20. הסעות מוני סיטון בע"מ

באמצעות ב"כ עו"ד ניב זקלר וליטל גמניאל

21. יניב חנניה מור יוסף

22. אלתי הסעים בע"מ

באמצעות ב"כ עו"ד בעז בן צור, כרמל בן צור וספיר גמפל-אמסלם

23. יצחק ריעני

24. יהב הסעות וטיולים בע"מ

באמצעות ב"כ עו"ד גד זילברשלג

25. אשר אוקנין

26. המוביל הדרומי צביקה (1990) בע"מ

באמצעות ב"כ עו"ד אורי שפיגל, גולן קנטי ודב ויימן

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

[07.01.2026]

כבוד השופטת אפרת פינק

2. כתב האישום הוא תוצר של חקירה נרחבת ומורכבת שהתנהלה נגד כ-100 חשודים בחשד לתיאום כ-160 מכרזים בתחום ההסעות. במהלך החקירה, ומפאת היקף המעורבים, החליטה התביעה למקד את החקירה לפי ארבעה קריטריונים המשקפים, לעמדתה, עבירות שפגיעתן בתחרות היא הגדולה ביותר ושנסיבותיהן החמורות ביותר. בהמשך לכך מצאה התביעה ראיות לכאורה להגשת כתב אישום נגד 50 חשודים, מלבד החברות המעורבות. לאחר סיום החקירה וקודם לשימועים, החליטה התביעה לבצע מיקוד נוסף ולהגיש כתב אישום אך נגד החשודים שמעורבותם היא המשמעותית ביותר לפי שני פרמטרים המשקפים, לעמדתה, את חלקו של כל חשוד, חומרת מעשיו וחומרת הפגיעה בתחרות. האחד, מספר העבירות מכל סוג - הסדר כובל, מרמה והלבנת הון - המיוחסות לכל חשוד; והשני, היקף הכספים שהתקבלו כתוצאה מהעבירות. כל חשוד קיבל "ציון עברייני" על בסיס פרמטרים אלו, תוך השוואה בין כלל החשודים. בסופו של דבר הוחלט להגיש כתב אישום נגד 17 החשודים שקיבלו את הציון הגבוה ביותר, וזאת לאחר שהתביעה העריכה, משיקולי משאבים, כי ניתן להעמיד לדין כ-15 נאשמים, ומשום שהפער בין ציונם העברייני של המדורג 17 ושל המדורג 18 היה הגדול ביותר מבין המעורבים שדורגו בין 10 ל-20.

3. הנאשמים העלו שורה ארוכה של טענות מקדמיות ביחס לכתב האישום שבנדון, שלטענתם מצדיקות ביטול כתב האישום או חלקו, לרבות טענה לאכיפה בררנית, המבוססת על אי העמדה לדין של חלק מהמעורבים בפרשה, הגם שנמצאו נגדם ראיות מספקות. כן טענו נגד האופן בו קבעה התביעה את הציון העברייני ונגד מדרג המעורבים שנקבע כתוצאה מכך.

4. בהחלטה מיום 24.10.25, דחיתי את מרבית טענות הנאשמים - הן באשר לאכיפה בררנית והן ביחס לטענות מקדמיות אחרות - ואת חלקן דחיתי לשלב הכרעת הדין. כל זאת, למעט ביחס לשני נושאים, שעלו אגב הטענות בדבר אכיפה בררנית, ועניינם באופן שקלול, חישוב ונרמול הציון העברייני (להלן - "ההחלטה הקודמת").

