­­לפני: כבוד השופט גיא אבנון

המאשימה:  מדינת ישראל

  באמצעות תביעות משטרת ישראל

  נ ג ד

הנאשם: פלוני

בשם המאשימה: עו"ד בועז יוסף

בשם הנאשם:  עו"ד ניצן ביילין

גזר דין

בהכרעת דין מיום 8.10.24 הורשע הנאשם בהתאם להודאתו במיוחס לו בכתב אישום מתוקן, והופנה לשירות המבחן ובהמשך לממונה על עבודות שירות, ללא הסכמות בין הצדדים באשר לעונש. ברקע - במועד הרלוונטי היו הנאשם והמתלוננת, גב׳ פ', בני זוג שהתגוררו בצוותא עם שלושת ילדיהם.

כתב האישום - האישומים יובאו בהתאם לסדר ביצוע העבירות

1. אישום מס׳ 2: ביום 7/11/2022, בעת ששהו בני הזוג בביתם, ועל רקע עימות שהתפתח ביניהם, דחף הנאשם את המתלוננת על הספה, בעט בה, ואיים עליה בתנועת שיסוף שהדגים על גרונו. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות תקיפה סתם בנסיבות מחמירות של תקיפת בן זוג, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

אישום מס׳ 4: ביום 16/04/23 בשעה 18:00 לערך הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת כדי להיפגש עם ילדיו. בהמשך לוויכוח שהתפתח בין בני הזוג באשר להסדרי הראייה, ולאחר שיצאו השניים מהבית, עלה הנאשם על קורקינט החשמלי והפעילו, וכשהמתלוננת עמדה מולו נסע בקורקינט על רגלה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלוננת שריטה ברגלה. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירת חבלה ברשלנות, לפי סעיף 341 לחוק העונשין.

אישום מס 1: ביום 9/11/23 בשעות הערב, על רקע וויכוח בין בני הזוג בענייני רכוש, איים הנאשם על המתלוננת באומרו: "אל תדאגי משהו יקרה לאוטו שלך הלילה". בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

תסקירים וחוו"ד

2. תוכן התסקירים יובא בצמצום, כדי למעט בפגיעה בצנעת הפרט.

תסקיר מיום 20/08/2025: הנאשם בן 40, גרוש, אב לשלושה ילדים, עובד מזה כחודש כטבח. הוא בוגר 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא, שלאחריו עבד בעבודות מזדמנות, בעיקר בתחום המזון. בני הזוג נישאו בשנת 2015 והתגרשו בחלוף כשמונה שנים. לדברי הנאשם, מערכת היחסים בין השניים נעכרה בשל התדרדרות במצבם הכלכלי, אשר הובילה לאירוע אלימות קודם משנת 2022 בגינו הורשע בחודש יוני 24. הנאשם תיאר ויכוחים שהתאפיינו באיומים ובאלימות מילולית הדדית, אך שלל ביטויי אלימות פיזית מצדו כלפי המתלוננת, אף לא במסגרת מעשי העבירה בהם הורשע בהליך דנן. הנאשם קיבל אחריות חלקית בלבד על המעשים בהם הודה בבית המשפט, ותיאר תחושות תסכול נוכח אמירות מזלזלות, לתפיסתו, מצידה של המתלוננת, בעוד הוא התעלם, או לכל היותר נהג כלפיה באלימות מילולית.

קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם נקט עמדה קורבנית, והתקשה להתייחס לחומרת מעשיו ולהתבונן באופן ביקורתי על התנהגותו האלימה. בהתאמה, הנאשם לא ביטא אמפתיה כלפי המתלוננת, ולא הכיר בפגיעה ובסבל שהסב לה במעשיו, פיזית ורגשית.

