הנאשם הודה ביום 08.01.2025, במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

כתב האישום וההליך עד כה

1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, ביום 02.09.21, שהה הנאשם יחד עם בת זוגו באותה העת בכיכר "סטרומה" בעיר חולון. על רקע דין ודברים בין המתלוננת לבין בת הזוג, תקפה המתלוננת את בת זוגו של הנאשם בכך שסטרה על פניה, בלחיה הימנית. זמן קצר לאחר מכן, הנאשם אשר שהה בזמן התקיפה בחנות סמוכה, רץ אל עבר המתלוננת ותקף אותה בכך שדחף אותה בחוזקה בבית החזה עם ידיו, וזו נפלה לקרקע. כתוצאה מהתקיפה ומהנפילה, נגרמו למתלוננת חבלות בדמות דימום בראשה וכן שבר באולנה מקורבת במרפק שמאל, בגינו נזקקה לעבור ניתוח שלאחריו גובסה ידה ואושפזה בבית החולים למשך חמישה ימים.

2. כתב האישום המקורי ייחס לנאשם עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין ותוקן במסגרת ההסדר הדיוני. הצדדים לא הציגו הסכמות לענישה, למעט רכיב פיצוי בסך 10,000 ₪ אשר יופקד עובר לישיבת הטיעונים לעונש. הוסכם כי הסניגור לא יטען לביטול הרשעת הנאשם בדין. בהתאם להסכמות, הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן וכן חוות דעת הממונה על עבודות שירות. חוות דעת הממונה מצאה כי הנאשם כשיר לביצוע עבודות שירות.

3. בעניינו של הנאשם התקבלו שני תסקירים.

בתסקיר מיום 13.07.2025, סקר שירות המבחן את קורות חייו של הנאשם, לרבות עברו הנקי והעובדה כי מדובר במעורבותו הראשונה והיחידה בפלילים. צוין כי הנאשם הביע חרטה על מעשיו, קיבל אחריות מלאה על התנהלותו ועל תוצאותיה החמורות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם פעל באופן אימפולסיבי ותוקפני מתוך תפיסה כי עליו להגן על בת זוגו ועל כן התקשה לווסת את עצמו ולפעול באופן מותאם. לצד זאת, הנאשם הצליח לבחון התנהלותו באופן ביקורתי ולגלות אמפתיה כלפי המתלוננת. שירות המבחן ציין כי הנאשם מחזיק בעמדות בסיסיות המתנגדות לשימוש באלימות ,ומבין את הצורך לשאת בתוצאות מעשיו. בשקלול גורמי הסיכון לעבריינות והסיכוי לשיקום, שירות המבחן סבר כי ההליך המשפטי והשלכותיו הציבו לנאשם גבול ברור וכי הושגה הרתעה ועל כן, הסיכון להישנות מעורבות מצדו בעבירות אלימות נמוך ומידת החומרה של תוצאות האלימות צפויה להיות אף היא נמוכה. לאור עמדת הנאשם, שירות המבחן ביקש דחייה לצורך בחינת התאמתו להליך של צדק מאחה.

בתסקיר המשלים מיום 19.11.2025, ציין שירות המבחן כי לא התאפשרה העברת התיק להליך של צדק מאחה, המבוסס על הסכמה וולונטרית של הצדדים. שירות המבחן ציין כי הציע לנאשם להשתלב בהליך טיפולי וזה הביע אמביוולנטיות באשר לצורך בטיפול ונראה כי הסכמתו לטיפול הגיעה מתוך מוטיבציה חיצונית. שירות המבחן התייחס לעובדה כי מדובר במעורבותו הראשונה של הנאשם עם החוק, כאשר לא נפתחו נגדו תיקים נוספים וכן לעובדה כי ההרתעה בעניינו הושגה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נעדר דפוסים אלימים קבועים והעובדה כי שילם את הפיצוי למתלוננת מצביעה על קבלת אחריות מצדו. לצד ההתרשמות בדבר נסיגה מסוימת במסוגלותו לתפוס את הבעייתיות בהתנהלותו, נקבע שוב כי הסיכון להישנות עבירות אלימות מצד הנאשם נמוך. בסיכום, שירות המבחן המליץ על הטלת ענישה בדמות צו של"צ בהיקף של 200 שעות וכן התחייבות להימנע מעבירה. באשר לסוגיית ביטול ההרשעה שירות המבחן ציין כי הנאשם עובד עירייה והרשעה בדין עלולה לפגועה באפשרותו להמשיך לעסוק בעבודתו הנוכחית, ואף שלא הציג מסמך המעיד על פגיעה פוטנציאלית בהעסקתו הנוכחית או העתידית - המליץ שירות המבחן לשקול בחיוב ביטול הרשעתו.

