1.  הנאשמת 1 הורשעה על פי הודאתה בעובדות כתב האישום בעבירה של הצתה בצוותא לפי סעיף 448(א) רישא וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.  כמפורט בכתב האישום, שתי הנאשמות הן חברות, עובר ליום 6.4.24 גמלה בליבה של הנאשמת 1 החלטה להצית את רכבו של אחיה בצוותא עם נאשמת 2. בהמשך לכך, ביום 6.4.24 סמוך לשעה 03:42 נסעו הנאשמות לביתו של האח ברכב בו נהגה נאשמת 2, כשהן מצוידות בבקבוק שהכיל חומר דליק מסוג בנזין, הנאשמות עטו על פניהן כיסוי גרב וכיסו את לוחיות הזיהוי של הרכב במטרה להסוות את זהותן. בהגיען לבית וכשהבחינו ברכבו של האח שחנה בסמוך לביתו, ירדו הנאשמות מרכבן, והנאשמת 1 שפכה את תכולת הבקבוק על הרכב ומיד לאחר מכן הציתה נאשמת 2 את הרכב. הנאשמות נמלטו מהמקום. בעקבות ההצתה, דלקה אש ברכב האח שהתפשטה לחזית הרכב ומכסה המנוע, האש כובתה ע"י בני משפחה ובכך נמנעה התפשטותה. כתוצאה ממעשי ההצתה, נגרמו לרכבו של האח פגיעות בחלקו הקדמי הימני, וכן נפגעו מכסה המנוע, כנף צד ימין והשמשה הקדמית נסדקה.

3.  נאשמת 2 הודתה והורשעה אף היא בעבירה של הצתה בצוותא, נקבע בעניינה מתחם שנע בין 48-21 חודשי מאסר והושת עליה מאסר בן 22 חודשים (גזר דיני מיום 6.4.25). אקדים ואציין כי עניינה של נאשמת 2 שונה בתכלית מעניינה של הנאשמת שלפנינו. עברה הפלילי לא היה נקי, נשקף ממנה סיכון להישנות עבירות אך שללה נזקקות טיפולית ונותרה במעצר עד תום ההליכים.

תסקירי שירות המבחן

4.  הנאשמת בת 23, נעדרת עבר פלילי, נשואה ומצויה בהריון מתקדם. מקורותיה עולה כי סיימה 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה, עבדה כגננת אך מאז מעצרה אינה עובדת. הנאשמת גדלה במשפחה מורכבת, נחשפה לאלימות וסביבה שולית. הוריה התגרשו על רקע אלימות בהיותה בת שנתיים, לתקופה מסוימת שהתה במקלט לנשים מוכות יחד עם אמה, עמה מתואר קשר קרוב. היא ואחיה הוצאו למסגרות חינוכיות חוץ-ביתיות. הנאשמת מתמודדת עם בעיות בקצב הלב ואנמיה אך שללה קשיי תפקוד משמעותיים. ביחס לביצוע העבירה הנאשמת לקחה אחריות והעמיקה בנסיבות שקדמו לעבירה- ברקע סכסוך עם אחיה שביקר את אורח חייה, לטענתה ירה על רכבה בעת שנהגה (לדבריה הגישה תלונה והתיק נסגר). תיארה שפעלה מתוך תחושות של כעס, חרדה וחוסר אונים, לצד מצוקה נפשית ושימוש בחומרים ממכרים, ומתוך רצון לנקום ולפגוע בדבר יקר ערך עבורו. הנאשמת הביעה חרטה וצער על מעשיה, היא תופסת את העבירה כחריגה למהלך חייה, ומשקמת את הקשר עם אחיה. שירות המבחן התרשם כי הסביבה שבה גדלה, בנפרד מאחיה ובחשיפה לסביבה שולית הותירה אותה בתחושת בדידות וחוסר שייכות, וכיום היא מצויה בתהליך של חיפוש עצמי וגיבוש זהות. במסגרת פיקוח המעצר שולבה בשיחות פרטניות, חשה כי השיחות עם שירות המבחן סייעו לה להכיר בחומרת המעשים ובאלטרנטיבות שעמדו לרשותה להתמודדות אדפטיבית עם מצבה. שירות המבחן העריך את רמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה כנמוכה והמליץ על דחייה לצורך השתלבות בקבוצה טיפולית. הנאשמת אינה מאופיינת בדפוסים עברייניים מושרשים, אולם זקוקה להליך טיפולי משמעותי לצורך עיבוד חוויות העבר, פיתוח תובנות לגבי עצמה וקבלת כלים לזיהוי והתמודדות עם גורמי סיכון.

