הסדר הטיעון וכתב האישום

1.  ביום 22.7.25 הגיעו ב"כ הצדדים להסדר טיעון בכתב האישום שתוקן, הנאשם הודה והורשע. הוצהר כי אין הסדר לעניין העונש. על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן הורשע הנאשם בעבירות של המתה בקלות דעת, עבירה לפי סעף 301ג לחוק העונשין תשל"ז-1977; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעףי 332(2)+(% לחוק העונשין; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה; גניבת רכב, עבירה לפ סעיף 413ב יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין; חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) יחד עם סעיף 62(1) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא פוליסת ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי ובעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

2.  על-פי עובדות כתב האישום המתוקן במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הנאשם, תושב העיירה בני נעים הסמוכה לחברון, לא החזיק בהיתר כניסה לישראל כדין.

הנאשם מעולם לא החזיק ברישיון נהיגה כדין, לא ברשות הפלסטינית ולא במדינת ישראל. רן שמואל שמחה הוא הבעלים של רכב יונדאי Santa fe, ל"ז 55657201 (להלן: "הרכב הגנוב").

ביום 07.11.24, בשעת בוקר, עובר לשעה 09:13 שהה הנאשם ברחוב קרן היסוד בקרית עקרון, ללא אישור או היתר שהייה כדין. בהמשך, עוכב הנאשם בתחנת המשטרה ברחובות, נחקר באזהרה וגורש למחסום פסגות בשעה 13:45 או בסמוך לכך.

עובר ליום 07.11.24, קשרו הנאשם ושני אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: "האחרים") קשר לגנוב רכבים בישראל ולהעבירם לשטחי הרשות הפלסטינית, תוך שהובטח לנאשם כי בתמורה להעברת הרכבים הגנובים יקבל תשלום בסך 1,000 ₪ עבור כל רכב (להלן: "הקשר"). במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 08.11.24 בשעה 01:47 או בסמוך לכך, שהה הנאשם יחד עם האחרים ברחוב משה שרת, סמוך לבית 66 בתל אביב, כשהנאשם ללא אישור או היתר שהייה כדין. באותה העת, הנאשם, בצוותא חדא עם האחרים ובמסגרת הקשר, פרצו לרכב הגנוב והניעו אותו, בדרך שאינה ידועה למאשימה. הנאשם עלה למושב הנהג ברכב הגנוב והחל בנסיעה, כששני האחרים נסו בריצה מהמקום. לאחר כחמש דקות נסיעה ברכב הגנוב, הגיע הנאשם לצומת הרחובות דרך ז'בוטינסקי ודרך נמיר (להלן: "צומת ראשון"), האט מעט את מהירות נסיעתו ופנה שמאלה לדרך נמיר לכיוון צפון, כשמופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו ותוך שהוא מאיץ את מהירות הנסיעה, כשהוא מודע לאפשרות פגיעה בכלי רכב והוא קל דעת ביחס לתוצאות מעשיו. באותה העת, רכב שמספרו וזהות הנוהג בו אינן ידועות למאשימה (להלן: "הרכב"), חצה את הצומת הראשון, בדרך נמיר, מכיוון דרום לכיוון צפון, כשבכיוון נסיעתו מופע אור ירוק ברמזור. במהלך חציית הצומת הראשון, הבחין נהג הרכב ברכב הגנוב מתקרב לעברו במהירות וכדי להימנע מהתנגשות עם הרכב הגנוב, נאלץ הרכב לבלום בפתאומיות. לאחר מכן, המשיך הנאשם בנסיעה פרועה ובמהירות ברחובות הסמוכים ובכביש איילון צפון, ובהמשך, בשעה 01:58 או בסמוך לכך, בנסיעתו בכביש 5 מכיוון מערב לכיוון מזרח, הגיע הנאשם למחלף הכפר הירוק, לצומת דרום מזרח (להלן: "הצומת השני"), חצה במהירות של כ-117 קמ"ש את הצומת השני, בה מותרת הנהיגה במהירות עד 50 קמ"ש, תוך שאינו מציית לרמזור אדום ואינו בולם את הרכב, כשהוא קל דעת ביחס לתוצאות מעשיו. אז, התנגש הנאשם בעוצמה רבה בקטנוע מסוג ימאהה NMAX 15-24 125, ל"ז 55418103 (להלן: "הקטנוע") עליו רכב אותה העת יוסף כגן ז"ל (להלן: "המנוח") אשר חצה את הצומת השני, כשהוא נוסע ברחוב משה סנה, מכיוון דרום לכיוון צפון, מימין לרכב הגנוב, כשמופע אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו. במהלך האמור, הרכב הגנוב התנגש בעוצמה בקטנוע, כשדופן ימין קדמי של הרכב הגנוב פגע בחלקו הקדמי של הקטנוע, באופן שגרם להתרוממות המנוח מהקטנוע באוויר והטחתו ארצה על אספלט הכביש (להלן: "תאונת הדרכים"). מיד לאחר מכן, המשיך הנאשם בנסיעה עד לעצירת הרכב הגנוב במרחק של כ- 20 מ' ממקום תאונת הדרכים, ירד מהרכב ונס מן המקום, זאת על אף שהבחין כי המנוח נפגע בתאונת הדרכים, ומבלי שהזעיק עזרה. אותה העת, עוברי אורח ביצעו במנוח ניסיונות החייאה עד להגעת גורמי הרפואה למקום, אשר המשיכו בניסיונות ההחייאה עד לקביעת מותו של המנוח במקום תאונת הדרכים. בהמשך לאמור, המשיך הנאשם במנוסתו, בעת שכוחות משטרתיים, בסיוע מסוק משטרתי, ניסו לאתרו, עד למעצרו לאחר מספר שעות, בשעה 07:03 או בסמוך לכך, מסתתר בין שיחים, בשטח המצוי בין מחלף מורשה למחלף התקווה, מצפון לכביש 5. כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למנוח פצעי קרע ושפשוף, שפכי דם תת עוריים בראש ובגפיים, שיניו הקדמיות העליונות נשברו, נגרמו שברים מרובים בצלעות, בזיזים האחוריים של עמוד השדרה, באגן ובעצמות השוקית. כמו כן, נגרמו דימום בחדרי המוח, חזה אוויר ודם, דחיקה של הלב ימינה, נוזל דמי בחלל הכפורת ובחלל הצפק, וכן, חשד לקרע בסרעפת ובקיעה של איברי הבטן כלפי מעלה.מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהממצאים החבלתיים הללו. עוד נגרמו נזקים לרכב בפינה ימנית קדמית של הרכב ולאורך דופן ימין, שבירת פנס, כריות אויר נהג, נוסע ודופן ימין נפתחו, זכוכיות השמשה הקדמית ודלת קדמית ימנית נופצו, וכן נזקים לקופסת הנתיכים ברכב. בנוסף, הקטנוע ספג נזק תאונתי קשה מלפנים לאחור ומשמאל לימין, הקטנוע נחתך לשני חלקים, חזית פלסטיק ופנס חזית נשברו. במעשיו המתוארים לעיל, קשר הנאשם קשר לגנוב רכב, גנב רכב בצוותא חדא עם אחרים, נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח כמתחייב על פי חוק, נהג ברכב בכוונה לסכן את בטיחותם של כלי תחבורה ושל משתמשים בנתיב תחבורה וגרם לסיכון בטיחותו של נוסע בהימנעותו ממעשה שחובה עליו לעשותו. הנאשם נהג ברכב הגנוב תוך נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית ובכך גרם, בקלות דעת, למותו של המנוח. בנוסף, הנאשם במעשיו הפקיר את המנוח בכך שלא עצר במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולא הזעיק עזרה. כמו כן, הנאשם במעשיו חיבל במזיד בשני כלי רכב, והכל לאחר שנכנס לישראל ושהה ללא אישור או היתר שהייה כחוק.