כאמור, לא התנהל הליך צדק מאחה לאור עמדת המתלוננת.

טיעוני הצדדים לעונש

4. המאשימה הגישה כראיות לעונש את הצהרת נפגעת העבירה, אסופת מסמכים רפואיים בעניינה וכתב האישום שהוגש כנגדה בגין תקיפת בת הזוג (ואשר הועבר להליך של סגירת תיק בהסדר). ההגנה הגישה כראיות לעונש תלושי משכורת ומכתב ממעסיקו של הנאשם.

5. ב"כ המאשימה טענה כי מדובר באירוע חמור ומתגלגל, אשר יכול היה להימנע אלמלא התנהלותו של הנאשם. המאשימה הפנתה לנזקים הפיזיים והנפשיים המשמעותיים שנגרמו למתלוננת כתוצאה מן התקיפה, אשר בגינם נזקקה לניתוחים, אושפזה למשך מספר ימים, נגרמה לה נכות זמנית וכן פגיעה באורחות חייה. מתחם העונש ההולם, לשיטת המאשימה, נע בין 9 חודשי מאסר, אשר ניתנים לנשיאה בדרך של עבודות שירות, לבין 24 חודשי מאסר בפועל. אשר למיקום הנאשם בתוך מתחם העונש, המאשימה הפנתה לעברו הנקי של הנאשם, להודאתו בכתב האישום, לחיסכון בזמן שיפוטי ולתסקירי שירות המבחן המצביעים על נטילת אחריות והבעת חרטה מצדו. מן העבר האחר, הפנתה המאשימה לחומרת המעשים ולצורך בהרתעת הנאשם והרתעת הרבים, כמו גם לעצמת הפגיעה בערכים המוגנים. המאשימה עתרה למקם את הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם ולהטיל עונש של 9 חודשי מאסר, אשר ניתנים לנשיאה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי בגין כל עבירת אלימות לרבות איומים, התחייבות כספית משמעותית, קנס בסך 5,000 ₪ ופיצוי למתלוננת בסך 10,000 ₪, אשר הופקד זה מכבר.

6. ב"כ הנאשם עתר לאימוץ המלצות שירות המבחן במלואן. הפנה לכך כי האירוע מושא כתב האישום, אשר התרחש לפני ארבע שנים, הוא חריג לאורחות חייו של הנאשם ונבע מנסיבות חריגות, כאשר המתלוננת תקפה את בת זוגו באמצעות סטירה על פניה. הנאשם, אשר הוצף רגשית, פעל באופן מגונן ודחף את המתלוננת דחיפה אחת, זו הובילה לנפילתה ולחבלות שנגרמו לה. הסניגור ביקש להדגיש כי לא קדם לאירוע תכנון מוקדם וכי המתלוננת הייתה מחוללת האירוע ואלמלא התנהגותה האלימה והבלתי מותאמת, לא היה האירוע מתפתח כפי שהתפתח. ב"כ הנאשם הפנה לסגירת ההליך נגדה בהסדר מותנה וביקש ליתן לכך משקל במסגרת שיקולי אחידות הענישה. ההגנה ביקשה לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שהיה נכון להירתם להליך של צדק מאחה ואת התרשמות שירות המבחן כי הנאשם נעדר דפוסים אלימים, נוטל אחריות על מעשיו, מגלה אמפתיה כלפי המתלוננת, מביע חרטה ובושה, והסיכון להישנות עבירות מצדו נמוך. ב"כ הנאשם ציין כי שירות המבחן אף המליץ על הימנעות מהרשעת הנאשם בדין אולם הבהיר כי לא יטען לכך לאור ההסכמות בין הצדדים. הסניגור ביקש להפנות לכך שהנאשם הפקיד זה מכבר פיצוי בסכום משמעותי וציין כי מדובר באב לשלושה ילדים קטינים, גרוש, המועסק מזה כעשור כפקח בעיריית גבעתיים. הטלת ענישה בדמות עבודות שירות, לפיכך, תפגע ביכולתו של הנאשם להמשיך בעבודתו ובפרנסת משפחתו. ככל שיוטל קנס, עתר כי יהא סמלי ומינורי, בשים לב לסכום הפיצוי הגבוה שהופקד, העולה על המקובל בתיקים בעלי נסיבות דומות. לשיטת ההגנה, ובהתאם להמלצת שירות המבחן, יש להסתפק בהטלת עונש של של"צ, מאסר על תנאי, וקנס - ככל שבית המשפט יסבור שיש לכך מקום.