בתסקיר הסופי צוין כי בתקופת הדחייה עמד שירות המבחן בקשר רציף עם הנאשמת אשר מצויה בהריון בסיכון גבוה. בעת הזו היא נדרשת לטיפולים ומעקבים רפואיים בתדירות גבוהה, לצד הימנעות ממאמץ פיזי, והיא צפויה ללדת בחודש פברואר 2026. עוד עולה כי הנאשמת מסרה שבחודשים האחרונים חזרה להתגורר ברמלה סמוך לבית משפחתה, מתוך רצון להיעזר ולהיתמך בהם בכל הקשור להרחבת התא המשפחתי. היא שיתפה כי בני משפחתה מהווים עבורה גורמי תמיכה, לרבות אחיה המתלונן ושללה קשיים עמו. לאור מעברה למרכז הארץ ומצבה הרפואי היא לא שולבה בקבוצה טיפולית. להערכת שרות המבחן הנאשמת אינה מאופיינת בדפוסים עברייניים מושרשים, וההליך הנוכחי מהווה גורם מרתיע באופן המסייע בהפחתת הסיכון להישנות ביצוע עבירות בעתיד. יחד עם זאת הנאשמת זקוקה לטיפול לצורך פיתוח תובנות לגבי עצמה וגיבוש זהות, לקבלת כלים לזיהוי והתמודדות עם גורמי סיכון במצבה, וכן לסיוע בהתמודדותה עם אימהות צעירה, שכן שינויים התפתחותיים עלולים להוות טריגרים וגורמי דחק. שירות המבחן התרשם ממוטיבציה טיפולית, קבלת אחריות וחרטה כנה תוך הכרה בנזק שנגרם. לפיכך המליץ על הטלת 300 שעות של"צ למשך שנה וחצי באופן שיאפשר לה לפנות כוחות ומאמצים לטיפול במצבה, לצד צו מבחן.

תמצית טיעוני הצדדים לעונש

5.  ב"כ המאשימה, עו"ד הינד נבולסי, עתרה לקביעת מתחם הנע בין 48-24 וגזירת העונש בתחתית המתחם. בטיעוניה עמדה על הערכים המוגנים שנפגעו ועל נסיבות ביצוע העבירה של הצתת רכב בסמוך לבית מגורים, לרבות התכנון המקדים, ההצטיידות בחומר דליק, כיסוי לוחית הזיהוי של הרכב ועטיית כיסויי גרב, וכן חלקה של הנאשמת כבעלת הסכסוך ויוזמת הרעיון. פוטנציאל הנזק גבוה מהנזק שנגרם בפועל, ומידת הפגיעה בערכים המוגנים לשיטתה היא בינונית-גבוהה. לעמדת המאשימה אין לחרוג ממתחם העונש ההולם, הנאשמת לא שולבה בהליך טיפולי משמעותי, ואין פוטנציאל שיקום בעניינה. הנימוק של שירות המבחן להשתת של"צ מתמצה בעברה הנקי ומצבה הרפואי.