תסקיר נפגע העבירה

3.  תסקיר נפגע העבירה מצייר תמונה כואבת של משפחה מלוכדת שעברה היסטוריה של משברים ואובדנים, וחוותה שבר נפשי עמוק בעקבות מותו הטראגי והפתאומי של המנוח. המנוח תואר כאדם חזק פיזית אך בעל "נשמה עדינה", מוכשר בציור, חרוץ וצנוע. הוא היה דמות של "עוגן" עבור אחיו הצעירים, ודוד נערץ ואהוב ששמר ושיחק עם אחייניו. לאחר ילדות מורכבת ורוויית חסכים, המנוח בנה את עצמו בעמל רב. בשנים האחרונות חל שיפור ניכר באיכות חייו; הוא עבד כשליח, גילה פתיחות לסביבה והיה בדרכו למימוש עצמי בתחום האומנות. בני המשפחה הדגישו כי המנוח היה נהג זהיר ושומר חוק בצורה יוצאת דופן, מה שהופך את מותו בידי נהג פורע חוק לבלתי נתפס ומקומם עוד יותר. האב בן 70, חווה "התנפצות לרסיסים" של עולמו. הוא סובל מרגשות אשמה קשים ("הורים לא אמורים לקבור את ילדיהם") ומנסה להפגין חזות חזקה עבור יתר המשפחה בזמן שבלבו מתחוללת סערה. הוא נמנע מהגעה לבית העלמין כי המפגש עם המצבה "מטלטל את הנשמה". האחים והאחיות מתארים תחושת "חור בפאזל המשפחתי". האח הבכור, שגדל עם המנוח "כמו תאום", סובל מאשמה על שלא הצליח להגן על אחיו הקטן. האחות, שנאלצה לבשר לאביה את הבשורה המרה, נושאת עמה את זעקת הכאב שלו מאותו בוקר. נסיבות המוות (הפגיעה העוצמתית וההפקרה) יצרו אצל בני המשפחה מצוקה פוסט-טראומטית החורגת מאבל רגיל. המשפחה גילתה את פרטי התאונה המזעזעים (העובדה שהופקר) רק דרך כתבות בחדשות, דבר שהעצים את ההלם וחוסר האונים. בולט כאב עמוק על כך שחייו של המנוח נגדעו בדיוק כשנראה היה שהגיע אל הנחלה והחל ליהנות מהחיים. עורכת התסקיר מתרשמת כי מדובר בנזק רב-מערכתי ובלתי הפיך לכלל התא המשפחתי. לאור "תמונת הנזק הקשה", ההמלצה החד-משמעית היא להטיל על הנאשם פיצוי כספי משמעותי.

טיעוני הצדדים לעונש

4.  טיעוני המאשימה לעונש, כפי שהוצגו על ידי עו"ד לילך כץ שטענה לחומרת המעשים ומידת הסיכון. התובעת הדגישה כי בתיקי סיכון חיי אדם, בית המשפט בוחן את פוטנציאל הנזק הממשי. במקרה זה, למנוח יוסף כגן ז"ל "לא היה שום סיכוי" מול הרכב שהפך ל"כלי משחית והרג". לא מדובר בטעות חד-פעמית, אלא ב"צבר של פעולות מתמשכות": כניסה לארץ בניגוד לחוק (יום אחרי גירוש), קשירת קשר לגניבה, נהיגה ללא רישיון מעולם, וחציית צמתים באור אדום במהירות כפולה מהמותר (117 קמ"ש). התובעת טענה כי אף שהורשע ב"קלות דעת", עוצמת המעשים "מדגדגת את רף האדישות" לחיי אדם. התובעת מפנה לתסקיר נפגעי העבירה, המתאר את יוסף ז"ל כאדם אמן, רגיש ושומר חוק. מותו הותיר חלל עצום במשפחה, ואביו בן ה-70 נאלץ להיות הדמות המחזקת למרות כאבו. עבירת ההפקרה מוגדרת כ"מכוערת" במיוחד. הנאשם נמלט מהזירה למרות שראה את המנוח פגוע, והסתתר במשך 5 שעות עד שנלכד באמצעות מסוק. המאשימה עותרת למתחם עונש של 12 עד 15 שנות מאסר בפועל עבור האירוע כולו. התובעת הגישה את פסק דין "שלומי לוי", בו קבע בית המשפט העליון כי בעבירות דומות (נהיגה ללא רישיון שהסתיימה במוות) ראוי להטיל עונש "דו-ספרתי" (10 שנים ומעלה), ומדגישה שבמקרה הנוכחי הנסיבות חמורות אף יותר. דרישה לפיצוי משמעותי ביותר למשפחת המנוח (מעבר לסכומים של 20,000-50,000 ש"ח), ללא קשר למצבו הכלכלי של הנאשם. התובעת מבקשת לתת משקל נמוך לעובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי, שכן האינטרס הציבורי והרתעה גוברים במקרה של "קטל בדרכים" (ציינה כי בשנת 2025 נהרגו כבר 453 בני אדם). בנוסף התבקשה ענישה נלווית: מאסר על תנאי, קנס, ופסילת רישיון למשך שנים רבות.

