דיון והכרעה

5. העבירות שבהן מואשם המבקש הן עבירות מסוג פשע, שהעונש המרבי הקבוע לצד כל אחת מהן הוא חמש שנות מאסר.

לפיכך, בהתאם לנוהל אח"מ 300.05.166 של משטרת ישראל, משך החקירה המרבי של התיק הוא שלוש שנים מיום חקירתו הראשונה של המבקש באזהרה.

בהתאם לסעיף 4(א)(2)(4) להנחית היועץ המשפט לממשלה 4.1202, משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום הוא 18 חודשים מיום קבלת התיק לידיה.

6. אין חולק בין הצדדים כי המבקש נחקר לראשונה באזהרה ביום 15.10.19, כי התיק הועבר לראשונה לפרקליטות ביום 31.1.21 וכי כתב האישום הוגש ביום 30.10.24. עוד אין חולק כי מיום 11.2.21 עד ליום 10.6.24 היה התיק בהשלמת חקירה, פרק זמן אשר אינו נספר במניין משך טיפול התביעה בתיק, בהתאם לסעיף 4(ג)(1) להנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

7. מן האמור עולה, כי משך הטיפול של הפרקליטות בתיק, בניכוי התקופות שבהן היה התיק בהשלמת חקירה, הוא חמישה חודשים, כך שהפרקליטות עמדה בזמנים שנקבעו בהנחית היועץ המשפטי לממשלה.

8. עוד עולה מהאמור, כי חקירת התיק על ידי המשטרה נמשכה שנה שלושה חודשים ו-16 ימים עד להעברתו לפרקליטות לראשונה, ועוד 3 שנים וארבעה חודשים בתקופת השלמת החקירה, ובסך הכל ארבע שנים, שבעה חודשים ו-16 ימים. מובן כי פרק זמן זה חורג מפרק הזמן לטיפול שנקבע בנוהל אח"מ.

9. בהתאם לסעיף 4(א)(1)(2) לנוהל אח"מ, ראש ענף חקירות מחוזי רשאי להאריך את משך החקירה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנה, אם מצא שיש לכך הצדקה, וקצין אח"מ מחוזי רשאי להאריך את משך החקירה לשנה אחת נוספת, אם מצא שיש לכך הצדקה. בהתאם לסעיף 6 לנוהל, הארכות יכולות להינתן גם בדיעבד.

10. כעולה מהבקשה ומתגובת המשיבה, ארכה כאמור ניתנה בדיעבד, ביום 16.10.24, על ידי קצין אח"מ מחוזי למשך תקופת החריגה, וחזקה עליו שניתנה בהתאם לשיקולים שנקבעו בנוהל. לא נטענה כל טענה לקיומה של ראשית ראיה הסותרת חזקה זו.

11. המשיבה פירטה בתגובתה כי בתקופת השלמת החקירה פנתה מספר פעמים ליחידה החוקרת על מנת לעקוב אחר השלמת החקירה ואף קיימה פגישה עם גורמי החקירה, ומשכך, עמדה גם בהוראות נוהל מעקב אחר תיקים המצויים בהשלמת חקירה.

בהקשר זה יש לומר, כי המשיבה נהנית מחזקת התקינות המנהלית, ולא הובאה ולו ראשית ראייה כדי לסתור אותה, ועל כן, בהיבט הפורמאלי, המשיבה היתה פטורה מלהביא ראיות קונקרטיות לכך שעמדה בהוראות הנוהל. ואולם בשל הצורך גם במראית פני הצדק, ראוי היה כי המשיבה הייתה מפרטת בתגובתה את מועדי הפניות למשטרה ומועד קיום הפגישה, מידע הנגיש לה בקלות, אינו פוגע ברציונאלים העומדים בבסיס חסיונן של תרשומות פנימיות ועשוי היה להבהיר את הדברים ולהקל על ההחלטות בבקשות מסוג זה, שמוגשות חדשות לבקרים.

12. משעה שהמשיבה עמדה במועדים שנקבעו בחוק ובהנחיות המנהליות ביחס למשך חקירת התיק והטיפול בו, ובהתאם להלכה הפסוקה, מובן כי לא ניתן לקבוע שהשיהוי בטיפול בתיק מחייב או מצדיק את ביטול כתב האישום (ראו רע"פ 813/20 מדינת ישראל נ' ילדרים סינן (נבו 4.1.21) בפסקה 6 לפסק הדין). לצד זאת, עולה תחושת חוסר נוחות לנוכח פרק הזמן הארוך שנדרש לחקירת התיק, שבו כתב האישום מונה תשעה עדי תביעה בלבד, כמו גם לנוכח העובדה שהארכה לקיום החקירה ניתנה בדיעבד, לאחר שהתיק כבר הוחזר לפרקליטות וכי ניתנה החלטה אחת על ארכה המתייחסת לשתי תקופות ארכה אפשריות, והכל על ידי אותו גורם (שהוא, אמנם, גורם מוסמך). נסיבות אלה יישקלו בפרשת העונש, אם וכאשר יגיע התיק לשלב זה.

13. לנוכח האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

14. המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אייר תשפ"ה, 11 מאי 2025, בהעדר הצדדים.