6.  מנגד, ב"כ הנאשמת, עו"ד שפיק דרבשי, עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשמת צו של"צ תוך חריגה מהמתחם בשל הליכי שיקום לצד נסיבות ייחודיות. לחילופין ביקש להפנותה לממונה על עבודות השירות תוך התחשבות בצורך בדחייה יחסית ארוכה בשל מצבה הרפואי. הסניגור הדגיש כי כבר בתסקירה הראשון צוין שהנאשמת נעדרת דפוסי התנהגות עבריינית מושרשים וכי הסיכון להישנות העבירה הוא נמוך. בשל מצבה הרפואי הוחלט על מתווה של שיחות פרטניות. הנאשמת נשואה מזה כשבעה חודשים, מצויה בהריון בסיכון לנוכח בעיות בריאותיות של תלסמיה ובעיות בקצב הלב אשר הובילו אף לאשפוזה. ב"כ הנאשמת הוסיף כי בניגוד לשותפתה הנאשמת הודתה כבר בחקירה, נטלה אחריות מלאה, הביעה חרטה והתגייסה להליך שיקומי מתמשך. מעצרה מאחורי סורג ובריח הרתיע אותה.

7.  כן שמעתי את המתלונן, אחיה של הנאשמת, שמסר כי המתח ביניהם נבע מכך שהנאשמת ניהל אורח חיים מתירני ומנוגד לאורחות חייו. מאז הוא השלים עם אחותו, היא נישאה, שינתה את דרכיה ומקווה שלמדה לקח ושינתה כיוון, המשפחה מעוניינת לתת לה הזדמנות. כן ציין את מעצרה הממושך והביע תקווה שתהיה אם מאושרת.

הנאשמת בדברה האחרון נטלה אחריות, הביעה חרטה וצער על מעשיה ומסרה כי היא מבינה את חומרת המעשים. העבירה שביצעה אינה מאפיינת את אורח חייה. כיום ובזכות שירות המבחן היא למדה להעריך את משפחתה, הפיקה לקחים והבינה שאין מקום לטעויות.

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

8.  על ההליך שבפניי חלים עקרונות הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק. ע"פ הוראות אלו, העיקרון המנחה בענישה הינו עקרון ההלימה שפירושו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ובמידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בדרכו של עקרון זה, על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, תוך שהוא מתחשב בערך החברתי המוגן שנפגע ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבותיה הקונקרטיות של העבירה. בשלב הבא, לאחר שנקבע מתחם העונש, ובית המשפט לא מצא מקום לחרוג ממנו לקולא או לחומרא, נקבע העונש הראוי תוך התחשבות בנסיבות העושה.

9.  בתי המשפט חזרו ועמדו על החומרה היתרה הגלומה בעבירת ההצתה בשל פוטנציאל הנזק, שלעיתים הוא בלתי ניתן לשליטה. כך, למשל, פסק כב' השופט י' אלרון בע"פ 8622/21 הולר נ' מדינת ישראל, פס' 10 (15.2.2022): "בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתה של עבירת ההצתה הנובעת מפוטנציאל הנזק ההרסני הטמון בה לסביבה, לרכוש ולחיי אדם. אין לדעת כיצד תתפשט האש אשר 'דרכה לילך ולהזיק', ובמי תאחז ותפגע בדרך הילוכה הלא צפוי. גם במקרים בהם התכוון המצית לפגיעה אחת, אין בידיו של המשלח אש לשלוט בהשתוללותה, ואף שראשיתה ידועה - אחריתה מי ישורנה".