5.  טיעוני ההגנה, כפי שהוצגו על ידי עו"ד גיל פרידמן, הסנגור פתח בהבעת צער עמוק וכנה כלפי משפחת המנוח, תוך שהוא מדגיש כי מדובר בטרגדיה איומה שאין עליה מחלוקת, וכי "הדברים לא יחזרו להיות כפי שהיו". ההגנה טוענת כי המתחם הראוי נע בין 7.5 ל-10 שנות מאסר, ולכל היותר עד 11 שנים. הסנגור הדגיש כי חוק העונשין קבע 12 שנות מאסר כעונש המקסימלי לעבירת המתה בקלות דעת. לטענתו, לא ניתן לקבוע מתחם שחורג מהמקסימום (כפי שביקשה התביעה - 15 שנה) רק בשל צבר עבירות מאותו אירוע. הוא השווה זאת לעבירות שוד או אונס, בהן כמעט לעולם לא גוזרים את עונש המקסימום אלא אם יש נסיבות קיצוניות כגון עבר פלילי עשיר או ריבוי קורבנות. לטענת ההגנה, כל העבירות (הגניבה, הסיכון בדרך וההפקרה) הן חלק מ"מסכת אירועים אחת" שהובילה לתוצאה הקטלנית, ולכן אין מקום לפיצול מתחמים או להחמרה חריגה מעבר לרף העליון של עבירת ההמתה. הסנגור טען כי יכולת ההבנה של הנאשם "מוגבלת מאוד". הוא נשלח לבדיקות פסיכיאטריות שהעלו כי מדובר באדם עם יכולות תקשורת ושפה נמוכות, שאינו מבין עד תום את המרחב בו הוא נמצא. נטען כי הנאשם הוא אדם צעיר (בן 29) שנשלח על ידי "גנבים ראשיים" המנצלים אנשים ברמה שכלית נמוכה לביצוע העבודות המסוכנות. הנאשם הודה מיד עם מעצרו בשטח, חסך זמן שיפוטי יקר והודה בכתב האישום ללא הסדר טיעון וללא "תיקונים" משמעותיים, דבר המעיד על לקיחת אחריות מלאה. (כגון עניין ערן אזולאי ועניין אבו לבן) בהם הוטלו עונשים של 8-9 שנות מאסר במקרים של המתה בקלות דעת והפקרה. הוא טוען כי המקרה של שלומי לוי (עליו הסתמכה התביעה) אכן דומה, אך גם שם העונש הסופי לא היה ברף שהתביעה מבקשת כעת. לשיטתו, התיק הנוכחי אינו מצדיק עונש "דו-ספרתי" (10 שנים ומעלה). למרות ההלכה לפיה אין מתחשבים במצב כלכלי בקביעת פיצוי, הסנגור ביקש לקבוע סכום "ריאלי". נטען כי קביעת סכום שהנאשם יוכל לעמוד בו (כתושב שטחים ללא נכסים) תייצר אצלו מוטיבציה אמיתית לשלם ולקחת אחריות, בעוד שסכום דמיוני יוביל לכך שהמשפחה לא תראה שקל והנאשם יתייאש מראש.

6.  דברי הנאשם מילתו האחרונה "לציין שברחתי מהג'יפ, אני גם הייתי פצוע, כאילו לעניין ההפקרות שהוא גם היה פצוע. אני נורא מתנצל בפני משפחת הקורבן מקווה שיהיה לכם רק טוב."

דיון והכרעה

7.  על פי טיעוני הצדדים וכתב האישום, העבירות שביצע הנאשם פגעו במספר ערכים חברתיים מוגנים מרכזיים. קדושת החיים ושלמות הגוף זהו הערך העליון שנפגע בתיק זה. הזכות לחיים, הפגיעה הקשה ביותר היא בערך קדושת החיים, שבאה לידי ביטוי במותו של יוסף כגן ז"ל. הנאשם פגע בזכותם של משתמשי הדרך לחזור לביתם בשלום, תוך יצירת סיכון ממשי ומיידי לחייהם. בטחון הציבור והסדר הציבורי בדרכים ערכים אלו נפגעו כתוצאה מאופי הנהיגה והזלזול בחוקי התעבורה. הנאשם פגע בביטחון האישי של המשתמשים בנתיב התחבורה. חציית צמתים באור אדום ונהיגה במהירות מופרזת (117 קמ"ש) מהווים פגיעה אנושה בסדר הציבורי המאפשר נסיעה תקינה בכבישים. נהיגה ללא רישיון מעולם וללא ביטוח פוגעת במנגנוני הפיקוח של המדינה על הנהגים בכביש.עבירת ההפקרה ("פגע וברח") פוגעת בערכים ייחודיים. הערך המוגן כאן הוא החובה המוסרית והחוקית של אדם לסייע לאחר שנמצא במצוקה, בוודאי כשהוא עצמו גרם לה. הימלטות מזירת עבירה והסתתרות מפני כוחות הביטחון מהוות פגיעה ביכולת של רשויות האכיפה לעשות משפט וצדק. בנוסף נפגע הערך של הגנה על הקניין וריבונות המדינה. פגיעה ברכושם של בעלי הרכב שנגנב והנזק שנגרם לקטנוע ולרכב. כניסה לישראל ללא היתר (שב"ח), במיוחד יום לאחר גירוש, מהווה פגיעה בריבונות המדינה ובחוק הכניסה לישראל.

