6. ב"כ הנאשמים טען, כי יש להסתפק בימי מעצרם. לתמיכה בטענתו הפנה ב"כ הנאשמים לפסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים שהסתפק בימי מעצרם של נאשמים שנגזר עליהם עונש של מאסר למשך מספר ימים (כמניין ימי מעצרם) בעניינם הוגש ערעור על ידי המאשימה. נטען, כי הערעורים לעניין עונש המאסר נדחו תוך שבית המשפט הורה על החמרת עונש הקנס.

7. עוד טען, כי נאשם 2 החזיק בהיתר עבודה שהיה בתוקף במועד הרלוונטי לכתב האישום, אולם היתר זה הוקפא באופן גורף בשל מלחמת חרבות ברזל, ונאשם 1 החזיק בהיתר עבודה בשטחי האזור. נטען כי מדובר במהנדס ובאח במקצועם, שבשל מצוקתם הכלכלית הקשה נאלצו להיכנס לישראל כדי להתפרנס.

דיון והכרעה:

8. כפי שהוסכם על הצדדים, מדובר בנאשמים נעדרי הרשעות קודמות, שנכנסו לישראל לצרכי פרנסה, ושבמועד הרלוונטי החזיקו בידיהם היתר עבודה שהוקפא באופן גורף בשל מלחמת חרבות ברזל (נאשם 2 בשטחי ישראל ונאשם 1 בשטחי האזור). מדובר בהיתר שתוקפו היה לתאריך 6.3.25 כאשר נאשם 2 שהה בישראל בחודש אוקטובר 2024 קרי - בתוך תקופת ההיתר.

9. כמו כן, כי ביום 23.2.25 פורסמה הוראת שעה על ידי ראש חטיבת התביעות במשטרת ישראל (להלן: "הוראת השעה"). על פי הוראת השעה, מי שנכנס לישראל ובמועד כניסתו החזיק היתר כניסה שהוקפא באופן גורף, וזוהי לא כניסתו השלישית, כלל לא יועמד לדין. הוראה דומה פורסמה ביחס לבני 50 ומעלה.

10. לאלו יש להוסיף, כי עניינם של נאשמים בעלי נסיבות דומות נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ערעורים שהגישה המדינה על גזרי דין של בית משפט השלום בהם הוחלט להסתפק בימי מעצרם של הנאשמים לצד קנס כספי מתון. בית המשפט המחוזי החמיר ברכיב הקנס, ולא הורה על כליאת המשיבים (ראו לדוגמא עפ"ג 15300-05-25 ועפ"ג 46160-05-25).

11. בעפ"ג 46160-05-25 קבע בית המשפט המחוזי, כי השינוי במדיניות העמדה לדין כפי שעולה מהוראת השעה לא מוליך למסקנה ולפיה ניתן להסתפק בקביעת מתחם ענישה של מאסר על תנאי או הסתפקות בימי מעצר לצד קנס מתון, וזאת בהתחשב בכך שהעבירה באותו מקרה בוצעה בחודש יוני 2024, 8 חודשים טרם פרסום הוראת השעה. באותו מקרה דובר במי שהורשעו גם בעבירה של התחזות כאחר.

12. בית המשפט המחוזי אף התייחס לכך שחוק הכניסה לישראל תוקן ביולי 2025 כך שהעונש בגין העבירה בה הורשעו הנאשמים הוכפל והועמד על 2 שנות מאסר (במסגרת תיקון 42 לחוק). בשל כך, ממילא נקבעו מתחמי ענישה מעודכנים לעבירה זו. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלקביעת מתחם ענישה לגבי עבירות שבוצעו טרם תיקון 42 משמעות מוגבלת, שכן כאמור, החוק תוקן ומדובר במספר מוגבל למדי של כתבי אישום ביחס לתקופה זו שעניינם טרם התברר.

13. לאלו יש להוסיף, כי החזרת הנאשמים למאסר לתקופה קצרה מאוד כרוכה בעלות כספית משמעותית למדינה (ראו לעניין זה בפסק דינו של נשיא בית משפט השלום בירושלים ש' הרבסט בת"פ 2521-07-24 - מדובר בסכום של 24,000 ₪ לחודש לכל נאשם) . כמו כן, מדובר במי שמאז בוצעה העבירה לא שבו לבצעה, ולא נרשמו לחובתם תיקים נוספים. גם לנתון זה יש לתת משקל.

14. לנוכח האמור, ובשים לב לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעפ"ג 46160-05-25 ולפיה יש קושי לקבוע מתחם ענישה של מספר ימי מאסר לצד קנס מתון, ניתן לקבוע מתחם ענישה של מספר ימי מאסר לצד קנס גבוה, באופן שיהיה בו כדי לאזן את תקופת המאסר הקצרה המסתכמת במספר ימי מעצר.

15. נוסף על כך מצאתי להדגיש, כי נאשמים רבים המואשמים בעבירה זו כלל לא מצליחים להיכנס לישראל לצורך ניהול משפטם, וכך נוצר מצב שההליכים נגדם מותלים לבקשת המאשימה. עוד מצאתי לציין, כי חלק מהנאשמים בעבירות אלו שנגזר עליהם עונש מאסר קצר לריצוי בפועל, וביקשו לדחות ביצועו מסיבות אישיות (בהסכמת המדינה) לא מקבלים היתר כניסה לישראל, ומתעורר קושי של ממש בביצוע גזר הדין.

16. מבלי שיהיה בכך כדי לשנות את קביעתו העקרונית של בית המשפט המחוזי בירושלים בדבר מתחם ענישה הולם לעבירה בה הורשעו הנאשמים טרם תיקון 42 (2-7 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית), יש מקום לקבוע בתיק זה מתחם ענישה שונה של מספר ימי מאסר ועד 7 חודשי מאסר לצד קנס כספי משמעותי וענישה צופת פני עתיד.מאחר שמדובר בנאשמים שביצעו שתי עבירות תוך פרק זמן קצר, יש מקום לקבוע קנס גבוה מזה שנגזר על נאשמים אחרים בעלי נסיבות דומות שהורשעו בעבירה אחת בלבד.

17. מדובר בנאשמים נעדרי הרשעות קודמות שנכנסו לישראל לצרכי פרנסה, והצדדים הסכימו כי יש למקמם בתחתית כל מתחם ענישה שייקבע בעניינם.

18. לפיכך, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

א. 8 ימי מאסר בניכוי ימי מעצרם. הנאשמים סיימו לרצות רכיב עונשי זה.

ב. 4 חודשי מאסר על תנאי שלא יבצעו עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל למשך 3 שנים מהיום.

ג. קנס בסך 10,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. ניתן לקזז מההפקדה הקיימת בתיק. היתרה תשולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.3.26. לא ישולם תשלום במועדו תעמוד היתרה לפירעון מיידי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ו, 12 ינואר 2026, במעמד הנוכחים.