לצורך מילוי תפקידה קיבלה הנאשמת אישור כניסה לבית הסוהר, באמצעותו נכנסה אל בין כותלי בית הסוהר ויצאה ממנו בסיום יום עבודתה. במפעל היה משרד ובו מחשב אשר שימש את הנאשמת לצרכי עבודתה (להלן: המחשב). במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום היה אחמד דגאני, מי שנאשם יחד עם הנאשמת (להלן: הנאשם), אסיר בבית הסוהר אשר הועסק במפעל החל ביום 26.12.2017.

במהלך שנת 2022 פנה הנאשם לנאשמת וביקש ממנה לשכפל עבורו, באמצעות המחשב, תוכן מהתקני זיכרון שהיו ברשותו. הנאשמת, אשר ידעה כי על פי כללי בית הסוהר, אסור לאסירים להחזיק התקנים מסוג זה, סירבה מספר פעמים לבקשת הנאשם, אך הנאשם הפציר בה ובהמשך הציע לשלם לה דמי שוחד תמורת העתקת התוכן, עד שלאחר חודש נעתרה הנאשמת להצעה. הנאשמים סיכמו כי, במסגרת מילוי תפקידה ותוך ניצול אישור הכניסה, תכניס הנאשמת עבור הנאשם אל תוך בית הסוהר חפצים שונים, רובם אסורים בהחזקה, ובין היתר התקנים עליהם תעתיק הנאשמת תכנים באמצעות המחשב כרצונו של הנאשם. משלב מסוים עשתה כן הנאשמת בתמורה לתשלום דמי שוחד.

בהמשך לתוכנית זו, החל משנת 2022 ועד לחודש ינואר 2024, פעלו הנאשמים כמפורט להלן:

·במספר הזדמנויות בודדות מסר הנאשם לנאשמת התקנים המכילים, בין היתר, סרטים, סרטים פורנוגרפיים, סרטונים, שירים ותמונות (להלן: התכנים), ובאמצעות המחשב העתיקה הנאשמת את התכנים להתקנים נוספים שמסר לה הנאשם;

·במספר הזדמנויות בודדות רכשה הנאשמת התקנים והעבירה אותם לבית הסוהר. הנאשמת העתיקה תכנים להתקנים באמצעות המחשב ומסרה את ההתקנים עם התכנים המועתקים לנאשם, במסגרת עבודתו במפעל;

·במועד אחד פגשה הנאשמת מחוץ לבית הסוהר באדם שנשלח מטעמו של הנאשם, אשר מסר לה 5 התקנים, אשר הוכנסו על ידה לבית הסוהר ומסרה אותם לנאשם במהלך עבודתם במפעל;

·בכ- 6-5 הזדמנויות שונות בשנת 2023 רכשה הנאשמת מכשירי MP3עם כרטיסי זיכרון ואוזניות, הכניסה אותם לבית הסוהר, העתיקה למכשירים באמצעות המחשב שירים מדיסק שקיבלה מהנאשם והעבירה את המכשירים עם השירים המועתקים ואת האוזניות לידי הנאשם, במסגרת עבודתם במפעל;

·במהלך שנת 2023 רכשה הנאשמת 11 שעוני יד עבור הנאשם, במספר הזדמנויות הכניסה אותם לבית הסוהר ומסרה אותם לנאשם.

בפעמים הראשונות ביצעה הנאשמת מעשים אלה ללא תמורה, ובהמשך שילם הנאשם לנאשמת דמי שוחד בסך 1,000 ₪ - 2,000 ₪ בכל פעם. בסך הכול שילם הנאשם לנאשמת עבור כלל המעשים שפורטו דמי שוחד בסך של כ-20,000 ₪.

ביום 26.7.2023 הופסקה עבודת הנאשם במפעל. לאחר הפסקת העבודה שלח הנאשם לנאשמת הודעה קולית בה אמר כי מעתה והלאה תעביר את החפצים שהיא מכניסה עבורו לבית הסוהר באמצעות אסיר נוסף שעבד במפעל.

מספר חודשים לאחר מכן שלח הנאשם הודעה קולית לנאשמת בה אמר כי בכוונתו להכניס באמצעותה 4 טלפונים ניידים קטנים לבית הסוהר. בהמשך לכך פגשה הנאשמת באדם מטעמו של הנאשם בתחנת דלק, קיבלה ממנו 4 טלפונים כאמור (לרבות כרטיסי סים), הכניסה לכל טלפון את כרטיס הסים המשויך אליו, ארזה את הטלפונים יחד עם מטענים וסוללות, ובארבע הזדמנויות שונות הכניסה את ערכות הטלפון לבית הסוהר והעבירה אותן לנאשם באמצעות האסיר הנוסף. בתמורה למעשים אלה שילם הנאשם לנאשמת סך של 5,000 ₪.

הנאשם מכר חלק מהחפצים שקיבל לאסירים בבית הסוהר וחלקם שמר לשימושו האישי.

3. זה המקום לציין כי הנאשם הורשע אף הוא, בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוא תמונת מראה של כתב האישום בעניינה של הנאשמת, בביצוע עבירות של מתן שוחד והכנסת ציוד רת"ן לבית סוהר בצוותא חדא. הנאשם הוא אסיר שמרצה עונש מאסר ממושך מאוד בגין עבירה של רצח בכוונה תחילה, ונדון במסגרת הסדר טיעון "סגור" לעונש עיקרי של 26 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 13 חודשים במצטבר לעונש המאסר אותו מרצה כעת.

ראיות לעונש

4. הוגש תסקיר בעניינה של הנאשמת.

מן התסקיר עלה כי הנאשמת, כבת 46, בוגרת 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות חלקית, שרתה בצבא ולאחר שחרורה עבדה בתחום של אבטחת איכות באופן יציב, עד למעצרה. מזה כשנה וחודשיים עובדת במשרה מלאה בחנות טלפונים. מצבה הכלכלי ירוד, בין היתר לאור מעצרה והשמתה לאחר זאת בתנאים מגבילים לתקופה ארוכה. הנאשמת גרושה ולה שני בנים מנישואיה. מזה כשנה וחצי מתגוררים הבנים עמה, כאשר הקשר בינם לבין אביהם - נותק. לבני הנאשמת צרכים מיוחדים, על רקע קשיים רגשיים בעקבות הליך הגירושין המורכב שחוותה ובהמשך נוכח מעצרה. הבנים משולבים במסגרות טיפוליות.

הנאשמת שיתפה את שירות המבחן ברקע להתנהלותה השולית ובחירותיה הבעייתיות. היא התגייסה להליך טיפולי משמעותי והקפידה להגיע בזמן לכל הפגישות. הנאשמת נטלה אחריות מלאה לעבירות שביצעה. ברקע לביצוע העבירות תארה דפוסי ריצוי וקשיים בהצבת גבולות, גם במחיר של פגיעה בעצמה, כמו גם תחושת ריגוש ורווח כספי. הנאשמת ביטאה חרטה על מעשיה, גילתה הכרה בחומרתם ובפסול שבהם.

הנאשמת פנתה באופן עצמאי להליך טיפולי ב"מכון שינוי", שם החלה שיחות פרטניות בחודש יולי 2024. מחוות הדעת שהתקבלו בעניינה עולה כי הנאשמת מגיעה לכל הפגישות הטיפוליות ומונעת ממוטיבציה פנימית וכנה להליך הטיפולי המשמעותי שעוברת ונוגע לכל תחומי חייה. הנאשמת ביטאה נכונות ורצון להמשיך בהליך הטיפולי המתואר לצורך קידום השינוי אתו החלה ומבקשת לעבור. להערכת הגורם הטיפולי ענישה בדרך של מאסר בפועל עלולה לקטוע את ההליך השיקומי ולעצור את ההתקדמות החיובית של הנאשמת בתפקודיה השונים.

שירות המבחן סקר את גורמי הסיכון לעבריינות והסיכוי לשיקום במצבה של הנאשמת, וקבע כי הטלת מאסר בפועל עלולה לפגוע במאמצי הנאשמת לשוב לתפקוד תקין וחיובי ולהביא לרגרסיה משמעותית במצבה הרגשי והתפקודי כאם יחידנית בעת הנוכחית לילדיה שבעצמם מתמודדים עם קשיים רגשיים משמעותיים.

לאור גורמי הסיכוי המשמעותיים הציע השירות כי על הנאשמת ייגזר עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד צו מבחן בן שנה.