8.  על פי תיקון 113 לחוק העונשין, קביעת מתחם הענישה היא השלב הראשון והקריטי בגזירת הדין. במקרה מורכב זה, שבו יש "אירוע אחד" הכולל שורה של עבירות (המתה, הפקרה, סיכון חיי אדם, גניבה ושב"ח), המתחם נגזר משילוב של חומרת המעשים והערכים המוגנים שנפגעו. על פי הטיעונים שהועלו עמדת התביעה למתחם הנע בין 12-15 שנות מאסר בפועל. (גישה מחמירה הרואה בצבר העבירות עילה לחריגה מעבר למקסימום של עבירת ההמתה לבדה). בעוד עמדת ההגנה למתחם ענשה הנע בין 7.5-10 (או 11) שנות מאסר בפועל. (גישה הנשענת על עונש המקסימום בחוק לעבירה העיקרית). לצורך בחינת מתחם הענישה יש לבחון את מדיניות הענישה:

עפ"ג 46634-11-24 שלומי לוי נ' מדינת ישראל (17.12.25) המשיב (שלומי לוי) פרץ לשלושה רכבים בטירת כרמל, עד שגנב רכב משא מסוג שברולט סילברדו. למרות שמעולם לא החזיק ברישיון נהיגה, החל לנהוג ברכב בפראות. במהלך הנסיעה פגע במשאית חונה, חצה צומת באור אדום ופגע בעמוד. המשיב איבד שליטה בכיכר, עלה על שטח הפרדה ופגע בהולכת רגל שחצתה במעבר חצייה. הולכת הרגל נהרגה במקום. לאחר הפגיעה, המשיב יצא מהרכב וברח מהזירה בריצה מבלי להגיש עזרה או להזעיק סיוע, למרות קריאות עוברי אורח. המשיב הורשע על פי הודאתו בשורה של עבירות, המתה בקלות דעת. הפקרה אחרי פגיעה. נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. פריצה לרכב וגניבת רכב. עבירות תעבורה, אי ציות לרמזור אדום, אי מתן זכות קדימה וגרימת נזק לרכוש. נקבע מתחם שנע בין 7 ל-10 שנות מאסר. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי המתחם של בית המשפט המחוזי היה נמוך מדי. לפי פסק הדין בערעור, המתחם הראוי למעשים כאלה צריך לעמוד על 9 עד 12 שנות מאסר. בית המשפט העליון החמיר את העונש שהוטל במחוזי מאסר בפועל 9 שנים (במקום 7 שנים שנגזרו במקור) וענישה נלוות.

עפ"ג 42401-10-24 יאנה הודיה בלום נ' מד"י (16.11.25) המערערת עבדה כסלקטורית במסיבת טבע ב"חאן השיירות" ביום העצמאות 2023. במהלך המשמרת ואחריה, היא צרכה סם מסוכן (קנבוס) ושתתה מספר כוסות וצ'ייסרים של ערק. כשעה וחצי לאחר מכן, החלה לנהוג צפונה בכביש 40 כשהיא שיכורה (ריכוז אלכוהול של פי 2 מהמותר ושרידי סם בגופה), וללא רישיון רכב תקף. במהלך הנסיעה עקפה רכבים בצורה מסוכנת, סטתה לנתיב הנגדי וגרמה לרכבים אחרים לרדת לשוליים, עד שהתנגשה חזיתית ברכב של משפחה בת 6 נפשות. המערערת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של המתה בקלות דעת (בגין מותו של פעוט כבן 10 חודשים). 3 עבירות של חבלה חמורה (בגין הפציעות הקשות של שאר בני המשפחה). נהיגה בשכרות. נהיגה ללא רישיון רכב תקף. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה שנע בין 7 ל-12 שנות מאסר בפועל. השופט אלרון ציין בפסק הדין כי לטעמו מתחם זה אף הקל עם המערערת בהתחשב בחומרת מעשיה. בבית המשפט המחוזי נגזר עליה 8 שנות מאסר בפועל וענישה נלוות. הערעור נדחה. בית המשפט העליון (מפי השופט אלרון ובהסכמת השופטים שטיין וכבוב) קבע כי העונש שהוטל אינו מחמיר ואף נוטה לקולה. השופטים הדגישו את הצורך בהרתעה מפני נהיגה בשכרות ("פצצה מתקתקת") ואת החורבן שהמיטו מעשי המערערת על המשפחה.

עפ"ג 30614-12-24 מדינת ישראל נ' נאיל סברה (20.07.25) לפי כתב האישום, ביום 18.8.2016 המשיב נהג ברכבו בשעה 24:00 בכביש 98 מכיוון מג'דל שמס אל עבר מסעדה. עוד תואר כי המשיב נהג ברכב, כשלצידו ישב במושב הקדמי חוסין ראיד אברהם (להלן: המנוח). השניים לא חגרו חגורת בטיחות והמשיב נהג בהיותו שיכור, כאשר רמת האלכוהול בדמו עמדה על 95 מ"ג, באופן שמנע ממנו את השליטה ברכב וגרם לסיכון לעוברי הדרך. בנוסף לכך, לפי כתב האישום, המשיב נהג ברכב בקלות דעת ובפזיזות, במהירות מופרזת וללא תשומת לב למצב הכביש ולמכלול הנסיבות שבו. בהמשך הדרך, בהגיעו לצומת "נבי איליא", המשיב סטה מנתיב נסיעתו והתנגש בקיר הימני של הגשר שנמצא בכניסה למסעדה. או אז, נזרק הרכב שמאלה התנגש בקיר השמאלי של הגשר, נזרק פעם נוספת ימינה, התנגש שוב בקיר הימני של הגשר והשתפשף בגשר עד שנעצר. באחד משלבי התאונה שתוארו, המשיב והמנוח, אשר לא היו חגורים בחגורת בטיחות, נזרקו אל מחוץ לרכב. כתוצאה מהתאונה, מותו של המנוח נגרם במקום. המשיב נפגע אף הוא ונגרם לו שבר מרוסק בשתי חוליות של עמוד השדרה. בשל מעשיו, המשיב הורשע בתום הליך הוכחות, בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), כנוסחו בזמן ביצוע העבירה; נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); וגרימת חבלה לאדם ולרכוש, לפי סעיף 62(2) ו-38(2) ו38(3) לפקודת התעבורה, ביסוד נפשי של קלות דעת. נקבע מתחם עונש הולם בין 5 ל-8 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי חרג לקולה מהמתחם שקבע וגזר על המשיב עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית. הערעור התקבל כך שעונשו של המשיב יעמוד על 3 שנות מאסר בפועל, חלף 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות אשר נגזרו עליו. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.