התביעה חישבה את הציון העברייני ביחס לכל חשוד הנע בין 0 ובין 4 כחיבור בין ארבעה ציונים: ציון הנע בין 0 ובין 1 ביחס לכל סוג עבירה שביצע - משמע, ציון בגין עבירות הסדר כובל, ציון בגין עבירות מרמה, וציון בגין עבירות הלבנת הון - וכן ציון בין 0 ובין 1 ביחס לסכום הכסף הכולל שקיבלו כתוצאה מביצוע העבירות. לכל אחד מהציונים הללו נתנה משקל שווה (1:1:1:1). את הציון ביחס לכל עבירה חישבה כפונקציה של מספר העבירות מאותו סוג שביצע הנאשם ביחס לכלל העבירות מאותו סוג שבוצעו.

עם זאת, התביעה לא הבהירה מדוע בחרה לקבוע את הציון שניתן לכל סוג של עבירה באופן בו בחרה ומדוע בחרה לשקלל את מספר העבירות שביצע כל חשוד ביחס לכל סוג עבירה מתוך סכום העבירות מאותו הסוג ולא מתוך סכום העבירות הכולל. האופן בו בחרה התביעה לבצע את השקלול הביא למתן משקל יתר לנאשמים שביצעו מספר עבירות גדול יותר של הלבנת הון (Xמתוך 7 עבירות), וזאת בשל מספרן הקטן הכולל של עבירות אלו. לאחר מכן לנאשמים שביצעו מספר עבירות גדול יותר של מרמה (Xמתוך 9 עבירות), ולבסוף לנאשמים שביצעו מספר עבירות גדול יותר של הסדר כובל (Xמתוך 17 עבירות), בשל מספרן הגדול של עבירות אלו. התביעה גם לא הבהירה מדוע בחרה ליתן משקל שווה לכל עבירה ולסכום הכסף שהתקבל (1:1:1:1).

לפיכך, הוריתי לתביעה להבהיר מדוע בחרה בשיטת השקלול בה בחרה. כן הוריתי לתביעה לערוך חישוב מחודש של הציון העברייני, במסגרתו יחושב הציון ביחס לכל סוג של עבירה מתוך סך העבירות הכולל, וזאת על מנת שלא יינתן משקל עודף לעבירות מסוג מסוים על פני עבירות מסוג אחר, אך בשל מספרן הנמוך.

5. בהמשך לכך, התביעה ערכה דירוג מחודש, לפי הנחיות בית המשפט, והודיעה כי הגם ששיטת החישוב עליה הורה בית המשפט משפיעה על דירוג הנאשמים, 17 המעורבים שנגדם הוחלט להגיש כתבי אישום הם 17 המעורבים בעלי הדומיננטיות הגבוהה ביותר גם בדירוג המחודש. כן הבהירה מדוע בחרה בשיטת השקלול בה בחרה. אפשרתי גם לנאשמים להשלים טענותיהם באשר לנושאים אלו.

6. מכאן ההחלטה המשלימה. כאן המקום לציין, כי משניתנה החלטה בשלל טענותיהם של הנאשמים, אין מקום לשוב ולדון בטענות אלו פעם נוספת, וההחלטה כאן ממוקדת בהשלמת התביעה את שנדרש ובטענות הנאשמים לעניינים אלו בלבד. עוד יודגש, כי לא מצאתי מקום לדון בטענות שעלו לראשונה במסגרת ההשלמה.

טענות הצדדים

7. בהשלמת טענותיה הבהירה התביעה כי הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מכל אחת מהעבירות - שונים, ולפיכך יש, לעמדתה, לדרגן בנפרד. לטענת התביעה, מטבעם של המעשים, רק לאחר ביצוע עבירת הסדר כובל ניתן גם לבצע עבירת מרמה, ורק לאחר ביצוע עבירת מרמה ניתן לבצע גם עבירת הלבנת הון. מכאן שהציונים הנפרדים מבטאים את הדומיננטיות הכוללת של המעורבים. כן הבהירה, כי לעמדתה יש ליתן משקל שווה לפגיעה בכל ערך מוגן, ובאופן זה לצמצם את האפשרות לטעון כי נבחר מאזן שגוי או שרירותי.