7. הנאשם בדבריו האחרונים הביע חרטה וציין כי אם יוטלו עליו עבודות שירות לא יוכל להמשיך לעבוד בעבודתו.

דיון והכרעה

8. בהתאם לתיקון 113 וכמצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40ב בחוק העונשין, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

9. הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה בה הורשע הנאשם הם הצורך להגן על ביטחונו האישי, כבודו, שלומו וחייו של אדם, כמו גם זכותו לשלמות גופו, ונפשו. בע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (10.11.2009) נקבע: "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להילחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד". בית המשפט העליון שב והדגיש את החשיבות שבהטלת ענישה הולמת כנגד מי שמעורב במעשי אלימות (ע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני, 03.08.2010).

10. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה שקלתי את הנתונים הבאים:

מדובר באירוע רגעי וספונטני, שלא כלל תכנון מוקדם, במהלכו דחף הנאשם את המתלוננת פעם אחת בלבד, מבלי שנלוותה לכך אלימות נוספת. מעשיו של הנאשם בוצעו בתגובה לתקיפת המתלוננת את בת זוגו רגעים ספורים עובר לכך. בגין אירוע זה הוגש כנגד המתלוננת כתב אישום המייחס לה עבירה של תקיפה סתם בגין כך שסטרה לבת הזוג בפניה, בלחיה הימנית (ת"פ 15713-09-23). הצדדים הצהירו כי כתב האישום הועבר להליך של סגירת תיק בהסדר;

מנגד, כתוצאה מן הדחיפה והנפילה נגרמו למתלוננת חבלות משמעותיות לרבות שבר במרפק שמאל, בעקבותיו עברה ניתוח, ידה גובסה, והיא אושפזה למשך 5 ימים. בהצהרת נפגעת העבירה מסרה המתלוננת כי כתוצאה מהאירוע נקבעו לה כעבור חצי שנה אחוזי נכות ואינה מצליחה ליישר את היד. המתלוננת ציינה כי נותרה ללא עבודה, מפרנסת שלושה ילדים ועדיין סובלת מכאבים. המאשימה הגישה אסופת מסמכים רפואיים בעניינה של המתלוננת ממועד האירוע והתקופה שלאחריו המלמדת על הטיפולים אליהם נדרשה לצד תלונות על חרדה.

11. אשר למדיניות הענישה הנוהגת בעבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין - קיים קושי לאתר מקרים דומים בהם דחיפה בודדה וחד־ פעמית, ללא הפעלת אלימות נוספת הובילה לנזק פיזי חמור. הפסיקה שתיסקר מציגה מן העבר האחד מקרים בהם מדובר במכה חד־פעמית לצד נזק קל מזה שנגרם בענייננו, ומן העבר האחר מקרים בהם מדובר באלימות חמורה יותר ובמכות חוזרות ונשנות לצד נזק הדומה לזה שנגרם במקרה דנן.

12. ב"כ המאשימה הפנתה בטיעוניה לפסקי הדין הבאים:

עפ"ג (חי') 69615-07-17 נוסקוב נ' מדינת ישראל (19.10.2017) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על רקע פיטוריו, תקף את המתלונן בכך שהיכה בפניו באמצעות ידיו וכן במכות אגרוף בפניו. כתוצאה מכך, נגרם למתלונן שבר סובוקונדילרי ללא תזוזה משמאל וחתך חיצוני ופנימי בשפה עליונה משמאל שנתפרו בשכבות. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 לבין 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית והשית עליו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי ופיצוי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, בשים לב לזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה, השיהוי בהגשת כתב האישום ונוכח סיכויי שיקומו והאמור בתסקיר שירות המבחן, והעמיד את העונש על 6 חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות.

