2. טיעוני הצדדים:

טענות ב"כ הנאשם 1 :

א. הנאשם עבר טיפול דרך שירות המבחן, אך ההגנה סבורה כי טיפול אינטנסיבי יותר, שילווה אותו לתקופה ארוכה יותר במסגרת בית המשפט הקהילתי, יהיה יעיל ואפקטיבי יותר.

ב. תסקיר שירות המבחן האחרון המליץ על צו מבחן לשנה, מה שמעיד על צורך בהמשך ליווי וטיפול.

ג. העבירות בהן הורשע הנאשם אינן מוחרגות מהעבירות שמגדיר החוק כעבירות הנידונות בבית המשפט הקהילתי.

ד. החוק מאפשר לבדוק התאמה לבית משפט קהילתי בכל שלב עד למתן גזר הדין, וקצין המבחן הוא הגורם המוסמך לבחון זאת. הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן לאורך כל הדרך.

טענות ב"כ המאשימה :

א. הליך בית המשפט הקהילתי אמור להיות הליך מוסכם, והוא נפגם כאשר נאשמים נכנסים אליו שלא בהסכמת התביעה.

ב. החוק (סעיף 220(א)) מקנה לבית המשפט סמכות שלא להיעתר לבקשה מסוג זו. בית המשפט הקהילתי אינו אמור לשמש כלי למשיכת זמן בתיקים. מטרתו טיפולית, והנאשם כבר מטופל.

התביעה סבורה כי העבירות חמורות מדי, ועל אף הטיפול שעבר הנאשם יש להטיל מאסר בפועל. עמדה זו לא תשתנה גם בסוף הליך בבית המשפט הקהילתי. כניסה לבית משפט קהילתי בשלב זה, בניגוד לעמדת התביעה, עלולה לגרור את הטיעונים לעונש לשנת 2027 (כשכתב האישום הוגש בשנת 2024).

כמו כן תכלית בית המשפט הקהילתי היא כניסה לתהליך בתחילת הדרך, ולא לאחר קבלת מספר תסקירים.

ג. שירות המבחן יכול היה לכתוב תסקיר התאמה בעצמו אם היה סבור שהנאשם מתאים, ולא עשה זאת.

דיון והכרעה :

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בתיק מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת ההגנה והכל מהטעמים כדלקמן :

ראשית, תכליתו של ההליך בבית המשפט הקהילתי והיתרון היחסי שמוקדש לו בחוק הינו כניסה להליך טיפולי בשלב ראשוני יחסית של ההליך הפלילי וטרם הבשיל ההליך הטיפולי בעניינו של נאשם כפי המקרה שבפניי.

הנאשם שבפניי מלווה בידי שירות המבחן תקופה ממושכת ואם לא די בכך הרי שליווי זה כפי שעולה מהתסקיר המסכם שהוגש בעניינו של הנאשם כולל עשרות מפגשים טיפוליים בהם השתתף הנאשם בתקופה זו. במצב דברים זה לא לכך כיוון לגישתי המחוקק בקביעת פרק הזמן בו ניתן להורות על שילוב בבית משפט קהילתי עד מתן גזר הדין.

שנית, לא הוכח בפניי כי הנאשם נדרש להליך טיפולי בבית המשפט הקהילתי נוכח ההליך הטיפולי שעבר (וההגנה לא רק שאינה מפחיתה מחשיבותו של התסקיר המסכם והמלצתו העונשית אלא אף נסמכת עליו בטיעוניה) וזאת במובחן מצו המבחן עליו המליץ שירות המבחן במסגרת המלצתו העונשית בתסקיר המסכם שהוגש בעניינו של הנאשם והכל בטרם גיבש בית המשפט עמדתו לעונש הראוי בתיק זה.

שלישית, עסקינן במספק עבירות של גניבת רכב שהעונש בגין כל אחת מהם מגיע בחוק העונשין כדי שבע שנות מאסר והגם שנטען בפניי לכלל אחידות הענישה בין נאשם 1 לנאשם 2 העובר הליך טיפולי במסגרת בית המשפט הקהילתי הרי שמעיון בכתב האישום עולה כי לא ניתן לגזור גזירה שווה בין שני הנאשמים באספקט של מעורבותם בביצוע העבירות בהן הורשעו שעה שלחובת נאשם 1 ביצוע מספר עבירות מוגמרות של גניבת רכב. מכאן כי לא מצאתי מקום נוכח חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם להגביל המאשימה בטיעוניה לעונש בתיק זה , לא התקיים התנאי כי "התובע הודיע כי אם הנאשם יעמוד בהצלחה בתוכנית השיקום, הוא לא יבקש מבית המשפט להטיל על הנאשם, אם יורשע, עונש של מאסר בפועל" (סעיף 220ד'(א)(8) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982.

רביעית, בהסדר הטיעון הדיוני שגובש בין הצדדים הוסכם על שליחת הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן וזה התבקש מעת לעת עם הגשת שלושה תסקירים מטעם שירות המבחן וללא שב"כ הנאשם הקודם וב"כ הנוכחית יעלו כל טענה בדבר התאמת שירות המבחן להליך בבית המשפט הקהילתי. זאת ועוד, גם שירות המבחן עצמו המלווה את נאשם 2 בהליך בבית המשפט הקהילתי, לא ציין בשום רגע נתון בתסקירים שהוגשו בעניינו של נאשם 1 כי הינו בא בהמלצה לשלבו בשלב מתקדם זה של ההליך הטיפולי בבית המשפט הקהילתי.

חמישית, לא הוצגו בפני בית המשפט החלטות במקרים דומים אשר יתמכו בעתירת ההגנה בנסיבות הדומות לתיק שבפניי.

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר ההחלטה לעיון הצדדים.

ניתנה היום, ח' שבט תשפ"ו, 26 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.