ע"פ 3475/23 ערן אזולאי נ' מדינת ישראל (02.07.25) על פי עובדות כתב האישום, בצהרי יום 15.9.2021, ערב יום הכיפורים תשפ"ב, המערער שתה משקאות אלכוהוליים בסמוך לבית חברו שבבאר יעקב. בהמשך, בסמוך לשעה 19:00 נהג המערער חזרה לביתו שבכפר סבא, בכביש 4 מדרום לצפון, כאשר מזג האוויר היה נאה, הראות הייתה טובה, הכביש היה תקין ומואר, ושדה הראייה היה פתוח לפנים. באותה העת רכב המנוח על אופניים לפני המערער בנתיב נסיעתו. בשלב מסוים עצר המנוח את רכיבתו על מנת לשאול עוברת אורח כיצד מגיעים לרחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה. עם הגעת המערער למקום, הוא התנגש במנוח בעוצמה עם חזית רכבו וכתוצאה מכך הוטח המנוח אל אספלט הכביש, למרחק של 63.3 מטרים ממקום ההתנגשות. המנוח פונה לבית חולים כשהוא במצב אנוש וסובל מפגיעה רב מערכתית, וכעבור מספר שעות נפטר מפצעיו, עוד טרם מלאו לו 13 שנים. לאחר הגעת כוחות משטרה אל זירת התאונה נדרש המערער ליתן דגימת דם, אך הוא סירב לעשות כן. תאונת הדרכים ומותו של המנוח נגרמו כתוצאה ממעשיו של המערער. הוא נהג בקלות ראש, בחוסר זהירות וללא תשומת לב לחיי אדם; הוא לא התאים את מהירות נסיעתו למועד בו נהג ברכב - ערב יום הכיפורים - למרות שהיה מודע לעובדה שבמועד זה משתמשים בכביש הולכי רגל ורוכבי אופניים, המסתמכים על המוסכמה החברתית לפיה מקובל להימנע מנסיעה בכלי רכב ותנועת כלי הרכב המנועיים בכבישים מועטה ואיטית; הוא לא התאים את מהירות נסיעתו לתנועת משתמשי הדרך ובהם רוכבי אופניים שרכבו בכביש באותה עת; הוא לא האט את מהירות נסיעתו ברכב, לא התאים את נהיגתו לתנאי הדרך ולא הבחין כלל במנוח, על אף קיומו של שדה ראייה פתוח; והוא נהג תחת השפעת משקאות אלכוהוליים. בעקבות האמור יוחסו למערער עבירות של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), ונהיגה תחת השפעה (משקאות משכרים) לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). נקבע כי מתחם הענישה ההולם במקרה זה עומד על 11-7 שנות מאסר בפועל ו-20-15 שנות פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה. נגזרו על המערער 10 שנות מאסר בפועל; שנה מאסר על תנאי לבל יעבור תוך 3 שנים את העבירות בהן הורשע או עבירה של נהיגה בשכרות; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 20 שנים החל מיום שחרורו ממאסר; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לשנה על תנאי, לבל יעבור עבירה של נהיגה בהיותו שיכור או תחת השפעת משקאות משכרים למשך 3 שנים מתום ריצוי מאסרו; פיצוי להורי המנוח בסך של 150,000 ש"ח; וקנס בסך של 20,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו. בשל חריגה לחומרה בעונש בית המשפט העליון מצא להקל קמעא בעונש המאסר בפועל שהושת על המערער כך שיעמוד על 9 שנים. 

ע"פ 1001/24 מחמד אבו דאבוס נ' מדינת ישראל (03.03.25) בתמצית, שוטר תנועה שביצע פעילות אכיפה בכביש 85 הבחין במערער, כשהוא נוסע ברכב מרצדס לבנה במהירות מופרזת של 156 קמ"ש, בעוד שהמהירות המותרת בכביש זה היא 90 קמ"ש (להלן: רכב המרצדס). השוטר הורה למערער לעצור, אולם הלה המשיך בנסיעה מהירה תוך שהוא עוקף רכבים מימין ונוסע בפראות; ובעקבות כך, החל השוטר בנסיעה מבצעית אחריו. המערער הגיע לצומת יאסיף כשהוא נוסע במהירות של מעל 165.88 קמ"ש, והמשיך במנוסתו. בצומת אחיהוד המערער פנה ימינה בכביש 70 במהירות באופן המסכן חיי אדם, כאשר עלה על אי תנועה, סטה מנתיב הנסיעה, גרם לכלי רכב לסטות מנתיב נסיעתו, פגע במדרכה ופנה ימינה במהירות מופרזת לכיוון צומת מושב אחיהוד. לאחר שהמערער הגיע לצומת הכניסה למושב אחיהוד, הוא המשיך במנוסה לכיוון צומת יסעור, כשהוא נוסע במהירות מופרזת של מעל 186.47 קמ"ש. בהמשך, המערער הגיע לצומת יסעור, שהינו דרך בין עירונית, מרומזר, שמהירות הנסיעה המותרת בו היא 90 קמ"ש. בשלב זה, המערער הבחין ברכבים רבים בצומת, ברם לא יכל לעצור בשל מהירות נסיעתו המופרזת. המערער סטה מנתיב נסיעתו ימינה לכיוון קיבוץ יסעור תוך שאיבד שליטה על רכבו, ופגע ברכב מסוג מזדה (להלן: רכב המזדה); עבר את קו העצירה וההפרדה בין הנתיבים; ופגע בדופן השמאלי של רכב מסוג רנו קנגו (להלן: רכב הקנגו). כתוצאה מכך, רכב הקנגו נהדף ימינה; הסתובב; עלה על המדרכה הסמוכה; פגע בתמרור; התנגש ברכב המרצדס; ונדחף לתעלת המים הסמוכה עד שפגע במכסה של בור ביוב ונעצר בתעלה. במקביל, רכב המרצדס עלה על המדרכה; פגע בגדר הבטיחות; התרומם מעליה; ונפל לתעלת המים. כתוצאה מהתאונה נגדעו חייה של אחת מהנוסעות ברכב הקנגו; אנשים נוספים נפצעו, באופן שהוביל לאשפוז של חלקם; ולרכבי המרצדס והקנגו נגרמו נזקים כבדים. בגדרי האישום השני, במסגרת חקירת התאונה המתוארת לעיל, המערער חתם על כתב ערבות לפיו נאסר עליו לצאת מהארץ למשך 90 ימים תוך שהוא מפקיד את דרכונו בתחנת המשטרה; וביום 08.09.2019 הוארך האיסור למשך 180 ימים נוספים. על אף האמור, ביום 20.02.2020 המערער הגיש בקשה לקבלת דרכון, תוך שהוא מציג מצג שווא לפיו דרכונו אבד, ביודעו כי דרכונו מופקד בתחנת המשטרה; ועל סמך מצג שווא זה קיבל דרכון חדש. לאחר שמיעת ראיות, המערער הורשע בכלל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום וכמפורט כדלהלן: עבירה של המתה בקלות דעת, לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של נהיגה פוחזת, לפי סעיף 338(1) לחוק; שלוש עבירות של נהיגה בקלות דעת שגרמה חבלה של ממש, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנות 21(ב)(2) ו-21(ב)(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (שלוש עבירות) (להלן: תקנות התעבורה); עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; נהיגה במהירות שאינה סבירה, לפי סעיף 51 לתקנות התעבורה; עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק; ועבירה של מסירת הודעה כוזבת, לפי סעיף 8(א)(5) לחוק הדרכונים, התשי"ב-1952. קבע מתחם ענישה אחד הנע בין 60 ל-90 חודשי מאסר לריצוי בפועל.נגזרו עליו 6 שנות מאסר בפועל וענישה נלוות. הערעור נדחה.