אשר לדירוג המחודש הודיעה התביעה, כי לאחר שחישבה מחדש את הציון העברייני של כלל המעורבים, בהתאם להוראות בית המשפט, כך שציונה של כל עבירה חושב מתוך מכלול העבירות, ויחס הציונים של מספר עבירות שבוצעו אל מול סכום כספים שהתקבלו הוא 1:3, המעורבים הדומיננטיים ביותר נותרו כשהיו. לפיכך, עתרה התביעה לדחות את טענת הנאשמים לאכיפה בררנית.

8. באי כוח נאשמים 5 - 8 ו-19 - 20 טענו לראשונה לאחר ביצוע הדירוג המחודש, כי עבירות ההסדר הכובל והלבנת ההון מתמזגות, שכן עבירת הלבנת ההון מתבצעת אגב ביצוע עבירת ההסדר הכובל, והן אינן מגנות על ערכים שונים. לפיכך, אין לייחס את עבירת הלבנת ההון אם אין מדובר בעבירה של הסתרת הרכוש האסור.

9. באי כוח נאשמים 9 - 10 טענו, כי התביעה לא הבהירה מדוע יש להותיר את שיטת השקלול שנבחרה, שכן עבירות ההסדר הכובל, המרמה והלבנת ההון חולקות, פעמים רבות, יסוד עובדתי אחד. מסיבה זו, גם יש לחשב את הציון על בסיס מספר עבירות ההסדר הכובל בלבד וסכום הכספים שהתקבלו, המגלם גם את עבירות המרמה והלבנת ההון, במשקל שווה. כן טענו, כי הותרת המשקל שניתן לסכום שהתקבל כפי שהיה, לא אפשר שינוי ממשי בדירוג המעורבים, וזאת בניגוד להחלטה הקודמת. לטענתם, היה על התביעה ליתן משקל שווה לסכום שהתקבל ולמספר העבירות.

10. באי כוח נאשמים 16 - 18 טענו, כי התביעה מאשרת בטיעוניה, כי אין דרך אובייקטיבית לקבוע מהו המשקל שיש להעניק לכל פרמטר שנבחר, וכי כל החלטה תהיה שרירותית. עוד טענו, כי משהשתנו הציונים שקיבלו הנאשמים, לפי הדירוג המחודש, הרי שהפער שבין המדורג 17 והמדורג 18 הצטמצם, ויש להעביר את קו החתך במקום אחר, גבוה יותר.

11. באי כוח נאשמים 21 - 22 טענו, כי התביעה חזרה למעשה על נימוקיה שנדחו. גם אין ליתן, לעמדתם, משקל שווה לכלל הערכים המוגנים בהליך שמטרתו הגנה על התחרות, אלא יש ליתן לעבירות ההסדר הכובל משקל מוגבר. עוד טענו, כי ראוי כי יינתן משקל גבוה יותר לסכום שהתקבל, משום שהוא משקף את ההנאה שהופקה כתוצאה מהעבירות ומהווה נסיבה מחמירה. כן טענו, כי הדירוג המחודש שערכה התביעה אינו עונה לדרישת ההחלטה הקודמת, משום שהוא ממשיך ליתן משקל שווה לכל עבירה ולסכום שהתקבל.

12. באי כוח נאשמים 23 - 24 טענו, כי הדירוג המחודש מחייב העברת קו החתך במקום אחר, בו אין הנאשמים חלק מכתב האישום. עוד טענו, כי התביעה ממשיכה להעניק לסכום הכספים שהתקבלו משקל שגוי, באופן המותיר את הדירוג המחודש דומה לדירוג המקורי.