קצינת המבחן בחנה את דפוס השימוש של הנאשם בחומרים פסיכו-אקטיביים. לדבריו, בגיל 30 החל לצרוך קנאביס מדי יום, כדי לחוש רוגע ואיזון נפשי. כן שיתף, כי לאחר הפרידה מהמתלוננת החל להמר, אך הפסיק בעקבות טיפול שקיבל. הנאשם הופנה לסדרת בדיקות שתן לאיתור שרידי סמים, אליהן לא התייצב למעט אחת, בה נמצאו שרידי סמים מסוג קוקאין וקנאביס.

קצינת המבחן הציעה לנאשם להשתלב בטיפול בתחום האלימות הזוגית, אך הוא שלל נזקקות טיפולית במצבו, וסירב לקבל טיפול. קצינת המבחן שוחחה בטלפון עם המתלוננת, אשר בחרה שלא להתייחס לאירועי עבר. לדבריה, מאז גירושיהם חל שינוי חיובי ביחסו של הנאשם לילדיהם המשותפים, הוא עומד בהסדרי הראייה, מעשי האלימות לא נשנו, והיא אינה חוששת ממנו.

קצינת המבחן ביצעה הערכת סיכון, בעקבותיה התרשמה מסיכון הנשקף מן הנאשם. מסקנה זו, בשילוב קשייו של הנאשם להכיר בדפוסיו האלימים וההתמכרותיים והיעדר משאבים להתגייס לטיפול, הביאו להימנעות מהמלצה טיפולית. אם כבר, העריכה כי ענישה מוחשית בדמות מאסר בדרך של עבודות שירות, עשויה לחדד לנאשם את הפסול בהתנהגותו ולהמחיש לו את חומרת מעשיו והשלכותיהם.

בדיון מיום 7.9.25 נעתרתי לבקשת הנאשם, והוריתי על המצאת תסקיר משלים, על מנת לאפשר לו הזדמנות נוספת לשתף פעולה עם שירות המבחן. למרבה הצער, בתסקיר משלים מיום 03/12/2025 התברר כי הנאשם לא שינה מהתנהלותו מול שירות המבחן, כשכל התחייבויותיו נותרו מהפה ולחוץ. הנאשם טען, כי הוא מתמודד עם פוסט טראומה בשל שירותו הצבאי, ועל רקע זה פועל להסדרת רישיון לקבלת קנאביס רפואי. הוא שלל שימוש בקוקאין, וביקש לדחות את מועדי בדיקות השתן, על מנת לאפשר לו להיגמל בעצמו. שירות המבחן נעתר לבקשתו של הנאשם, אך הלה לא עמד באמון שניתן בו, ולא התייצב לאיזו מהבדיקות אליהן הוזמן, למרות שאישר מראש את הגעתו וחרף תזכורות שניתנו לו. כמו כן, לא המציא מסמכים שהתבקש, כדי להעיד על אבחנתו הנפשית או באשר לפעולות שביצע לקבלת רישיון לצריכת קנאביס. עמדתה של המתלוננת נותרה בעינה, וכך גם המלצתה הסופית של קצינת המבחן.

הממונה על עבודות שירות מצא כי הנאשם מתאים לבצע עבודות שירות במגבלות, ללא עבודה בכלי חיתוך.

טיעוני הצדדים

3. ב"כ המאשימה עמד על הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו. הוא הדגיש את החומרה בביצוע העבירות בתוך התא המשפחתי, והחזרתיות במעשים. הוא הפנה לפסיקה להמחשת מדיניות הענישה, וביקש לקבוע את מתחם העונש הכולל בין מספר חודשי מאסר לבין 18 חודשים. לצורך קביעת העונש המתאים לנאשם הוגשו גיליון רישום פלילי והרשעתו של הנאשם בעבירות אלימות כלפי אותה המתלוננת, הרשעה מאוחרת למעשי העבירה בהליך דנן (עת/1, עת/2) . ב"כ המאשימה הפנה לתסקירי המבחן, וביקש לגזור על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות, מאסר על-תנאי, פיצוי למתלוננת וֿהתחייבות.