ע"פ 4517/24, ע"פ 4528/24 מדינת ישראל נ' מחמוד איוב (03.03.25) לפי עובדות כתב האישום, המשיב נהג ברכבו בכביש 75, וזאת בהיותו נתון תחת השפעת סם מסוכן מסוג קנבוס בו השתמש זמן קצר לפני שנהג ברכב. בשלב מסוים, המשיב הגיע לקטע כביש בו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, תוך שהתקרב לעקומה, כשבין הנתיבים קו הפרדה רצוף וכפול וכאשר הכביש רטוב מגשם שירד באותו זמן. באותה העת המנוחה נהגה ברכבה בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתו של המשיב. המשיב עקף רכב אחר תוך חציית קו ההפרדה האמור ובמהירות של 122 קמ"ש לפחות. המנוחה הבחינה במשיב שנסע בנתיב נסיעתה, וניסתה לחמוק מהתנגשות עמו בכך שהחלה לסטות שמאלה, אך ללא הצלחה. המשיב פגע עם רכבו ברכבה של המנוחה בסמוך למרכז הכביש בעודו בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו. מיד לאחר מכן, "התרומם" רכבה של המנוחה באוויר ונפגע מהרכב האחר. כתוצאה מפגיעה משנית זו, נהדף רכבה של המנוחה לאחור וחזר לנתיב המקורי, שם עצר. כתוצאה מתאונה זו, נגרם מותה של המנוחה. כך גם כלל המעורבים בתאונה נפצעו בדרגות חומרה שונות ולכלל כלי הרכב המעורבים נגרמו נזקים קשים. המשיב הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק; נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); נסיעה במהירות העולה על המהירות המותרת לפי תקנה 54(א) יחד עם לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות) יחד עם סעיף 68 לפקודה; עקיפה בדרך לא פנויה תוך חציית קו רצוף לפי תקנות 47(ד) ו-47(ה)(5) לתקנות; וגרם נזק לאדם ולרכוש לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות יחד עם סעיפים 62(2) ו-38(2)-(3) לפקודה. נקבע כי מתחם העונש ההולם הוא בין 6 ל-10 שנות מאסר בפועל, וכן בין 10 ל-20 שנות פסילת רישיון בפועל לצד ענישה נלווית. נגזר על המשיב עונש של 8 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת המתה בקלות דעת או כל עבירת אלימות מסוג פשע, למשך 3 שנים; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנים; פיצוי למשפחתה של המנוחה בסך 80,000 ש"ח. ערעור המדינה התקבל וענשו הוחמר ל- 9 שנות מאסר. ערעור המשיב נדחה.

9.  במסגרת השיקולים לקביעת המתחם (נסיבות הקשורות בביצוע העבירה) בית המשפט בוחן את "מידת האשם" של הנאשם דרך הפרמטרים השונים בניהם התכנון המוקדם. אף שההמתה עצמה לא הייתה מתוכננת, הכניסה לישראל והקשר לגניבת הרכב היו מתוכננים היטב. הנאשם פעל כחלק מ"תעשיית גניבות" ממוסדת. שיקול נוסף הוא מידת הסיכון שיצר הנאשם, זהו שיקול מרכזי. הנאשם נהג במהירות של 117 קמ"ש בתוך צומת עירוני (פי 2 מהמותר), חצה רמזורים אדומים, וכמעט גרם לתאונה נוספת דקות ספורות לפני הפגיעה הקטלנית. הנזק שנגרם, אובדן חיי אדם (יוסף כגן ז"ל). הנזק הוא סופי, מוחלט ובלתי ניתן לתיקון. בנוסף, נגרם נזק רכושי כבד (הקטנוע נחצה לשניים).שיקול נוסף הוא האכזריות שבביצוע (ההפקרה), הבחירה לעצור את הרכב, לראות את הקורבן מוטל על הכביש, ולבחור לברוח ולהסתתר במשך שעות במקום להזעיק עזרה. זהו נתון המחמיר משמעותית את המתחם. העובדה שהנאשם מעולם לא החזיק ברישיון נהיגה הופכת את עצם עלייתו להגה למעשה בעל פוטנציאל הרסני ידוע מראש. שיקולים נוספים בהם מתחשב בית המשפט בקביעת המתחם (מדיניות ענישה והרתעה) מעבר לנסיבות הספציפיות. בתי המשפט (ובפרט בית המשפט העליון) הורו בשנים האחרונות על החמרה משמעותית בעבירות של "קטל בדרכים" ובעבירות הפקרה. המגמה היא להטיל עונשים דו-ספרתיים (10 שנים ומעלה) במקרים של נהיגה פושעת ללא רישיון. הצורך להרתיע אחרים (בדגש על תושבי שטחים הנכנסים לישראל למטרות פליליות) מביצוע עבירות דומות המשלבות פשיעה רכושית וסיכון חיי אדם בכבישים. בנסיבות האמורות אני מוצא לקבוע כי מתחם הענישה יעמוד על 9-13 שנות מאסר.