ת"פ (רח') 52102-08-20 מדינת ישראל נ' מרמלשטיין (11.04.2022) - הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. הנאשם קבע להיפגש עם המתלוננת, וכאשר ביקשה שישיב אותה לביתה תקף אותה בכך שדחף אותה, רכן מעליה ואחז אותה בידיה וחרף דרישותיה סירב לשחררה, סטר לה, והשליך את הטלפון הנייד שלה. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת חבלות בדמות שריטה באצבע ושטף דם ביד ימין. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בית המשפט גזר על הנאשם 5 חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות ועונשים נוספים. ערעורו של הנאשם לבית המשפט המחוזי נדחה בהסכמה [ע"פ (מרכז) 45513-05-22 מרמלשטיין נ' מדינת ישראל (30.10.2022)].

ת"פ (רמ') 11051-01-16 מדינת ישראל נ' אלוחידי (12.09.2017) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על רקע ויכוח, ולאחר שהמתלונן סירב לקבל מהנאשם שטר כסף קרוע, תקף אותו הנאשם בכך שסטר לו בפניו מספר פעמים ובעט בגופו עד אשר אנשים שנכחו במקום הפרידו ביניהם. כתוצאה נגרמו למתלונן חבלות בדמות סחרחורת וצפצופים. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 לבין 30 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם, אשר לו עבר פלילי מכביד וריצוי עונשי מאסר ממושכים בעבר, נעדר אופק שיקומי 11 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה [עפ"ג (מרכז) 62432-09-17 אלוחידי נ' מדינת ישראל (19.12.2017)].

ת"פ (ב"ש) 60328-05-22 מדינת ישראל נ' אבו מור (05.12.2022) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על רקע סירוב אביו לתת כסף לנאשם, תקף אותו הנאשם בכך שדחף אותו והפילו לאחור וראשו נחבט במדרגות שבבית, ולאחר מכן הותיר אותו שרוע על הרצפה ועזב את המקום. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 לבין 18 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם, בעל עבר פלילי בעבירות אלימות, 11 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים.

ת"פ (נת') 10440-05-23 מדינת ישראל נ' בן אור (24.02.2025) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין. בגן שעשועים ציבורי, על רקע ויכוח בין המתלוננת לילדיו הקטינים של הנאשם, הגיע הנאשם למקום, ולאחר חילופי דברים תקף את המתלוננת כך שהפיל אותה לקרקע, בעט בה והמשיך להכותה באגרופים, אף לאחר שנפלה, עד שעוברי אורח הרחיקו אותו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת שבר בצלע וחבלה בארובת עין שמאל. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 9 לבין 24 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית.

13. בתמיכה לעמדתה העונשית ההגנה הפנתה לפסקי הדין הבאים:

ת"פ (שלום ת"א) 56934-05-21 מדינת ישראל נ' אברהמוב (07.07.2022) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על רקע סכסוך שכנים ויחסי שוכר משכיר, תקף המתלונן את הנאשם בכך שחנק אותו בצווארו ודחף אותו. בתגובה, תקף הנאשם את המתלונן בכך שהכה אותו באגרופים בפניו וכתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן שברים בארובת עין שמאל. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ושל"צ לבין שנת מאסר בפועל. בקביעת המתחם, התייחס בית המשפט לעובדה כי האירוע התחיל באלימות שהופנתה כלפי הנאשם. בית המשפט הטיל על הנאשם עונש של של"צ, מאסר מותנה, פיצוי למתלונן והתחייבות.

ת"פ (שלום ת"א) 54678-03-19 מדינת ישראל נ' נאסר (12.01.2021) - הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וזוכה מעבירת איומים. על רקע סכסוך בין הנאשם למתלונן, הגיע הנאשם למחסן במקום עבודתו של המתלונן. המתלונן שפך מים לכיוון הנאשם וקילל אותו והשניים החלו לדחוף אחד את השני בדחיפות הדדיות. או אז תקף הנאשם את המתלונן באגרופים וגרם לו לחבלות בדמות שברים בעצמות האף, גשר אף נפוח, ארובת עין שמאל נפוחה ושטף דם סביבה, המטומה סגולה תת עורית בלחי שמאל, רגישות במישוש הרכה השמאלית ושריטות באזור הפנים. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין 10 חודשי מאסר בפועל. בקביעת המתחם התייחס בית המשפט לחלקו של המתלונן אשר יזם את תחילת האירוע. בית המשפט הטיל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