ב"כ הנאשם ביקש לקבוע, כי בניגוד לטענת המאשימה, האירועים אינם ברף חומרה גבוה, הן האלימות הפיזית והן המילולית. המעשים כרוכים במתח הכלכלי בין בני הזוג בעת הרלוונטית, ואינם מלמדים על מי שניסה לבסס שליטה בחייה או בהתנהגותה של המתלוננת. לא מדובר במעשים שבוצעו בשל רכושנות או קינאה, או בהתנהגות מבזה או משפילה, לא במילים ולא במעשים. האירועים לא התרחשו לעיני הילדים, אלא בדלת אמותיהם של בני הזוג. כמו כן, אישום מס' 4 עניינו גרימת חבלה ברשלנות, ולא באירוע אלימות במשפחה. ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה להמחשת מדיניות הענישה, וביקש לקבוע כי מתחם העונש מתחיל במאסר על-תנאי.

לטענת ההגנה, הנאשם קיבל אחריות מלאה על מעשיו בבית המשפט, ואינו מבקש להטיל אשם במתלוננת. מהתסקירים עולה, כי אין אינדיקציה לדפוסים אלימים או להתנהגות אובססיבית. המצב הכלכלי הקשה שעמד ברקע להתנהגותו של הנאשם, קיבל ביטוי בפנייתו בבקשה לחדלות פירעון, כעולה מצו פתיחת הליכים (ענ/1). הנאשם עובד כשף מבוקר ועד ליל, משלם מזונות כנדרש ועומד בהסדרי השהות. הוא והמתלוננת מתגוררים בנפרד באותו הקיבוץ בו גדל, ויחסה כלפיו חיובי. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בפגיעה שתיגרם למתלוננת ולילדיו של הנאשם, כתוצאה מהטלת עונש מאסר בעבודות שירות, וביקש לגזור את עונשו בתחתית המתחם, למאסר על-תנאי ועונשים נלווים.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו. לדבריו, הוא מנסה לחזור לתלם, והטלת עונש מאסר בעבודות שירות תפגע בפרנסתו. לטענתו, לא הגיע לבדיקות שתן בשירות המבחן בשל איומי פיטורים מעבודתו. הוא סיפר על העומס הרב בו הוא נתון בעבודה "מסביב לשעון" בשלוש מעדניות. ככל שייאלץ לרצות מאסר בעבודות שירות, "הכל יקרוס ואגיע למצב שהייתי, לרצפה, אני מנסה להרים את עצמי מעל המים, לא יהיה לי לשלם מזונות ולטפל בילדים שלי... אני רואה מול העיניים רק את הילדים שלי. פעם אחרונה שהייתי פה התחייבתי שאני אלך, אבל זה היה או שאני אלך או שיפטרו אותי, ולא יהיה לי אוכל לילדים".

דיון

4. דומה שלא צריך להכביר מילים אודות מלחמת החורמה שאסרו מערכות אכיפת החוק בתופעה הבזויה של אלימות במשפחה, בדגש על אלימות גברים כלפי נשים. ראו, מבין רבים, רע"פ 340/21 מסרי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (28.1.2021):

כפי שהודגש לא אחת, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עבירות אלימות במשפחה - ואלימות בין בני זוג בפרט - על מנת למגר תופעה נפסדת זו. זאת, בין היתר לנוכח הקושי הקיים לעיתים בחשיפת עבירות אלו, המבוצעות בהסתר מאחורי מפתן הדלת; הפגיעה הקשה שהן מסבות לתחושת הביטחון של בני המשפחה - וקורבנות המעשים בפרט; והחשש מהסלמת המעשים באופן העלול אף לסכן את חיי בני המשפחה, ובהם בת זוגו של התוקף.

