5. בהחלטתי מיום 25.12.2025 לא מצאתי להעתר לבקשה לאפשר את חקירתן בשנית של רס"ב אורית תורג'מן ושל גב' שירה עמר במסגרת פרשת התביעה. כאן המקום לציין כי ההחלטה התבססה על ההנחה כי כוונת ההגנה היתה לחקירה נוספת של העדות כעדות תביעה.

6. בישיבת ה-28.12.2025 העלה הסניגור מחדש את בקשתו לזמן שוב את גב' שירה עמר, אלא שעתה הובהר כי ככל שאין בכוונת המאשימה להעידה פעם נוספת כעדת תביעה, מבקשת ההגנה להעיד את גב' עמר כעדת הגנה.

טיעוני הצדדים

7. ב"כ הנאשם טען כי בכוונתו להגיש באמצעות גב' שירה עמר תמונה, שבה היא מצולמת במקום עבודתה באזור המרכז, ביום שבו לפי הנטען נגבתה ת/9, בסמוך לשעה שבה לפי הנטען נגבתה ההודעה. לטענת הסניגור בכך יהיה כדי לחזק את טענתו כי יש לפסול את ההודעה, וכי רס"ב אורית תורג'מן שקרה. עוד טען הסניגור כי לאחר מכן מן הראוי יהיה לעמת את רס"ב אורית תורג'מן עם התצלום ועם עדותה של גב' שירה עמר. כמו כן נטען כי מדובר בדברים שהתגלו על לאחר חקירתה של גב' עמר.

8. ב"כ המאשימה טען כי ההליך של זימון מחדש של עד שעדותו כבר נשמעה הוא בגדר הליך חריג, וכי לצורך כך נדרשות ראיות, ואין די בטענות בעלמא. במקרה דנן, לא צורף לבקשה כל מסמך, והמסמך שמבקשת ההגנה להגיש הוא מסמך, שכתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית, ניתן בנקל לזייפו. לטענת המאשימה, יכול היה הסניגור להעביר את הראיה למאשימה לצורך בצוע השלמת חקירה לבדיקת הראיה, וכי בית המשפט אינו המקום המתאים לניהול חקירה פלילית נגד החוקרת.

עוד נטען כי ממילא מסרה גב' עמר גרסה ראשונית הזהה כמעט לת/9, וגרסה זו תועדה במצלמת גוף, כך שאין לשאלה האמורה השלכה על הראיות, ועיקר נפקותה היא לשאלה אם השוטרת בצעה מעשה שלא כדין.

דיון והכרעה

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לקבל את בקשת הסניגור לעניין העדתה של גב' עמר. לעומת זאת, מצאתי כי אין מקום להעדתה של רס"ב אורית תורג'מן בשנית.

10. הפסיקה הכירה זה מכבר באפשרות להעיד בשנית עד, שכבר העיד בפרשת התביעה, כעד הגנה. עם זאת, אפשרות זו מותנית בקיומה של הצדקה ממשית לכך, כגון כאשר לאחר מסירת עדותו קרה או התגלה דבר חדש המעמיד בסימן שאלה את נכונות עדותו הקודמת (ראו ע"פ 305/74 משולם הורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1) 416 (1974), וראו גם ת"פ (מחוזי ת"א) 66313-12-15 משה יעקב חברוני נ' מדינת ישראל (31.10.2017)) או כאשר לא ניתן היה להציג לעד שאלות מהותיות בזמן שהעיד לראשונה (תפ"ח (מחוזי מרכז) 31337-11-20 מדינת ישראל נ' מוחמד תאג' (22.09.2023)).

11. במקרה דנן סברתי כי טענת ההגנה לעניין התצלום שבידה, שברצונה להגיש באמצעות גב' עמר, יש בה לכאורה משום ראיה חדשה כאמור, שהיא בעלת השלכה, לכל הפחות אפשרית, על התקיימות תנאי הקבילות של ת/9 לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

לפיכך, אאפשר את זימונה של גב' עמר.

12. המאשימה טענה, כאמור, כי כיום ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת על נקלה לייצר ראיות מעין אלה. אכן יש דברים בגו, ובית המשפט העליון עמד זה מכבר על אתגרים אלה (ראו דברי בית המשפט בבג"ץ 38379-12-24 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים ירושלים , פס' 11 (23.02.2025)). עם זאת, מדובר בשאלה שהמקום להכריע בה אינו במסגרת החלטה זו הנוגעת לעצם הבקשה לזימון העדה כדי להגיש באמצעותה את הראיה.

13. אשר לבקשה להעיד לאחר מכן את רס"ב אורית תורג'מן, הרי שעדה זו נחקרה ממילא בחקירה נגדית, ואף עומתה במפורש עם טענת גב' עמר לפיה לא היתה האחרונה במועד הרלוונטי בתחנת עפולה. ודוק, כבר באותה ישיבה טען הסניגור כי בידו להוכיח את הטענה, הגם שלא הציג לחוקרת תמונה או מסמך אחר כלשהו. אינני רואה כיצד יהיה בזימונה בשנית במסגרת פרשת ההגנה כדי לתרום לבירור האמת.

14. טענה נוספת של המאשימה היא כי היה על הגנה להעביר את הראיה למאשימה לצורך בצוע השלמת חקירה לבדיקת הראיה. גם אם ניתן ללכת בנתיב כזה, אין חובה על ההגנה לעשות כן. כמובן, שאם יש בדעת ההגנה להגיש תלונה נגד החוקרת במח"ש, הרי היא רשאית לעשות כן.

15. סכומו של דבר, אני מאפשרת את זימונה של גב' שירה עמר כעדת הגנה ודוחה את הבקשה, ככל שהיא נוגעת לזימונה של החוקרת.

המזכירות תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"ו, 04 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.