13. באי כוח נאשמים 25 - 26 טענו, כי עמדת התביעה, לפיה ביצוע עבירות מגוונות חמור מביצוע מספר עבירות מאותו סוג - שגויה. למעשה, תיאומים שיטתיים מהווים פגיעה חמורה יותר בתחרות, בעוד שהתביעה בחרה לצמצם דווקא את משקלם. גם אין הצדקה לראות את הזוכה ברווח כגורם דומיננטי בתיאום המכרז. כן טענו, כי התביעה סטתה מהוראות בית המשפט כאשר נתנה משקל לסכום הכספים שהתקבלו במסגרת הדירוג המחודש, וגם לא בחנה מהו המשקל הראוי שיש ליתן לפרמטר זה. יתר על כן, יש לייחס את הסכום שהתקבל גם למי שלא קיבלו בפועל, כפי שנקבע בפסיקה.

דיון והכרעה

14. כידוע, וכפי שצוין גם בהחלטתי הקודמת, לרשויות התביעה שיקול דעת רחב בהחלטה על העמדה לדין, ובית המשפט יתערב בשיקול דעת זה, תוך שימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק, "במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, בהם ההחלטה עומדת בסתירה מהותית לעקרונות ההגינות והצדק" (רע"פ 8741-06-25 סצ'קו נ' שירות בתי הסוהר, בפסקה 13 (16.6.25); דנ"פ 5387/20 רותם נ' מדינת ישראל, בפסקה 9 לחוות דעתו של כבוד השופט יוסף אלרון (15.12.21); בג"ץ 3194/20 הליכוד תנועה לאומית ליבראלית נ' היועץ המשפטי לממשלה (29.12.20)). משמעו של שיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות התביעה, הוא כי התביעה רשאית לבחור מתוך מכלול האפשרויות הסבירות העומדות בפניה בדין. יתר על כן, בהפעלת ביקורת שיפוטית על שיקול דעת התביעה, אין בית המשפט בוחן איזו החלטה היה מקבל בעצמו, והוא יתערב בה רק אם מדובר בהחלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני, משמע, חורג מאותן אפשרויות חוקיות וסבירות שעמדו בפני התביעה (עניין רותם, לעיל, בפסקאות 87 - 88 לחוות דעתו של כבוד השופט עוזי פוגלמן ובחוות דעתה של כבוד השופטת אסתר חיות).

15. לאחר שהתביעה העבירה לבית המשפט הבהרות נוספות וערכה חישוב מחודש של הציון העברייני, לא מצאתי כי הונחה תשתית, לפיה קיבלה החלטה החורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. לפיכך, ובשים לב לכלל בדבר אי התערבות בית המשפט בהחלטות סבירות שקיבלה התביעה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה שהתקבלה, כפי שיפורט להלן.

16. אכן, התביעה יכולה היתה לקבל החלטה אחרת אשר למספר המעורבים שיש להעמיד לדין ואף בדבר שיטת חישוב הציון העברייני, שכן ישנן אפשרויות סבירות אחרות. עם זאת, לא ניתן להסיק מכך שכל החלטה שתתקבל בנסיבות אלו היא שרירותית. יתר על כן, הנאשמים לא הניחו תשתית ממשית, לפיה שיטת שקלול ודירוג שונה היתה מובילה לתוצאה צודקת יותר, ולמעשה הם לא ערכו כלל חישובים משלהם.