במעשיו פגע הנאשם בזכותה של המתלוננת לשלמות גופה, בריאותה, שלוות נפשה וכבודה. לקולה: מעשי העבירה בוצעו ללא תכנון מוקדם, כי אם בהתפרצויות כעס רגעיות, בהמשך למחלוקות בין בני הזוג. עבירת התקיפה (אישום מס' 2) בוצעה ללא שימוש בחפצים, ללא גרימת נזק פיזי למתלוננת, ופוטנציאל הפגיעה אף הוא אינו ברף גבוה. לחומרה: הנאשם תקף את המתלוננת ואיים עליה על רקע של מה בכך, אך בשל מחלוקות בין השניים, ומתוך כוונה להרע לה ולהפחיד אותה. באישום מס' 2 לא הסתפק בדחיפתה של המתלוננת, אלא הוסיף ובעט בה, ו"קינח" באיום לרצוח אותה נפש, בהדגמת תנועת שיסוף על גרונו. באישום מס' 1 איים לפגוע ברכושה. אישום מס' 4 שונה, ועשוי היה להצדיק קביעת מתחם עונש נפרד ומקל, שכן עבירת החבלה ברשלנות בה הורשע הנאשם, אינה מלמדת על כוונה להזיק למתלוננת, ובהתאמה, העונש המרבי שבצדה עומד של שנת מאסר בפועל.

5. בכל הקשור במדיניות הענישה, עיינתי בפסקי הדין שהגישו הצדדים. אוסיף ואפנה לפסקי הדין שלהלן, בכפוף להבדלים בנסיבות:

(-) רע"פ 7660/19 פלוני נ' מדינת ישראל (21.11.19). המבקש הורשע בעבירות איומים ותקיפה סתם לאחר שמיעת ראיות: איומים כלפי גרושתו וחברותיה, ותקיפת בן זוג של אחת מהחברות, לאחר שלא הצליח ליצור קשר עם גרושתו על מנת לתאם החזרת בתו הקטנה לרשותה. דוּבַּר באירוע יחיד, במבקש נעדר הרשעות קודמות, אשר נדון לשלושה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ועונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשתו לרשות ערעור.

(-) רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.16) (הוגש בידי המאשימה). המבקש הורשע באירוע יחיד של תקיפת בת זוג לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין ("דחף את המתלוננת לעבר המיטה, משך בשערה, סובב את גופה, וכופף את גופה לעבר הרצפה בעודו אוחז בצווארה"). בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין מאסר לתקופה קצרה שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כנסיבה לחומרה נשקלה היעדר הבעת חרטה, ולקולה היעדר הרשעות מהעת האחרונה ונתק בין המתלוננת והמבקש. נגזר על המבקש עונש מאסר בפועל בן 6 חודשים לריצוי מאחורי סורג ובריח. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות ערעור. בית המשפט העליון עמד על כך שמעשיו של המבקש ראויים לגינוי חריף ולענישה שתהלום את חומרתם.

(-) רע"פ 303/16 טלקר נ' מדינת ישראל (13.1.16). המבקש הורשע בהתאם להודאתו בתקיפת בת זוג בכך שדחף את רעייתו, אשר כתוצאה מכך מעדה ונפלה על הרצפה. מיד לאחר מכן בעט בה בעודה מוטלת על הרצפה. בית משפט השלום גזר את עונשו לחמישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לאחר שקבע מתחם בין מאסר על-תנאי לבין שנת מאסר בפועל, ולאחר ששירות המבחן המליץ על עונש מוחשי ומציב גבולות. הערעור לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור, תוך שנקבע כי עונשו של המבקש נמצא על הצד המקל ביחס לחומרת מעשיו.