10.  מעשי הנאשמת חמורים ופגעו פגיעה מוחשית בביטחון הציבור ובשלומו וכן בקניינו של המתלונן. הנאשמת הורשעה בהצתת רכבו של אחיה, אף שהסיבה לכך אינה מצוינת בכתב האישום אין מחלוקת כי ברקע המעשים מתיחות בין השניים שנבעה מחוסר שביעות רצונו של האח ומשפחתה של הנאשמת מאורחות חייה באותה עת. מדובר במעשה הצתה מתוכנן שכלל חבירה לנאשמת 2 אשר נהגה ברכב לבית האח, כששתיהן מצוידות בחומר דליק, ומסוות את פניהן בכיסוי גרב וכן את לוחיות הרישוי. במהלך ביצוע ההצתה השתיים יצאו מהרכב, הנאשמת שפכה את החומר הדליק ונאשמת 2 הציתה את הרכב. כאמור בגזר דינה של נאשמת 2, פוטנציאל הנזק רב, הרכב חנה בסמוך לבית האח בסביבת מגורים, אלמלא הצליחו בני משפחת האח לכבות את הדליקה שאחזה ברכב עלולה הייתה זו להתפשט לסביבת מגורים או לגרום לפיצוץ הרכב. חלקה של נאשמת 1 אינו נופל מחלקה של נאשמת 2. לפיכך מצאתי כי מעשי הנאשמת פגעו פגיעה ממשית בערכים המוגנים. אתחשב בכך שמטרת ההצתה הייתה לפגוע ברכוש ולא בנפש.

11.  רמת הענישה הנוהגת משתנה בהתאם לתוצאות העבירה, לטיבו של הרכוש שהוצת, לתכנון המוקדם ולפוטנציאל הסיכון לחיי אדם ולרכוש הגלום במעשה (ע"פ 1414/15 מדינת ישראל נ' פדר, פסקה 9 (15.4.2015); ע"פ 6720/16 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (7.3.2017); ע"פ 1438/14 חסן בראזי נ' מדינת ישראל (26.3.2014); ע"פ 6326/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (3.12.2017); ע"פ 2939/19 חלפון נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (2.2.2020).

מדיניות הענישה הנוהגת פורטה בגזר דינה של נאשמת 2, אפנה לחלקה בקצרה:

בע"פ 31852-10-24 שגל נ' מדינת ישראל (16.1.2025) נדחה ערעורו של נאשם שהצית צמיג רכב על רקע רומנטי. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 19-48 חודשי מאסר וגזר על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 20 חודשי מאסר.

בע"פ 6657/23 פלוני נ' מדינת ישראל (6.5.2024) נדון עניינו של נאשם שהצית את רכב אמה של בת זוגו וכן הורשע בעבירות איומים, נקבע מתחם ענישה הנע בין 24-60 חודשים מאסר, על הנאשם בעל עבר פלילי נגזרו 42 חודשי מאסר. הנאשם חזר בו מערעור לאחר שנשמעו הערות בית המשפט העליון.

בת"פ (מרכז) 32691-05-22 מדינת ישראל נ' כבהא (גזר דיני מיום 26.6.2023) שאליו הפנתה המאשימה, נקבע מתחם שבין 20-40 חודשי מאסר בגין הצתת רכב, איומים ושיבוש. הנאשם בעל עבר פלילי, נדון ל-25 חודשי מאסר.

12.  לאחר שבחנתי את נסיבות מעשי הנאשמת, הרקע למעשים, מידת הפגיעה בערכים והענישה הנוהגת, ולנוכח ביצוע העבירה עם נאשמת 2 בצוותא חדא, מצאתי לקבוע בעניינה מתחם דומה הנע בין 21-48 חודשי מאסר.

עתירת ההגנה לחריגה ממתחם הענישה מטעמי שיקום

13.  הנאשמת בת 23, נעדרת עבר פלילי ומנהלת אורח חיים נורמטיבי, הייתה נתונה במעצר ממש כשלושה חודשים. הנאשמת הודתה במיוחס לה, הביעה חרטה וחסכה בזמן שיפוטי. ניתן להתרשם שכיום הנאשמת מצרה על מעשיה ומגלה תובנה מלאה לחומרת מעשיה והשלכותיהם. היא התחתנה וצפויה ללדת בקרוב ומצפה להקמת התא המשפחתי. הנאשמת משתפת פעולה עם שירות המבחן, תסקיריה חיוביים, רמת הסיכון הנשקף ממנה להישנות עבירות הוערך כנמוך, המלצת שירות המבחן להימנע מהטלת מאסר ולהעמדה תחת פיקוחם, נובעת ממצבה הטיפולי והאישי כאחד.