10.  השיקולים לחומרה במקרה זה הם רבים ומשמעותיים, והם נובעים הן מאופי העבירות והן מהתנהלותו האישית של הנאשם. בתי המשפט רואים במקרים מעין אלו "שילוב קטלני" של עבריינות רכוש וזלזול מוחלט בחיי אדם. השיקולים המחמירים הקשורים בהתנהגות התעברותית של הנאשם בהם מהירות מופרזת בצורה קיצונית, נהיגה במהירות של 117 קמ"ש בשטח עירוני שבו המהירות המותרת היא 50 קמ"ש. מדובר במהירות שאינה מאפשרת תגובה או בלימה בזמן אמת. הנאשם חצה לפחות שני צמתים מרכזיים באור אדום מלא. זהו ביטוי מובהק ל"קלות דעת" - הנאשם ראה את הסיכון והחליט ליטול אותו במודע. הנאשם מעולם לא הוכשר לנהיגה. העובדה שאדם חסר ידע בסיסי עולה על הגה של רכב (המכונה בפסיקה "מכונת מוות") היא כשלעצמה נסיבה מחמירה מאוד. עבירת ההפקרה (חומרה מוסרית) הנאשם לא רק גרם לתאונה, אלא עצר, ראה את המנוח פגוע על הכביש ובחר לברוח. בזמן שהמנוח נלחם על חייו, הנאשם היה עסוק בניסיונות הסתתרות. הנאשם הסתתר בין שיחים במשך כ-5 שעות, ונדרש מסוק משטרתי ומצוד נרחב כדי לאתרו. התנהלות זו מעידה על ניסיון אקטיבי לשבש את החקירה ולהתחמק מעונש. נסיבה מחמירה נוספת קשורה ברקע הפלילי של האירוע (עבירות הנילוות) כניסה לישראל שלא כדין (שב"ח). הנאשם נכנס לישראל יום אחד בלבד לאחר שגורש ממנה. זהו זלזול מופגן בחוק ובריבונות המדינה. הנסיעה לא הייתה "תמימה"; היא נעשתה כחלק מביצוע פשע (גניבת רכב). הפסיקה קובעת כי כאשר נהיגה מסוכנת משולבת בביצוע עבירה אחרת, יש להחמיר בעונש. הנזק שנגרם לרכב הגנוב ולקטנוע המנוח (שנחצה לשניים) מעיד על עוצמת האימפקט והזלזול ברכוש הזולת. התובעת הדגישה בטיעוניה כי לא מדובר ב"החלטה רגעית שגויה". הנאשם ביצע רצף של בחירות מודעות. הבחירה להיכנס לישראל; הבחירה לגנוב את הרכב; הבחירה לנסוע בצורה פרועה לאורך קילומטרים; הבחירה להפקיר את הפצוע. בתי המשפט קובעים כי בעבירות של "פגע וברח" ובעבירות של נהיגה פושעת הגורמת למוות, יש לתת עדיפות לאינטרס הציבורי ולצורך בהרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. המטרה היא להעביר מסר ברור לכל מי שעולה על הכביש בצורה כזו. ניתן לראות את הצטברות הנסיבות הללו כמעלות את המקרה לרף העליון של עבירת ההמתה בקלות דעת. השילוב של גניבת רכב + נהיגה ללא רישיון + מהירות כפולה + אור אדום + מוות + הפקרה יוצר מסה קריטית של חומרה שמובילה לקביעת עונש דו-ספרתי.

11.  למרות חומרת המעשים הקיצונית, המשפט הפלילי מחייב התחשבות גם בשיקולים לקולא (להקלה בעונש). במקרה זה, הסניגור התמקד במספר נקודות מרכזיות בניסיון למקם את הנאשם בחלק התחתון של מתחם הענישה. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן כבר בשלב מוקדם. הודאה זו חוסכת את הצורך בניהול משפט ארוך, זימון עדים (כולל עוברי אורח ושוטרים) והעדה של בני המשפחה השכולה, דבר שהיה מעצים את סבלם. מעבר להודאה, הנאשם הסכים לכתב האישום "כמעט כמות שהוא", ללא ניהול משא ומתן מתיש על כל סעיף, מה שנתפס בפסיקה כביטוי מסוים של חרטה ורצון לקחת אחריות על מעשיו. לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם הסניגור טען כי יכולת ההבנה של הנאשם "מוגבלת מאוד". הוא ציין כי נשלח לבדיקות פסיכיאטריות שהראו רמה שכלית ותקשורתית נמוכה מאוד. נטען כי הנאשם הוא הדרג הנמוך ביותר בשרשרת ("החוליה החלשה"). לדברי ההגנה, עבריינים בכירים מנצלים אנשים במצבו (צעירים, חסרי השכלה, בעלי יכולת נמוכה) כדי לבצע את ה"עבודה השחורה" של העברת הרכבים הגנובים. הנאשם הוא אדם צעיר יחסית. אף שאינו קטין, גילו הצעיר מהווה לעיתים שיקול בבחינת פוטנציאל השיקום העתידי (אם כי בתיקי המתה משקלו פוחת). הנאשם נעדר הרשעות קודמות. עבור אדם ללא היסטוריה פלילית, מאסר ממושך נחשב לחוויה קשה ומרתיעה יותר מאשר עבור עבריין רצידיביסט (חוזר). הסניגור ציין כי לנאשם יש אישה וילדים התלויים בו לפרנסתם בשטחי הרשות הפלסטינית. מאסרו הממושך יגזור עליהם חיי עוני וקושי כלכלי משמעותי. נטען כי מרגע שנתפס בין השיחים, הנאשם לא ניסה להמשיך בגרסאות שקריות אלא הודה מיד בחקירתו. הסניגור טען כי "יכול היה לא להודות" וכי הראיות הפורנזיות לא היו בהכרח מוחלטות ללא הודאתו.

