, דין הבקשה להידחות.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, ג' אייר תשפ"ג, 24 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.