(-) ע"פ (מחוזי מרכז-לוד) 1616-12-20 פיקדו נ' מדינת ישראל (15.2.21, טרם פורסם). המערער הורשע (ע"י מותב זה) לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות איומים ותקיפה סתם - בן זוג, בכך שתפס בשערה של המתלוננת, משך אותה ובעט בה. שכנה שחזתה באירוע צעקה למערער להפסיק, והלה בתגובה איים עליה. בהמשך זרק המערער טלפון לעברה של המתלוננת, תפס בידה ומשכהּ. נקבע מתחם עונש בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות, לבין 10 חודשי מאסר. המערער נדון לשישה חודשי מאסר, עליהם הופעלו במצטבר 2 מאסרים מותנים (5 חודשים, 3 חודשים), כך שסך הכל נדון למאסר בפועל למשך 14 חודשים. ערעורו התקבל באופן חלקי - המאסרים המותנים הופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו, כך שיישא עונש מאסר בפועל למשך 11 חודשים.

ראו בנוסף פסקי דין חלוטים של מותב זה: ת"פ 7339-09-22 מדינת ישראל נ' אהרון (1.9.24); ת"פ 63173-03-23 מדינת ישראל נ' מנגיסטו (23.1.24,טרם פורסם); ת"פ 30424-04-21 מדינת ישראל נ' יאמין (9.1.24, טרם פורסם); ת"פ 59638-05-23 מדינת ישראל נ' אוש (19.12.23, טרם פורסם); ת"פ 3430-09-19 מדינת ישראל נ' כליפא (18.1.23); ת"פ 42606-12-20 מדינת ישראל נ' פלוני (6.9.22); ת"פ 55511-12-21 מדינת ישראל נ' weldegrima (14.4.22, טרם פורסם); ת"פ 11298-11-21 מדינת ישראל נ' טל (5.4.22, טרם פורסם); ת"פ 54214-03-19 מדינת ישראל נ' nizligabra (8.6.21, טרם פורסם); ת"פ 52600-08-19 מדינת ישראל נ' מכתובי (22.6.21); ת"פ 20399-01-19 מדינת ישראל נ' מיכלוב (30.9.21).

6. בהתחשב בשיקולים עליהם עמדתי ובמדיניות הענישה, אני קובע את מתחם העונש בין מאסר על-תנאי לבין 8 חודשי מאסר בפועל.

7. בבחינת העונש המתאים לנאשם שקלתי לטובתו את הודאתו במיוחס לו, וכפועל יוצא מכך הבעת חרטה, חיסכון בניהול משפט ובעדותה של המתלוננת, וחיסכון בזמן שיפוטי. כן התחשבתי במצבו הכלכלי העגום של הנאשם, ובנזק שייגרם לו ולילדיו כתוצאה מהעונש שיוטל עליו. עוד זקפתי לזכותו את עמדתה של המתלוננת, וטענותיה באשר לשינוי לטובה בהתנהגותו של הנאשם, וכי אינה חוששת מפניו.

מן העבר האחר, התנהלותו של הנאשם מול שירות המבחן, חרף הזדמנויות שניתנו לו, מלמדת, למרבה הצער, כי החרטה שהביע בבית המשפט, אינה כנה. נפתח בהרשעתו הקודמת של הנאשם, העומדת ברקע לענייננו אנו (עת/2). בגזר דין מיום 18.6.24 נדון הנאשם למאסרים על-תנאי, קנס ופיצויים לאותה המתלוננת, בגין עבירות אלימות שביצע כלפיה במסגרת שני אישומים (תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש ותקיפת בן זוג). בגזר הדין, שניתן לאחר שמיעת ראיות וזיכויו של הנאשם מאישום נוסף שיוחס לו, עמד בית המשפט, סגנית הנשיא, כבוד השופטת ז' דיבון סגל, על כך ש"ניכר כי הנאשם מתקשה לראות את החלקים האלימים והתוקפניים בדפוסי אישיותו...", ובהמשך: "על אף הכרעת הדין המרשיעה, הנאשם ממוקד בעצמו וטרם התחיל להפנים את חומרת מעשיו או מעמדם של הערכים החברתיים בהם פגע" (פסקאות 28-27).