5. ההגנה הגישה מסמכים מ"מכון שינוי" וביחס לילדיה (נע/1), מהם עולה כי החלה בטיפול במקום בחודש יולי 2024 ומתמידה בו באופן מסור. הנאשמת מבינה היטב את חומרת מעשיה, מכירה באחריותה להם ומביעה חרטה כנה. הטיפול בנאשמת מיטיב עמה מאוד. היא מטמיעה ומיישמת הלכה למעשה שינויים בהתנהלותה ובאורחות חייה. מהדוח הסוציאלי שהוגש עולה כי שני ילדיה של הנאשמת (בני 17 ו-13.5), במיוחד הילד הצעיר, תלויים מאוד בנאשמת ואינם מסוגלים להסתדר לבדם.

6. הממונה על עבודות השירות מצא את הנאשמת מתאימה לשאת בעונש של עבודות שירות.

תמצית טיעוני הצדדים

7. ב"כ המאשימה, עו"ד דנה אלון, עמדה בטיעוניה בכתב (תע/2) ועל פה, על הערכים המוגנים העומדים בבסיס העבירות שביצעה הנאשמת, ועל האמון שניתן בנאשמת מתוקף תפקידה אשר הופר על ידה, אם כי המאשימה ערה לכך שהנאשמת לא הייתה יוזמת העבירות ואף סירבה תחילה להצעות הנאשם. לדעת המאשימה מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמת נע בין 26 ל-48 חודשי מאסר בפועל.

בשים לב לעונש שנגזר על הנאשם, ולהכרת המאשימה בכך שבנסיבות העניין רב חלקו של הנאשם מחלקה של הנאשמת, לנסיבות האישיות של הנאשמת כמפורט בתסקיר, ולטיפול המיטיב שעוברת, עתרה המאשימה להשית על הנאשמת עונש בתחתית המתחם שהציעה.

8. ב"כ הנאשמת, עו"ד אופיר מזר ועו"ד איתן כבריאן, התייחסו בטיעוניהם לנסיבותיה האישיות החריגות של הנאשמת, לנטילת האחריות הכנה מצדה ולטיפול שעברה ועוברת. גם בשים לב לעונש שנגזר על הנאשם, שהוא העבריין הבכיר בפרשה, בקשו הסניגורים לאמץ מתחם עונש הולם שנע בין 9 או 13 חודשי מאסר בפועל עד 18 חודשי מאסר בפועל, ועתרו לאמץ את המלצת שירות המבחן.

9. הנאשמת בדברה האחרון לעונש הביעה חרטה על מעשיה והצהירה כי מבינה את חומרתם.

דיון והכרעה

10. לא יכול להיות ספק בנוגע לחומרת מעשי הנאשמת, אשר נאותה להפצרותיו של הנאשם, אסיר שמרצה עונש מאסר כבד בגין ביצוע עבירות חמורות, וסייעה לו להחדיר חפצים אסורים בהחזקה לתוך בית הסוהר, ומשלב מסוים עשתה זאת בתמורה לשלמוני שוחד. במעשיה פגעה הנאשמת לא רק במכלול הערכים המוגנים המשמעותיים העומדים בבסיס עבירת השוחד, אלא גם בביטחון בית הסוהר.

11. רמת הענישה הנוהגת כלפי עבירת השוחד במקרים דומים, בהם סייעו אנשי סגל שב"ס לאסירים להחדיר חפצים אסורים לכלא, מחמירה למדי, ובדין כך. למשל, בע"פ 3244/22 מדינת ישראל נ' ערן (20.9.2022), אליו הפנתה המאשימה, החמיר בית המשפט העליון בעונשו של סוהר שהחדיר סמים לכלא תמורת שוחד, ובמקום 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, גזר עליו 20 חודשי מאסר בפועל.

12. דא עקא, שבפרשה זו כבר נגזר עונש על נותן השוחד, שותף לדבר עבירה, שאף המאשימה מסכימה שבנסיבות העניין הוא השותף הבכיר, ובשל עקרון אחידות הענישה מעונש זה אין להתעלם.

כיוון שעל הנאשם גזרתי, במסגרת הסדר הטיעון עמו, 13 חודשי מאסר בלבד במצטבר לעונש המאסר אותו הוא נושא כעת, לא אוכל לקבל את עמדת המאשימה לפיה רצפת מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמת צריכה להיות כפולה מעונש זה. אף שברגיל מן הראוי לגזור עונשים כבדים יותר על מקבלי השוחד, בנסיבות מקרה מיוחד זה יהיה זה נכון לטעמי למקם את רצפת מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמת על 13 חודשי מאסר בפועל.