14.  כעולה מתסקירי שירות המבחן, הנאשמת גדלה במציאות מורכבת מאוד ובמסגרות חוץ ביתיות אך אינה מאופיינת בדפוסים עברייניים. נראה כי בתקופת ביצוע המעשים הנאשמת ניהלה אורח חיים מתירני למגינת לבה של משפחתה, בעיקר אחיה, התנהלותה גרמה למתח ביניהם. להערכת שירות המבחן מעשה ההצתה חריג לנוף חייה ונעשה על רקע תחושות של בדידות, חוסר אונים ומצוקה מול התנהלות אחיה בהקשר לקונפליקט מול משפחתה השמרנית. כבר בתסקיר הראשון העריך שירות המבחן קיומה של נזקקות טיפולית, השיחות והקשר עם שירות המבחן סייעו לשיקומה, היא שיתפה פעולה ונתרמה מהטיפול. בצד זאת חלה התייצבות ממשית באורח חייה, הנאשמת נישאה, עומדת ללדת את ילדה הראשון בקרוב, מצויה בהריון בסיכון וסובלת ממצב רפואי מורכב, הנאשמת כאמור נטלה אחריות על מעשיה ומביעה צער וחרטה. ניכר כי חוותה טלטלה משמעותית בשל המעצר בן שלושה חודשים וניהול ההליך המשפטי אך מאז התפייסה עם אחיה-המתלונן ומשפחתה, זו תומכת בה ועומדת לצדה. מדבריה בבית המשפט עולה תובנה לחומרת מעשיה ולתרומת הטיפול לשיקום מצבה. הנאשמת שולבה בטיפול פרטני ואינה פנויה לטיפול קבוצתי עקב מצבה אך בהינתן השינוי המשמעותי בכל מישורי חייה, שוכנעתי בהתאם לסעיף 40ד(א) לחוק כי קיים בעניינה פוטנציאל שיקומי משמעותי.

15.  לא ניתן להתעלם מכך שהנאשמת מצויה בשלבי הריון מתקדמים, והריונה מוגדר כהריון בסיכון. אין מדובר כמובן בנסיבה שתוכל לשמש לה חסינות מפני עונש מאסר אך כאשר זו מצטרפת לשיקולי השיקום, יש בה כדי לחזק את האבחנה בינה לבין נאשמת 2 ולהטות את הכף לטובת הימנעות מהטלת עונש מאסר ממש. בפסיקה ניתן למצוא מקרים שבהם מצא בית המשפט לאבחן בין נאשמת המצויה בהריון לשותפיה, וציין כי מדובר בנסיבה אישית משמעותית להבחנה בין נאשמים שביצעו מעשים דומים. כך בע"פ 4346/21 מדינת ישראל נ' עצטה (28.7.2021) הורשעו בני זוג בייבוא סם GBL ונדונו לעונשי מאסר בדרך של עבודות שירות. הנאשמים לא הופנו לשירות מבחן. בית המשפט העליון פסק כי מתחייבת במקרה זה ענישה מחמירה אשר תכלול עונש מאסר ממשי, משכך מצא להחמיר בעונשו של הנאשם למאסר בן 18 חודשים, ולאבחן את עניינה של נאשמת 2, בעיקר בשל כך שהייתה מצויה באותה עת בהריון מתקדם. בדרך דומה מצאתי ללכת במקרה דומה של יבוא סם ע"י מספר נאשמים, אחת מהן נשואה ובהריון מתקדם (ת"פ 65592-01-23 מדינת ישראל נ' וולף ואח', 10.9.24, בעניין נאשמת 6). הגם שזו לא עברה הליכי שיקום חריגים נגזר עליה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות בעוד ששותפיה נדונו לעונש מאסר ממש.

