1

1.         לפניי בקשה לפיה מתבקש בית המשפט להורות על צירופים של חמישה אנשים להליכים במסגרת תיק זה (יקראו להלן: "המבקשים") ולקבוע כי הינם זכאים להשתתף בחלוקת התמורה של נכסי החילוט שייקבעו במסגרתו.

2.         ההליך שלפניניו נפתח בשנת 2005 עם הגשת כתב אישום כנגד מנשה מזרחי (להלן: "הנאשם") בגין מעשי גניבה ומרמה שונים ורבים. לאחר הרשעת הנאשם במסגרת הסדר טיעון, נקבע בגזר הדין כי הנאשם ישלם פיצויים ל- 57 נפגעי עבירה אשר שמם והפיצוי שנפסק להם נרשמו בגזר הדין. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם עוד על חילוט נכסים שבבעלות הנאשם לטובת המדינה.

2

3.         במקביל להתנהלות ההליך הפלילי, הוגשו כנגד הנאשם בקשות נושים לצו כינוס. לאחר הרשעת הנאשם הוצא בחודש ינואר 2008 צו כינוס כנגדו. בחודש נובמבר 2008 הוכרז הנאשם כפושט רגל ועו"ד קוטלר מונה למנהל מיוחד על נכסיו.

4.         לאחר מתן גזר הדין, פנו במהלך שנת 2008 221 מנושיו של הנאשם בבקשה לעכב את חילוט הנכסים לטובת המדינה, ולהעבירם לקופת הנושים בתיק פשיטת הרגל וזאת בטענה כי יש להם זכויות ברכוש שנתפס לצורך חילוט (להלן: "בקשת העיכוב").

5.         בהחלטתי מיום 12.8.09 פיצלתי את הנושים בשמם הוגשה בקשת העיכוב לשלוש קבוצות משנה. בקבוצה ראשונה נמצאו נושים אשר מנויים כנפגעי עבירה במסגרת גזר הדין (להלן: "הקבוצה הראשונה"). בקבוצה השנייה נמצאו נושים אשר לא היו מנויים בגזר הדין, אולם הגישו תביעות חוב בתיק פשיטת הרגל וכן צירפו לבקשותיהם בהליך החילוט מסמכים ואסמכתאות המצביעים לכאורה על כספים ששילמו לנאשם (להלן: "הקבוצה השנייה"). הקבוצה השלישית מנתה נושים אשר בדומה לחברי הקבוצה השנייה לא היו מנויים בגזר הדין, אולם בניגוד אליהם, לא צירפו תצהירים ומסמכים לתמיכה בבקשתם בהליך החילוט ושתביעות החוב שלהם טרם אושרו או שטרם הגישו תביעות חוב במועד הדיון בבקשת החילוט (להלן: "הקבוצה השלישית").

בהחלטתי קבעתי כי כספם של חברי הקבוצה הראשונה והשנייה מימן את רכישת הנכסים שנתפסו לצורך החילוט וכי מתקיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים את העברת כספי החילוט לנושים מקבוצות אלה. אשר לקבוצה השלישית קבעתי כי הם בגדר טוענים לזכות "על תנאי" במובן זה שיהיו זכאים לנתח מכספי החילוט אותם חברי הקבוצה אשר תביעות החוב שהגישו בתיק פשיטת הרגל תאושרנה ע"י המנהל המיוחד.

3

6.         בפסק הדין של בית המשפט העליון בערעור על החלטת בית משפט זה נקבע, בין היתר, כי המחלוקת היא באשר לזכותם של חברי הקבוצה השניה והשלישית להחשב כטוענים לזכות ברכוש. באשר למחלוקת זו, בית המשפט העליון קבע כי היה ותאושר תביעת החוב של חברי קבוצות אלה בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין, הדבר יקנה להם "זכות מוכרעת" שתאפשר להם הכרה כטוענים לזכות ברכוש, בכפוף לבדיקת טענותיהם על ידי בית המשפט.

עוד קבע בית המשפט העליון כי: "נושים מן הקבוצה השניה והשלישית שתביעת החוב שלהם לא יאושרו עד למועד הקצוב, לא יהיו בעלי "זכות מוכרעת"" (סעיף 22 לפסק הדין, פסקה שניה).

בית המשפט העליון הוסיף וקבע: "... נתמקד באותם חברי הקבוצות השניה והשלישית אשר תביעות החוב שלהם יאושרו עד המועד הקצוב לאישור תביעות החוב, ואשר הגישו תצהירים בתמיכה לבקשתם" (סעיף 24 לפסק הדין פסקה שניה).

מפסק הדין של בית המשפט העליון עולה, כי אותם חברי קבוצה שלישית שפנו בבקשה בשנת 2008 אך לא הגישו תצהירים לתמיכה בבקשתם, אין כל מקום לבחון עתה את זכותם.