17. ההיגיון שהוצג על ידי התביעה, לפיו על מנת לבחון את הדומיננטיות של כל מעורב יש להעניק משקל שווה לכל אחת מהעבירות שביצע, בשל הערכים המוכנים השונים, ובמקביל גם לסכום הכסף שקיבל כתוצאה ממעשיו - הוא סביר. למעשה, התביעה ביצעה, כאמור, דירוג מחודש של המעורבים לאחר שחישבה פעם נוספת את הציון העברייני ביחס לכל מעורב ומעורב, בהתאם להחלטה הקודמת. דירוג זה מגשים באופן מיטבי יותר את התכלית של מתן משקל שווה לכל הערכים המוגנים שנפגעו, כפי שביקשה התביעה, תוך מתן משקל שווה לכל סוג של עבירה ולכספים שהתקבלו. חישוב זה, כאמור, לא שינה, באופן מהותי, את דירוג המעורבים, ואותם שבעה עשר מעורבים שמידת מעורבותם היא הגבוהה ביותר, נותרו הנאשמים (הגם שיש הבדלים מסוימים ביחס לדירוגם הפנימי). משנמצא כי הן לפי שיטת החישוב הקודמת והן לפי שיטת החישוב הנוכחית, שבעה עשר הנאשמים דורגו כבעלי המעורבות הגבוהה ביותר, אין מדובר באחד מאותם מקרים קיצוניים בהם יתערב בית המשפט בשיקול הדעת התביעתי באשר להעמדה לדין. כאמור, לא הוצג חישוב אחר על ידי מי מהנאשמים, שהיה מוביל לתוצאה צודקת יותר מבחינת כלל המעורבים.

18. אשר לטענות כי גם עתה ניתן משקל שגוי לפרמטרים השונים לדירוג המעורבים - כאמור, ההגנה לא ביססה כי מתן משקל שווה לכל עבירה, בנפרד, ולכספים שהתקבלו, אינו סביר, וזאת גם אם ניתן היה לתת לכלל העבירות יחדיו משקל שווה לסכום הכספים שהתקבל (יחס של 1:1 במקום 3:1). ברי כי ביצוע עבירות נוספות, מלבד עבירות על חוק התחרות הכלכלית, הן נסיבה מחמירה, וכך גם עצם קבלת הכספים כתוצאה מביצוע העבירות והיקפם. לפיכך, ניתן משקל לכל אחד מאלו. כפי שכבר קבעתי בהחלטה הקודמת, יש בעתירה של נאשמים שונים להעניק משקל שונה לכל אחד מהפרמטרים שנבחרו, כדי ללמד כי לתביעה היו מגוון אפשרויות סבירות. משבחרה התביעה באחת האפשרויות הסבירות, לא הונחה תשתית בדבר חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.

19. אשר לטענות ביחס למתן משקל שגוי לכספים שהתקבלו - לפי ההחלטה הקודמת היה על התביעה לערוך דירוג מחודש תוך מתן משקל שווה לכל עבירה שבוצעה, חלף מתן משקל שונה לכל עבירה. כל זאת, משום המקריות של מספר העבירות הכולל מכל סוג שיצר יחסיות בלתי סבירה. ההחלטה לא כללה כל הוראה ביחס למתן משקל שונה לכספים שהתקבלו, או באשר לאיזון שבין משקל הכספים ומשקלן של יתר העבירות. מכאן, שהדירוג המחודש מקיים את הוראת בית המשפט. משהתביעה ביססה כי ההחלטה ליתן משקל לכספים שהתקבלו היא סבירה, ברי כי רשאית היתה לכלול פרמטר זה גם בדירוג המחודש. כך גם ביחס למאזן שבין הפרמטרים. התביעה העניקה משקל שווה לכל אחת מהעבירות, בנפרד, לשם הגנה על הערכים המוכנים שבבסיס כל עבירה, ובנפרד לכספים, משום שיש בסכום הסכף שהתקבל כדי ללמד על חומרת העבירה. גם אם ניתן היה לבחור שיטת שקלול שונה, לא הונחה תשתית כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה, ומכאן שההחלטה הקודמת עומדת בעינה, גם בעניין זה.

20. אשר לטענה ביחס למיקומו של קו החתך בדירוג המחודש - התביעה העבירה את קו החתך בין המעורב ה-17 ובין המעורב ה-18 בדירוג הקודם וכך גם בדירוג הנוכחי. היא הבהירה, בטענותיה קודם להחלטה הקודמת, כי עשתה כן בשל גודל הפער בין ציוניהם. היא הותירה את קו החתך באותו מיקום, בין המעורב ה-17 והמעורב ה-18, גם בדירוג המחודש, וזאת למרות שכבר אין פער משמעותי ביניהם.