מקרה נוסף שרלוונטי לעניינו נמצא בעפ"ג 19123-04-25 מדינת ישראל נ' אבו מדיעם (1.12.2025). במקרה זה שנדון לפניי המדובר בנאשמת שנכנסה לבית מגורים של אדם שנחשד ע"י משפחתה כמי שרצח את אחיה, והציתה בו אש בשעה ששהו בו מספר רב של נפשות, בהם ילדים. המקרה חמור יותר בנסיבותיו. הנאשמת אם לחמישה, אישה נורמטיבית שאינה מאופיינת בדפוסים עברייניים, שולבה בהליכי טיפול שהפחיתו את הסיכון הנשקף ממנה ונדונה לעונש שיקומי של עבודות שירות. ערעור המדינה על קולת העונש נמחק בהמלצת בית המשפט העליון.

עוד אפנה למקרים נוספים שבהם מצאו בתי המשפט להקל בעונשיהם של מציתים מטעמי שיקום:

בע"פ 1444/24 אשד נ' מדינת ישראל (18.12.24), אף הוא נדון לפניי, הורשע נאשם שעמד מאחורי הברחת עלי גת לאנגליה ע"י המתלונן, לאחר שזה נתפס, דרש ממנו לשלם לו את סכום שהפסיד עקב כישלון העיסקה, ובהמשך הצית ביחד עם אחר את דלת דירתו. הנאשם הורשע בעבירה של סיוע להצתה. על הנאשם נגזרו 14 חודשי מאסר (גזר דיני מיום 8.1.24). בית המשפט העליון מצא לקבל את ערעור הנאשם, והפחית את עונשו, נוכח הליכי טיפול, למאסר בן 9 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות.

בע"פ 6418/21 סלהוב נ' מדינת ישראל (16.1.2022) הורשע נאשם בהצתת רכב, הנאשם רכש חומר דליק, נדון למאסר בן 15 חודשים ופיצוי בסך 30,000 ₪. בית המשפט העמיד את מתחם העונש ההולם על 18-36 חודשי מאסר, ומצא לחרוג חריגה קלה לקולא בעיקר בשל מאפייניו האישיים של הנאשם, אב לשלושה קטינים, נעדר עבר פלילי. תסקירו של הנאשם היה שלילי, נקבעה רמת מסוכנות גבוהה, עבר במקביל טיפול פרטי. בית המשפט העליון קיבל את ערעור ההגנה והקל בעונש. בפסק דינו הסתמך על תסקיר משלים שלימד על התקדמות טיפולית וסיכויי שיקום טובים, וניתן משקל נכבד לנסיבותיו האישיות של הנאשם. על יסוד כל אלו נקבע כי שליחת הנאשם למאסר עלולה לקטוע הליך שיקום חיובי ונושא פירות, על הנאשם הוטלו 9 חודשי עבודות שירות;

בת"פ 7062-04-23 (מחוזי נצ') מדינת ישראל נ' קיטינג'ר (4.4.2024) הנאשם הורשע בהצתת מבנה ביטוח לאומי, הוא רכש חומר דליק, שפך את תכולתו על הבניין שהיה סגור באותה עת, וגרם נזק לבניין. הנאשם הוכר כסובל מהפרעת אישיות, נקבע מתחם הנע בין 20-40 חודשי מאסר, בית המשפט מצא לחרוג מהמתחם מטעמי שיקום, נקבע שהנאשם עבר תהליך שיקום עקבי ומשמעותי עם אינדיקציות לשינוי עמוק ובעל סיכוי של ממש להשתקם. ניתן משקל לגילו הצעיר, עברו הנקי ותמיכת משפחתו. על הנאשם נגזרו 9 חודשי עבודות שירות וצו מבחן.

בת"פ (מחוזי חי') 32741-08-18 מדינת ישראל נ' זיתאווי (1.12.2019) הנאשם הורשע בהצתת בניין מגורים שבו התגוררו בני משפחתו, על רקע סכסוך בינו לבין בן דודו. הנאשם הצית אש בשני מוקדים בדירת בן דודו, בסמוך לדירה שבה ישנו אותה עת הוריו. הנאשם בעל יכולת שכלית נמוכה, עבר הליכי טיפול, בית המשפט אימץ את המלצת שירות המבחן וגזר על הנאשם עונש שיקומי בחריגה מהמתחם לקולא, שכלל 7 חודשי עבודות שירות וצו מבחן;

בת"פ (מחוזי מרכז) 35186-12-17 מדינת ישראל נ' סובעי (28.5.2019)- הורשע נאשם בכך שהצית את רכבו של מתלונן על רקע אי שביעות רצונו מקשר רומנטי שניהל זה עם אחותו הצעירה. המעשה בוצע בצוותא, בסמוך לבנייני מגורים, לאחר שנרכש חומר דליק בתחנת דלק. הנאשם ביצע את המעשה בגיל 19, שולב בקבוצות טיפוליות, שירות המבחן התרשם מסיכון נמוך, נדון לעונש שיקומי של 9 חודשי עבודות שירות.

16.  סיכומם של דברים, מדובר בנאשמת צעירה, ללא עבר שעברה הליכי טיפול, הסיכון הנשקף ממנה פחת. מאז נישאה, מנהלת אורח חיים נורמטיבי ומצויה בהריון מתקדם בסיכון. הנאשמת מגלה מחויבות להמשך הטיפול, ניכר כי המעשה חריג לאורח חייה ולא יישנה, שירות המבחן מעריך כי היא בעלת מוטיבציה טיפולית ובא בהמלצה טיפולית. על יסוד כל אלו, תוך איזון בין השיקולים השונים, מצאתי לחרוג ממתחם הענישה לקולא ולהמנע משליחתה למאסר מאחורי סורג ובריח. עם זאת המלצת שירות המבחן לצו של"צ, המבוססת בעיקר על מצבה הרפואי, אינה מידתית ואינה אפשרית נוכח חומרת מעשי הנאשמת. לפיכך מצאתי לגזור על הנאשמת ענישת מאסר בדרך של עבודות שירות לצד צו מבחן ופיצוי. אשר לאורך תקופת עבודות השירות, אתחשב במצבה של הנאשמת, אגזור עליה מאסר בעבודות שירות שאינו ברף גבוה ואאפשר את דחיית תחילת ביצוע העבודות.

17.  עיינתי בחוות דעת הממונה, הנאשמת נמצאה לא כשירה זמנית לביצוע עבודות בשל הריונה. לפיכך אקבע כי העבודות יתחילו במועד נדחה והממונה יגיש חוות דעת משלימה ביחס למקום העבודה ומועד תחילתה.

הנאשמת מוזהרת כי אם לא תבצע את עבודות השירות כנדרש או לא תעמוד בתנאי הפיקוח, ניתן יהיה להפקיע את עונשה ולגזור עליה עונש חלופי של מאסר בפועל.

סוף דבר

א.  מאסר בן 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. הנאשמת תתחיל את העבודות לא לפני 15.6.26.

ב. אני מזהירה את הנאשמת כי עליה לרצות את עבודות השירות בהתאם לתנאי הממונה וככל שלא תעשה כן, ניתן יהיה להמירם בעונש מאסר בפועל.

ג.  מאסר על תנאי בן 6 חודשים לבל תעבור עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע במשך שנתיים מהיום.

ד. צו מבחן למשך 12 חודשים החל מהיום.

ה.  פיצוי בסך 1,500 ₪ למתלונן א.א. שישולם עד ליום 1.3.26 ויועבר למתלונן, לפי פרטים שתמסור המאשימה למזכירות בית המשפט.

צו כללי למוצגים.

העתק גזר דין יועבר לממונה על עבודות השירות ולשירות המבחן.

הממונה יזמן את הנאשמת בשנית ויגיש חוות דעתו עד ליום 1.5.26.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ו, 05 ינואר 2026, במעמד הצדדים.