7.         המבקשים בבקשתם הנוכחית טוענים בתמצית כי הינם זכאים להיכלל ברשימת הנושים מהקבוצה השנייה ו/או השלישית, הם פעלו בהתאם למתווה שקבע בית המשפט העליון, וביום 02/03/14, קרי בתום 60 הימים מיום מתן ההחלטה הגישו לבית המשפט הנכבד את הודעתם בדבר היותם "טוענים לזכות" בצירוף תצהיריהם. הוסיפו כי טענתם לזכות בחלוקת התמורה מתבססת על מסמכים ונתונים המופיעים בחומר החקירה שנתפס על ידי המאשימה ואשר שימוש כראיה במסגרת ההליך הפלילי נשוא כתב האישום.

4

המבקשים טוענים עוד, כי יש להורות על זכאותם להשתתף בחלוקת התמורה של נכסי החילוט, כאשר החלוקה תהא באופן יחסי לגובה נשייתם ביחס לחובם של כלל הזכאים להשתתף בחלוקת נכסי החילוט ואין כל צורך בהגשת בקשה נפרדת לצירופם להליך כמבוקש ע"י המאשימה.

8.         מנגד, ביקשה המאשימה לדחות את בקשתם, המאשימה הפנתה לפסק דינו של בית המשפט העליון. לדידה, המבקשים אינם יכולים לבקש עתה להצטרף להליך שכן מי שפנה בשנת 2008 אך לא צירף תצהיר לבקשתו, אינו יכול עתה לבקש הכרה כ"טוען לזכות" ובית המשפט אינו אמור לברר את זכותו.

9.         לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות ואלה נימוקיי:

א.     אכן צודקת המאשימה כי הן החלטת בית משפט זה והן פסק דינו של בית המשפט העליון התייחסו ל- 221 נושים שהופיעו ברשימת האנשים שצורפו לבקשה דאז שיוצגו על ידי עו"ד קוטלר, ואלה חולקו לשלוש קבוצות כפי שפורט בהרחבה בהחלטה ובפסק הדין של בית המשפט העליון.

ב.     כעולה מפסק הדין של בית המשפט העליון, הרי אותם מבקשים חברי הקבוצה השלישית, אשר פנו כבר בשנת 2008 אך לא הגישו תצהירים לתמיכה בבקשתם, אין מקום לבחון עתה את זכותם. לפיכך קל וחומר לגבי המבקשים שכלל לא פנו קודם לבית משפט זה ולא היו חלק מהקבוצות השניה והשלישית.

ג.       כאמור, אין חולק כי המבקשים שלפנינו פנו לבית משפט זה לראשונה ביום 02/03/14 וטענו כי יש להכלילם ברשימת הנושים מהקבוצה השניה והשלישית אשר טוענים לזכות בכספים הקיימים שעתידים להתקבל ממימוש הנכסים המחולטים במסגרת תיק זה.

סבור אני, כי מאחר ורשימת הנושים מהקבוצה השניה והשלישית הינה רשימה סגורה והמבקשים אינם נמנים על קבוצות אלה, הם אינם זכאים לבירור זכותם כטוענים לזכות.

5

ד.      המבקשים הגישו כאמור את בקשתם לראשונה רק בשנת 2014, בעוד הליכי הפש"ר כנגד הנאשם נפתחו כבר בשנת 2008. המדובר בשיהוי כבד מאוד מצד המבקשים, אשר לא נתנו כל הסבר המניח את הדעת לכך. מכל מקום, לא ניתן לקבל התנהלות מסוג זה מטעם המבקשים ואין להם להלין אלא על עצמם.

ה.     לגופו של עניין, לא עמדו המבקשים בסד הזמנים שנקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון.

כאמור, במסגרת פסק דין זה, אשר ניתן ביום 27/10/13, נקבע כי הזכאים לנתח מכספי החילוט, הינם חברי הקבוצה השנייה והשלישית אשר תביעות החוב שלהן יאושרו תוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין. אף בהודעת עדכון של המנהל המיוחד מיום 01/01/14 הודיע, כי בהתאם להוראות פסק הדין של בית המשפט העליון, יש לבחון תביעות חוב אשר אושרו או יאושרו עד ליום 05/01/14. בענייננו, הבקשה הוגשה רק בחודש מרץ 2014, משמע לא יכול להיות חולק כי הוגשה לאחר שחלף מועד 60 הימים אשר נקבע בפסק הדין של בית המשפט העליון.

10.       אשר על כן הנני מורה על דחיית בקשתם, וקובע כי המודיעים אינם זכאים להשתתף בחלוקת התמורה של נכסי החילוט.

11.       המזכירות תמציא החלטתי זו עוד היום בפקס הן למודיעים והן למאשימה ותוודא את קבלת הפקס טלפונית.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.