עיון בדירוג המחודש מעלה, כי אין פערים משמעותיים בין המעורבים המדורגים בין 10 ו-20 - חצי נקודה לכל היותר. יתר על כן, כזכור, מטרת הדירוג היא לאפשר הגשת כתב אישום נגד המעורבים הדומיננטיים ביותר, משום שאין במשאבי התביעה כדי לאפשר ניהול ההליך נגד כלל המעורבים. משהוגש כתבי אישום נגד 17 מעורבים, הביעה התביעה עמדתה כי ביכולתה לנהל הליך פלילי נגד מספר זה של הנאשמים. כאמור, ייתכן שניתן היה להעביר את קו הגבול בין נאשמים במיקום שונה מזה שהועבר. אולם, גם אם ישנן אפשרויות נוספות, לא ניתן לומר כי קו גבול זה אינו סביר בנסיבות אלו. כאן המקום להעיר, כי בעקבות עריכת הדירוג המחודש, התביעה יכולה היתה לקבוע קו חתך באופן שיכלול יותר מעורבים בכתב האישום, ואין הכרח כי עליה דווקא להשמיט חלק מהנאשמים. מכאן, שאין בטענת הנאשמים, בעניין זה, כדי להצדיק דווקא צמצום מספר הנאשמים, שכן, כידוע, מתן טובת הנאה לאדם שאינו זכאי לה, אינה מצדיקה מתן טובת ההנאה לאחרים שאינם זכאים (בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, כ 49 (1991)).

21. אשר לטענה כי אין לייחס עבירה של הלבנת הון אם אינה כוללת רכיב של הסתרת רכוש אסור - המדובר בטענה שהועלתה לראשונה בהשלמת הטיעון, שאין לה כל נגיעה לדירוג המחודש, למשקל הניתן לכל פרמטר או למאזן ביניהם, והיא לא הועלתה בעבר וממילא לא נדונה ולא הוכרעה. כזכור, החלטה זו מהווה החלטה משלימה בלבד, ועניינה אך בשאלת הדירוג ומשקלי הפרמטרים. גם לא ניתנה לתביעה אפשרות להתייחס לטענה זו, משום שהועלתה לראשונה בתגובה להשלמת עמדת התביעה. לפיכך, אין מקום לדון בטענה עתה, וברי כי שמורה לנאשמים האפשרות להעלותה בשלב המתאים.

סיכום

22. אכן, יש בעובדה כי התביעה יכולה היתה לבחור באפשרות אחרת מבין מספר אפשרויות סבירות, כדי לעורר חוסר נוחות מסוים.

23. עם זאת, ההסברים שסיפקה התביעה ביחס למשקל שניתן לכל פרמטר - סבירים - ואינם חורגים באופן קיצוני ממתחם הסבירות. גם לא עלה בידי הנאשמים לבסס כי החלטות התביעה ביחס למנגנון קביעת הדומיננטיות של המעורבים השונים, לצורך החלטה בעניין הגשת כתב אישום נגד מי מהם, לוקות בחוסר סבירות קיצונית. משנערך דירוג מחודש, המתקן את הקשיים שעלו מהדירוג המקורי, ושמלמד כי דומיננטיות המעורבים השונים לא השתנתה באופן מהותי, הרי שאין מקום להתערב בשיקול הדעת הרחב המסור לתביעה.

24. נוכח חוסר הנוחות העולה מהאפשרויות שעמדו בפני התביעה לערוך חישובים שונים, וליתן משקלים שונים לפרמטרים השונים - והגם שאין בכך כדי להצדיק ביטול כתב האישום או חלקו - טענות הנאשמים לעניין זה שמורות להם לשלבים אחרים בהליך הפלילי.

25. לאור האמור, הבקשות להורות על ביטול כתב האישום או תיקונו - נדחות, לעת הזאת.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ו, 07 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.