מעשי העבירה בהליך הקודם בוצעו בחודש 9/19 ובחודש 5/22. כתב האישום בגינם הוגש בחודש 11/22, וגזר הדין ניתן, כאמור, בחודש 6/24. מעשי העבירה בהליך כאן בוצעו בחודשים: 11/22, 4/23, 11/23, וכתב האישום הוגש לראשונה בחודש 4/23 (בהמשך תוקן מספר פעמים). סקירת המועדים מביאה למספר תובנות. ראשית, חקירותיו של הנאשם בהליך הקודם, ואפילו הגשתו של כתב אישום נגדו, לא הרתיעוהו מלשוב ולפגוע במתלוננת. הוא ביצע את מעשיו מושא ההליך דנן, למצער חלקם, תוך כדי ניהול ההליך הקודם. שנית, הנאשם, משיקוליו, בחר להימנע מלצרף את ההליך דנן להליך הקודם, הגם שכתב האישום כאן הוגש למעלה משנה לפני שנגזר דינו בתיק האחר. המדובר, כמובן, בזכותו של הנאשם, ובאסטרטגיה לגיטימית בניהול הגנתו. בצד זאת, ניתן היה לצפות כי קביעות בית המשפט בהליך הקודם, תבאנה לשינוי בתפיסותיו של הנאשם, בדגש על משמעות מעשיו ומידת הפגיעה שהסב למתלוננת - רעייתו ואם ילדיו. לשווא.

שלישית, תסקירי המבחן מלמדים, כאמור, כי בדומה לקביעות בית המשפט בהליך הקודם, אף עתה הנאשם רואה בעצמו קורבן, אינו מסוגל להתבונן בעיניים מפוכחות בהתנהגותו, אינו מקבל אחריות שלמה ומלאה על מעשיו, ומתכחש לפגיעתו הפיזית, ובעיקר הרגשית, במתלוננת, וחסר אמפתיה לסבלה. חרף נזקקותו הטיפולית כעולה מהערכת שירות המבחן, הנאשם סירב להשתתף בטיפול, והתחמק שוב ושוב ממתן בדיקות שתן לגילוי שרידי סם, למעט אחת בה נמצאו שרידי קוקאין וקנאביס. אינני מתעלם, חלילה, מהשיקולים הנזקפים לטובת הנאשם, אלא שהוא עצמו, בהתנהלותו, מנע כל אפשרות לסיום ההליך בתוצאה טיפולית ובענישה צופה פני עתיד. למרבה הצער, אף כשמצבו הכלכלי של הנאשם לנגד עיניי, וכך גם הפגיעה שתיגרם לילדיו, אין מנוס מלגזור עליו עונש מאסר שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות, אף אם באופן מתון. מאסר על-תנאי ייגזר אף הוא במשורה, תוך התחשבות בעונשים שהוטלו על הנאשם בהליך הקודם, שעודם בתוקף.

8. סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.  3 חודשי מאסר בפועל.

המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות בבי"ח איכילוב, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 8.12.25. הנאשם יתייצב ביום 16.2.26 בשעה 8:00 במשרדי הממונה.

הנאשם מוזהר כי עליו לעמוד בתנאי ההעסקה ובדרישות הממונה, לרבות בדבר איסור צריכת אלכוהול, וכי כל חריגה מהכללים עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.

ב. 4 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת אלימות "מסוג פשע".

  2 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת אלימות "מסוג עוון", לרבות אלימות מילולית.

ג. פיצויים בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו למתלוננת (עדת תביעה מס' 1). הפיצויים ישולמו ב-2 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, ביום 10.2.26 וביום 10.3.26.

  מוסבר לנאשם כי ניתן לשלם את הפיצויים כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגביה באחת מהדרכים הבאות: (-) כרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגביה www.eca.gov.il; (-) מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גביה) 35592* או בטלפון 073-2055000; (-) במזומן בכל סניף של בנק דואר בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברים).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, במעמד הצדדים.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות.