לפניי בקשה לדחיית מועד הדיון ולהפניית הנאשם לחוות דעת פסיכיאטרית.

כתב האישום הוגש כנגד הנאשם ביום 5.8.24 והוא מיוצג על ידי בא כוחו שבכותרת מיום 9.9.24, מועד בו הוגש יפוי כוח לתיק בית המשפט.

ביום 7.11.24 התקיים דיון שלא לפרוטוקול שלאחריו ביקש ב"כ הנאשם שהות בת 60 ימים לצורך גיבוש עמדה. הבקשה נענתה והדיון נדחה אף לפרק זמן ממושך יותר ליום 6.2.25.

בפתח הדיון שהתקיים ביום 6.2.25 הודיע ב"כ הנאשם כי הגיש סמוך עובר לדיון בקשה ובה טענה מקדמית של הגנה מן הצדק. בית המשפט הורה על קבלת תגובת המאשימה בתוך 10 ימים ודחה את הדיון ליום 3.4.25.

בבקשה שהוגשה נטען כי יש מקום להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של אכיפה בררנית. המאשימה התנגדה לבקשה וביום 28.2.25 דחה בית המשפט את הבקשה בהחלטה מפורטת.

בדיון שהתקיים ביום 23.4.25 עלתה לראשונה בקשת ההגנה להפניית הנאשם לחוות דעת ועדת אבחון על רקע דברים שנמסרו מאת קרובי משפחת הנאשם וקשיי תקשורת שחווה הסנגור, תוך שציין כי אין לו אינדיקציות מהתיק אבל בני משפחת הנאשם מאשרים כי הוא סובל מקשיים שכנראה לא מאובחנים. ב"כ המאשימה ציינה אף היא כי לא ראתה כלל אינדיקציות וכי העניין לא עלה קודם לכן למיטב הבנתה והותירה הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

בהחלטה מאותו מועד קבע בית המשפט כי נוכח העובדה שנפגעת העבירה הייתה בת 14 בעת האירוע וכעת היא בת 16, יש מקום לשריין מועד הוכחות ובמקביל לבקש חוות דעת מאת ועדת האבחון. בהתאם לאמור נמסרה תשובת הנאשם לאישום בה אישר כי נכח במקום וכי בדרכו לעבודה יצא להטיל מימיו ועשה כן מבלי להבחין בעוברים והשבים. לאור התשובה שניתנה נקבע התיק לשמיעת הוכחות ליום 13.7.25 בפניי, לשמיעת התיק עד תום, כולל סיכומים בעל פה, בצד הפניית הנאשם לחוות דעת ועדת האבחון.

ביום 9.7.25 התקבלה חוות דעת ועדת האבחון, בה נכחו גם פסיכיאטר ופסיכולוג, בצד עו"סית, רופאה ומחנכת. בסיכום חוותה הוועדה דעתה כי הנאשם מתפקד ברמה שאינה מוגבלות שכלית התפתחותית. צוין כי קיימת הנמכה קוגניטיבית, ככל הנראה על רקע חבלת ראש בעקבות תאונת דרכים וכי הנאשם מבין משמעות העבירה המיוחסת לו והשלכותיה, מבין תפקידם של בית המשפט והשופט ואף מונה מספר אפשרויות לגזר הדין, מבין את תפקידו של עורך הדין ומגלה יכולת סבירה לסייע לסנגור בהגנה עליו, מבחין בין טוב לרע, מותר ואסור. הוועדה סבורה כי הנאשם מסוגל לעמוד לדין וקרוב לוודאי שהיה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה.

ביום 10.7.25 פנה ב"כ הנאשם בבקשה דחופה לדחיית מועד ההוכחות ולהפניית הנאשם לחוות דעת פסיכיאטרית. בבקשה צוין כי לשיטת הסנגור, הסיבה בגינה קיימת הנמכה קוגניטיבית אינה חייבת להיות על סמך מוגבלות שכלית התפתחותית. עוד נטען כי מחוות הדעת עולה כי הנאשם סובל מבעיות בתחום בריאות הנפש ובעיות רגשיות שונות, ולפיכך התבקש בית המשפט להפנות הנאשם לחוות דעת פסיכיאטרית אשר תבדוק, בין היתר, האם הנאשם יכול היה להימנע מלהטיל מימיו - על פי גרסתו - במקום ציבורי, על רקע בעיותיו ומאפייניו האישיותיים. עוד צוין כי בעת שחוות הדעת התקבלה ערב ההוכחות בכוונת ההגנה ללמוד את חוות הדעת לעומק ולבחון אפשרויות נוספות הקשורות לחוות הדעת. לפיכך התבקש דחיית דיון ההוכחות הקבוע ליום 13.7.25.

לאחר שעיינתי בהשתלשלות הדיונית עד כה, בבקשה ובחוות הדעת מצאתי לדחות את הבקשה.

כמפורט לעיל, הצדדים לא היו חלוקים על כך שבתיק החקירה אין אינדיקציות לבעיות עליהן הצביע הסנגור.

בית המשפט נעתר לבקשה להפניית הנאשם על יסוד התרשמות הסנגור ובני משפחת הנאשם על אף שאלו לא גובו בכל אסמכתא.