אבהיר כי בהינתן מרכזיותו של עקרון אחידות הענישה בשיטת המשפט הישראלית לא מצאתי לקבוע בעניינה של הנאשמת מתחם עונש הולם באופן מלא [השוו החלטותיי בת"פ (מחוזי מרכז) 53596-06-22 מדינת ישראל נ' בנבנישתי (13.5.2025); ת"פ (מחוזי מרכז) 3894-12-21 מדינת ישראל נ' חסונה (7.4.2025)].

13. המאשימה סבורה כי בנסיבות העניין יש לגזור על הנאשמת עונש בתחתית המתחם, וזו בהחלט עמדה ראויה והגונה, ואולם בשל הצטברותן של שתי נסיבות משמעותיות החלטתי לחרוג ממתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמת באופן שלא יחייב אותה לשאת בעונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

הנסיבה הראשונה היא הליך השיקום המשמעותי שעוברת הנאשמת, כמפורט בתסקיר ובחוות הדעת מטעם "מכון שינוי". הנאשמת השכילה לערוך שינוי מהותי בחייה, אשר אופיינו עד למקרה דנן בדפוסים מרצים ובקושי בהצבת גבולות, גם במחיר של פגיעה בעצמה. הטיפול המיטיב בנאשמת, אדם ששרות המבחן מתאר כמי שאינו מאופיין בדפוסים עברייניים מושרשים, מציב אותה כמי שקיים סיכוי ממשי שתשתקם, כמצוות סעיף 40ד(ב) לחוק, באופן שמאפשר לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשה של הנאשמת לפי שיקולי שיקומה, שאינם עולים בקנה אחד עם שליחתה מאחורי סורג ובריח מן הטעם שהדבר יקטע את ההליך הטיפולי המשמעותי בו היא נתונה.

הנסיבה השנייה היא העובדה כי עניין לנו באם יחידנית לשני ילדים בעלי צרכים נפשיים מיוחדים או מוגברים. דעתי היא כי נסיבות אישיות מיוחדות אלה, אשר ברגיל נלקחות בחשבון כחלק משיקולי הענישה בתוך המתחם בהתאם לסעיף 40יא(2) לחוק, מאפשרות לבית המשפט במקרי קצה אף לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם - משיקולי צדק, על מנת שלא ייווצר מצב בו בסופו של יום נגזר על הנאשם עונש בלתי מידתי [ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל (29.12.215)].

14. יובהר, עם זה, כי בשל חומרתם הרבה של מעשי הנאשמת, הרי שכל אחת מהנסיבות שצוינו, כשהיא לבדה, לא הייתה מספיקה לדעתי על מנת לחרוג ממתחם העונש ההולם בעניינה של הנאשמת כך שלא תרצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. הצטברות שתי הנסיבות המשמעותיות הללו היא ששכנעה אותי במקרה החריג דנן לא לגזור על הנאשמת את העונש המתאים למי שמבצע עבירה של לקיחת שוחד בנסיבות מסוג זה.

15. לצד האמור תחויב הנאשמת בצו מבחן ובקנס כספי משמעותי, שייתן ביטוי לחומרת מעשיה ולגובה השלמונים שקיבלה מהנאשם, כמובן בזיקה ליכולתה הכלכלית המוגבלת.

16. שקלתי את מכלול הנסיבות ואת טענות הצדדים כולן ומצאתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל בן 9 חודשים, שירוצה בעבודות שירות ב"צ'יימס אריאל" החל ביום 8.3.2026. על הנאשמת להתייצב לצורך קליטה באותו מועד בשעה 8:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות שלוחת מרכז. הסברתי לנאשמת כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים וחריגה מהם עלולה להביא להפסקת עבודות השירות ולנשיאה ביתרת המאסר מאחורי סורג ובריח.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל תעבור הנאשמת במשך 3 שנים מהיום עבירה בה הורשעה.

ג. קנס בסך 30,000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישתלם ב-45 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל ביום 1.4.2026 ובכל 1 בחודש שלאחריו

ד. אני מעמיד את הנאשמת בצו מבחן למשך שנה, בתנאים שיקבע שירות המבחן. הסברתי לנאשמת כי אם לא תקיים את צו המבחן ניתן יהיה להפקיעו ולגזור עליה עונש נוסף.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ו, 12 ינואר 2026, במעמד הנוכחים.