ת"פ (ת"א) 39001-01-21 מדינת ישראל נ' חסיאן (05.07.2023) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפה סתם. האירוע התרחש בבית מרקחת בסניף סופר פארם, על רקע ויכוח שהתפתח בין הנאשם למתלונן, לאחר שהמתלונן קילל ואיים על הנאשם באמירות גזעניות. בתגובה, יצא הנאשם מעמדת הרוקח, בעט בשרפרף שפגע בפניה של בת זוגו של המתלונן, ובהמשך תקף את המתלונן בכך שבעט בבטנו, לפת את צווארו והפילו ארצה. המתלונן ניסה להתרומם תוך שתפס את רגלו את הנאשם והפילו ארצה, קם על רגליו וקפץ על הנאשם. הנאשם הטיח את המתלונן על הרצפה תוך שפניו פגעו בה בעצמה רבה. כתוצאה, נגרם למתלונן חתך עמוק מעל עין ימין שהצריך תפרים. הקב"ט ונוספים ששהו במקום ניסו להפריד בין הנאשם למתלונן תוך שהנאשם מכה את המתלונן במכות בגבו והמתלונן מחזיק ברגלו של הנאשם ומפילו ארצה. באותן הנסיבות, נגרם לנאשם סימן אדום מתחת לעינו השמאלית. בהמשך למתואר, לקח המתלונן עגלת סופר שהייתה במקום, הרים אותה, רץ וזרק אותה לעבר בית המרקחת, וזו פגעה במדף סמוך. לאחר מכן, הרים כיסא שהיה במקום והניפו, אך הקב"ט עצר אותו מלהשליך את הכיסא לעבר הנאשם. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה ושל"צ לבין 12 חודשי מאסר בפועל. בקביעת המתחם נלקחה בחשבון התנהגות המתלונן. בית המשפט גזר על הנאשם, נעדר עבר פלילי מאסר על תנאי, צו מבחן, של"צ, התחייבות ופיצוי למתלונן.

ת"פ (רמ') 19890-03-16 מדינת ישראל נ' אבשלומוב (18.04.2017) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של תגרה במקום ציבורי, החזקת סכין שלא למטרה כשרה והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. על רקע ויכוח בנוגע לזכות קדימה בכביש, חסם המתלונן את רכבו של הנאשם, בעט בחוזקה בדלת הנהג, הכניס את ידו מצעד לחלון הנהג והכה את הנאשם באגרופים. לאחר מכן, הוציא המתלונן מרכבו משולש אזהרה והכה באמצעותו בידו של הנאשם. הנאשם, שיצא מרכבו כשהוא אוחז בסכין, דקר את המתלונן בידו על מנת להתגונן מפניו והמתלונן החל להימלט. לאחר מכן המשיכו השניים להתקוטט עד להגעת המשטרה. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרם למתלונן חתך בידו השמאלית והוא נזקק לטיפול רפואי ותפרים. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין של"צ לבין 10 חודשי מאסר בפועל. בקביעת מתחם העונש הולם, הפנה בית המשפט לכך שחלקו של המתלונן באירוע גדול משמעותית מחלקו של הנאשם. בית המשפט נתן דעתו, בין היתר, לעקרון אחידות הענישה בהשוואה לעניינו של המתלונן, וקבע כי ראוי שעונשו של הנאשם יהיה קל יותר באופן משמעותי. בית המשפט גזר על הנאשם, נעדר עבר פלילי, של"צ, מאסר על תנאי וקנס.

14. סקירת הפסיקה לעיל מלמדת כי מדיניות הענישה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש משקפת מנעד רחב של ענישה בהתאם לאופי התקיפה וסוג הנזק, וכי במקרים של תקיפה ספונטנית, מכה בודדת או דחיפה, גם אם התוצאה היא נזק פיזי משמעותי (ולחלופין, במקרים של תקיפה חמורה יותר כאשר הנזק ברמה פחותה יותר) - מתחם העונש מתון יותר מזה שביקשה המאשימה, ותחילתו במאסר על תנאי לצד ענישה ממשית-מוחשית בדמות צו של"צ בהיקף משמעותי ופיצוי למתלונן ועד מאסר בפועל למשך 12 חודשים. לעניין זה ראו גם: רע"פ 3969/16 רקח נ' מדינת ישראל (18.07.2016); ת"פ (שלום חי') 33981-10-23 מדינת ישראל נ' דינר (17.12.2024); ת"פ (קריות) 34593-07-15 מדינת ישראל נ' ירושנקו (31.01.2016); ת"פ (שלום ת"א) 43754-03-23 מדינת ישראל נ' בצלאל (09.12.2024); ת"פ (פ"ת) 9534-01-14 מדינת ישראל נ' עלימה (23.11.2014); ת"פ (רח') 16041-01-19 מדינת ישראל נ' יוסיפוב (08.01.2020).

15. במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, שקלתי את הודאת הנאשם המקפלת בתוכה נטילת אחריות על מעשיו לצד חיסכון בזמן שיפוטי. עוד שקלתי את נכונותו לקיום הליך של צדק מאחה ואת העובדה כי הפקיד, עובר לישיבת הטיעונים לעונש, פיצוי ממשי לטובת המתלוננת; הנאשם כבן 47, גרוש, אב לשלושה ילדים קטינים, נעדר עבר פלילי וזאת הרשעתו הראשונה והסתבכותו היחידה בפלילים. חלפו ארבע שנים מאז קרות האירוע, במהלכם לא נפתחו לנאשם תיקים נוספים ולמעשה מדובר באירוע בודד וחריג בנוף חייו הנורמטיביים; הוגש מכתב ממעסיקו הישיר של הנאשם, זה מתאר שביעות רצון מתפקודו כמי שמבצע עבודות אכיפה מול עסקים ואכיפת רכבים במחלקת הפיקוח העירוני; הבאתי בחשבון את הפגיעה העלולה להיגרם לנאשם וילדיו, ככל שיושת עליו עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות וזאת בשים לב לפגיעה הכלכלית הטמונה בעונש זה.

16. נסיבות הנאשם, לצד נטילת האחריות המלאה והבעת החרטה, פיצוי המתלוננת ועברו הנקי מובילים למסקנה בדבר מיקום הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם. חריגות אירוע זה בנוף חייו של הנאשם אשר מועסק באופן יומיומי בממשק עם הציבור - כפי שניתן ללמוד מתדפיס המידע הפלילי, מתסקירי שירות המבחן וממכתב המעסיק - מצמצמת במובנים מסוימים את עצמת אלמנט הרתעת היחיד. לצד זאת, סוג ועצמת החבלות שנגרמו למתלוננת יקבלו ביטוי ממשי בדמות הפיצוי המשמעותי שהנאשם הפקיד זה מכבר. האיזון בין שני שיקולים מרכזיים אלה מוביל למסקנה כי הטלת ענישה צופה פני עתיד, לצד ענישה מוחשית בדמות עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב ופיצוי למתלוננת יהוו ענישה הולמת שמגלמת באופן ראוי את כלל שיקולי הענישה במקרה זה.

17.  לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.  צו לשירות תועלת הציבור בהיקף של 200 שעות בהתאם לתכנית שתגובש על ידי שירות המבחן ותועבר לאישורי בתוך חודש מהיום.

הנאשם מוזהר כי אם לא יבצע את עבודות השל"צ כנדרש ניתן יהיה לבטל את צו השל"צ ולגזור עליו עונש אחר.

ב.  מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירת אלימות כנגד הגוף.

ג. פיצוי על סך 10,000 ₪ למתלוננת, ע"ת 1 בכתב האישום. הפיצוי הופקד זה מכבר. המאשימה תיידע את נפגעת העבירה על פסיקת הפיצוי לטובתה ותמסור את פרטי נפגעת העבירה למזכירות בית המשפט בתוך 10 ימים מהיום.

ד.  קנס בסך 1,000 ₪ אשר ישולם בתוך 60 ימים מהיום.

ניתן לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי, באתר המקוון, www.eca.gov.il, במזומן בכל סניפי בנק הדואר או באמצעות מוקד השירות הטלפוני בטלפון 073-2055000.

ה. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 2,000 ₪ להימנע מביצוע עבירת אלימות כלפי הגוף אשר תעמוד בתוקפה למשך שנתיים מהיום. נרשמת בזאת התחייבות הנאשם לפניי.

המזכירות תעביר את גזר הדין לשירות המבחן אשר מתבקש להעביר תכנית של"צ לאישור וכן להודיע לבית המשפט על סיום ביצועה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ו, 05 ינואר 2026, במעמד הצדדים.