בחוות הדעת שהתקבלה התרשמות הוועדה כי הנאשם היה אחראי למעשיו וכי הוא כשיר לעמוד לדין. בחוות דעתה של הוועדה - שחברים בה גבם פסיכיאטר, פסיכולוג, רופא ועו"ס - צוין כי הנאשם ללא רקע פסיכיאטרי, ממסמכים שהוצגו עלה כי אובחן כסובל מהפרעת אישיות על רקע אורגני כתוצאה מפגיעת ראש, הפרעת PTSD, הפרעה אורגנית, הפרעת הסתגלות, הפרעה אפקטיבית אורגנית. בעבר היה מטופל אצל פסיכיאטר וכיום הוא לא נמצא במעקב ולא זקוק לטיפול תרופתי.

מחוות הדעת עולה כי על אף אותה הנמכה קוגניטיבית, הנאשם מקיים אורח חיים רגיל למדי - הוא נשוי, אב לילדים, עובד למחייתו ומפרנס בכבוד את בני משפחתו איתם הוא מתגורר בבית פרטי בקומת קרקע. הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה ובבעלותו רכב פרטי. משתמש באפליקציית ווייז כדי להגיע למקומות לא מוכרים, עושה שימוש בטלפון לגלישה ברשתות חברתיות ובאפליקציות. מנהל חשבון בנק, משתמש בכרטיס אשראי, התנהל עצמאית בעת נסיעה לחו"ל, מסייע לאשתו בטיפול בילדים ובמטלות הבית, מזמין אנשי מקצוע כשצריך.

הוועדה התרשמה כי הנאשם היה קשוב לנאמר בדיון לגביו, מעורב ומתערב, יוזם וספונטני, יוצר קשר עין ומגיב בחיוב לפניות חברי הוועדה אליו. תגובותיו לעניין, ללא הפרעות במהלך החשיבה או בתוכן החשיבה. השיפוט ובוחן המציאות תקינים.

ביחס לארוע נשוא האישום ולניהול ההליך - הנאשם מודע לעבירה המיוחסת לו ומבין את משמעותה, אך מכחיש אותה בצורה גורפת ומתאר את הנסיבות לפרטי פרטים. חזר על הגרסה שנמסרה בתשובה לאישום ולפיה יצא מהרכב להטיל את מימיו מבלי לשים לב אם היו אנשים בסביבה. ידע להסביר כיצד אותר על ידי המשטרה על פי מספר הרכב שלו. הנאשם הבין את תפקידם של בית המשפט והשופט, מנה מספר אפשרויות לגזר דין, כולל כלא, עבודות שירות, קנס כספי או זיכוי. מבין את תפקידו של עורך הדין בהגנה עליו וגילה יכולת לסייע לעורך הדין בהגנה עליו.

כלומר, לפי חוות הדעת, אין ברקע הרפואי המתועד של הנאשם או בהתרשמות חברי הוועדה אינדיקציות לבעיות בתחום בריאות הנפש - או בעיות אחרות - בעטיין הנאשם עשוי להימצא כי עומדת לנאשם הגנת אי שפיות או הצדקה להפסקת הליכים מחמת אי כשירות לעמוד לדין.

למעלה מן הצורך, ב"כ הנאשם אינו מבקש הפניית הנאשם לחוות דעת על מנת לבחון אם הנאשם יכול היה להימנע מביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אלא על מנת לבחון האם יכול היה להימנע מהטלת מימיו במקום ציבורי, אך זהו אינו המעשה המיוחס לו המקים את העבירה לה טוענת המאשימה.

הרבה למעלה מן הצורך, ב"כ הנאשם אינו טוען כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין ולפיכך גם לגישתו אין מניעה מניהול ההליך בעניינו.

סיכומו של דבר, העובדה כי טענות בדבר כשירותו של הנאשם לעמוד לדין ו/או אחריותו במועד ביצוע העבירה הועלו זמן רב לאחר תחילת ניהול ההליך, ללא אינדקציות קודמות בתיק החקירה או תיעוד רפואי רלוונטי, לאחר שהתקבלה חוות דעת ועדת אבחון בה חברים גם פסיכיאטר, פסיכולוג ועו"ס אשר לא התרשמה כי הנאשם סובל ממחלת נפש וסבורה כי קרוב לוודאי שהנאשם היה אחראי למעשיו במועד ביצוע העבירה, כאשר אין טענה לאי כשירות לעמוד לדין והבקשה לדחיית הדיון ולקבלת חוות דעת פסיכיאטרית היא על מנת לבחון יכולת הנאשם להימנע ממעשים שאינם מיוחסים לו, הרי שאין הצדקה להיעתר לבקשה, במיוחד לא כאשר מועד הדיון קרוב כל כך (הבקשה הוגשה ביום חמישי בעוד שהדיון קבוע להוכחות ליום ראשון הקרוב), ובדיון אמורה להעיד קטינה בת 16, אשר נערכה אליו זה מכבר.

הבקשה לדחיית הדיון ולהפניית הנאשם לחוות דעת פסיכיאטרית נדחית.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשפ"ה, 11 יולי 2025, בהעדר הצדדים.