12.  במשפט הפלילי, בית המשפט עורך "מקבילית כוחות" לחומרה, נסיבות האירוע (המהירות, האור האדום, ההפקרה, התוצאה הקטלנית). לקולא, נסיבותיו האישיות של העושה (ההודאה, הרמה השכלית, היעדר העבר). במקרים של המתה בקלות דעת והפקרה, המדיניות של בית המשפט העליון היא בדרך כלל לתת בכורה לשיקולי החומרה (הרתעה וקדושת החיים) על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, אך ההודאה באשמה היא הגורם המשמעותי ביותר שעשוי למנוע מלגזור עליו את העונש המקסימלי האפשרי. לאחר שבית המשפט קובע את מתחם הענישה, עליו להחליט היכן בדיוק בתוך הטווח הזה ימוקם הנאשם. שלב זה מושפע מנסיבות שאינן קשורות ישירות לביצוע העבירה עצמה, אלא לנאשם כאדם ולצורך בהרתעה.

13.  השיקולים לקביעת העונש בתוך המתחם סעיף 40יא לחוק העונשין משלים את התמונה לקביעת המתחם בסעיף 40ט. סעיף 40יא מאפשר לבית המשפט להתחשב בנסיבות רחבות יותר שאינן קשורות ישירות לביצוע העבירה, כדי לקבוע את העונש בתוך המתחם. השפעת העונש על הנאשם (סעיף 40יא(1)) בית המשפט בוחן האם העונש יפגע בנאשם באופן חריג בשל גילו או מצבו הגופני/נפשי. במקרה זה, הסניגור הדגיש את "יכולת ההבנה המוגבלת" והרמה השכלית הנמוכה. בית המשפט עשוי לשקול זאת כגורם מקל בתוך המתחם, מתוך הבנה ששהות ממושכת בכלא לאדם עם קשיים קוגניטיביים ושפתיים (כתושב שטחים שאינו דובר את השפה) היא קשה ומבודדת יותר. נטילת אחריות והמאמצים לתיקון התוצאות (סעיף 40יא(4)) כאן נכנסת לתמונה ההודאה באשמה. במקרה זה, ההודאה המהירה היא "השיקול המנצח" לקולא. היא מעידה על כך שהנאשם אינו מנסה לנהל משפט סרק. בתי המשפט רואים בחיסכון בזמן השיפוטי ובמניעת העדת משפחת המנוח (שעבורה כל עדות היא חוויה טראומטית מחדש) שיקול מרכזי להקלה בתוך המתחם. נסיבות חיים קשות (סעיף 40יא(6)) זהו שיקול שנועד לתת ביטוי ל"צדק חלוקתי" - האם הרקע ממנו בא הנאשם השפיע על הגעתו לספסל הנאשמים? במקרה זה, הסניגור טען שהנאשם הוא "החוליה החלשה" שנוצלה על ידי ארגוני פשיעה. הרקע הסוציו-אקונומי הקשה בבני נעים והניצול של אדם עם יכולות נמוכות לביצוע גניבות רכב עשויים להיחשב כנסיבות חיים קשות הממתנות את הענישה. עוד בשיקולי הענישה יש לשכלל את ההרתעה אישית, בית המשפט בוחן האם יש חשש שהנאשם יחזור על מעשיו. במקרה זה, העובדה שחזר לישראל יום אחרי שגורש מלמדת על זלזול בחוק, מה שמצדיק החמרה. הרתעת הרבים, בעבירות של "מכת מדינה" (כמו תאונות דרכים והפקרה), בית המשפט נוטה להחמיר כדי להעביר מסר הרתעתי לציבור, מה שמושך את העונש לכיוון מרכז ומעלה של המתחם. חלוף הזמן, ככל שהמשפט מסתיים מהר יותר (כמו במקרה זה בזכות ההודאה), יש לכך משקל מקל מסוים. בהתחשב בשילוב הנדיר של חומרת עובדות כתב האישום (נהיגה פושעת, הפקרה, גניבה ושב"ח) אל מול ההודאה המהירה והיעדר העבר הפלילי, העונש צריך להיות עונש משמעותי שיש בו כדי לגלם את העיקרון המנחה עליו הורה המחוקק והוא עיקרון ההלימה.

  14.  לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, על פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

  א.  אני דן את הנאשם לעונש מאסר למשך 10 שנים החל מיום מעצרו - 08.11.24.

ב. אני דן את הנאשם למאסר למשך 12חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור אחת מהעבירות של המתה בקלות דעת, עבירה לפי סעף 301ג לחוק העונשין תשל"ז-1977; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה.

  ג. אני דן את הנאשם למאסר למשך 6חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור אחת מהעבירות של גניבת רכב, עבירה לפ סעיף 413ב יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין; חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) יחד עם סעיף 62(1) לפקודת התעבורה;

ד. אני דן את הנאשם למאסר למשך 2חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור אחת מהעבירות של נהיגה ללא פוליסת ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי ובעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

ה.  אני מחייב את הנאשם לשלם למשפחת המנוח יוסף כגן ז"ל פיצוי על סך 100,000 ₪. הפיצוי יופקד תוך 120 יום מהיום. המאשימה תעביר למזכירות בית המשפט טופס 6א לפי סעיף 31ב לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974 בתוך 7 ימים מהיום.

ו. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנים.

זכות ערעור לבית המשפט העליון, תוך 45 יום מהיום.

במידה וקיימים מוצגים הרי שהם יושמדו, יחולטו או יושבו לבעליהם עלפי שיקול הדעת של קצין החקירה.

ניתן והודע היום ט"ז טבת תשפ"ו, 05/01/2026במעמד הצדדים.

ניתןיהיהלשלםאת הקנס/פיצוי/ההוצאותכעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/ גזרהדין

לחשבוןהמרכזלגבייתקנסות, אגרותוהוצאותברשותהאכיפהוהגבייהבאחתמהדרכיםהבאות:

·בכרטיסאשראי - באתרהמקווןשלרשותהאכיפהוהגבייה, www.eca.gov.il

·מוקדשירותטלפוניבשרותעצמי (מרכזגבייה) - בטלפון *35592 אובטלפון 073-2055000

·במזומןבכלסניףשלבנקהדואר - בהצגתתעודתזהותבלבד (איןצורךבשובריתשלום).