חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות

3. הממונה הגיש חוות דעת על אודות כשירות הנאשם לבצע מאסר בעבודות שירות. מחוות הדעת עולה, כי הנאשם נמצא כשיר לבצע עבודות שירות באתר יד לשיריון בלטרון.

ראיות וטיעונים לעונש

4. הצדדים לא הגיעו להסכמה עונשית. מחד גיסא, ב"כ המאשימה עתרה לעונש בעבודות שירות ועמדה על הותרת ההרשעה על כנה. מאידך גיסא, ב"כ הנאשם עמד על נסיבותיו של הנאשם, על המאמצים שהוא עשה לשקם את חייו ועל הסיוע הרב שקיבל ממעסיקו, שגם העיד לפניי בהרחבה לגבי נסיבות הקשר שבינו לבין הנאשם. כבר כעת אומר כי המעסיק ראוי לכל שבח על פועלו זה.

קביעת מתחם הענישה

5. מתחם הענישה צריך להתייחס לעקרון ההלימה, הנוגע ליחס לערך החברתי המוגן, מידת הפגיעה בו, נסיבות ביצוע העבירה ומידת אשמו של הנאשם, ומדיניות הענישה.

6. אשר לערכים המוגנים, במעשיו פגע הנאשם בערכים המוגנים של שלום הציבור וביטחונו וכן בריבונות המדינה ויכולתה לקבוע מי יבוא בשעריה, כל זאת במידה בינונית נמוכה.

7. אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש לשקול את אלה, לעניין קביעת המתחם: הנאשם ידע שהוא מסיע תושבי האיזור ולא טרח לבדוק את אישוריהם ובכך עצם את עיניו לסיכון הנשקף מפני התנהגות כזו. במהלך הנסיעה נודע לו המניע להגעתם של השב"חים לישראל לשם איתור רכב מתאים לגניבה, ואולם הנאשם לא חדל מן ההסעה. לטענתו מול שירות המבחן, חשש מפני השב"חים. כך או אחרת, עיקר אשמו של הנאשם נעוץ בהסעת השב"חים מבלי לבדוק את אישוריהם, וחלקו בתכנון ביצוע עבירת הרכוש נמוך עד אפסי, הגם שהדבר מגלם מימוש מסוים של הסיכון הנובע מהכנסת שב"חים לישראל, כשמניעיהם של אלה אינם ברורים כלל ועיקר.

8. אשר למדיניות הענישה הנוהגת, יש להדגיש כי מדובר באירוע שהתרחש לפני מלחמת "חרבות ברזל" ובטרם ההחמרה בענישה והשינוי לחומרה שהתחולל בחוק הכניסה לישראל.

א. רע"פ 1119/18 חסן נ' מ"י (מיום 9.5.2018) - הסעת שני שב"חים בקו התפר. אושר מתחם שבין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר ואושר עונש של 100 שעות של"ץ ומאסר מותנה. נקבע כי אין מקום להימנע מהרשעה בנסיבות שכאלו.

ב. עפ"ג (מרכז) 21004-11-17 מ"י נ' אלצאנע (מיום 28.1.2018) - נסיבות של הסעת 5 שב"חים - העונש הוחמר משל"ץ לחודשיים עבודות שירות וענישה נלווית.

ג. עפ"ג (ירושלים) 24818-06-16 סולטאן נ' מ"י (מיום 28.11.2016) - נאשם שהסיע 8 שב"חים נדון תחילה ל-6 חודשי מאסר בפועל, אך עונשו הוקל ל-4 חודשי מאסר, ובית המשפט המחוזי עמד על מתחם שבין עבודות שירות ל-18 חודשים.

ד. עפ"ג (ירושלים)7465-08-15 וזוז נ' מ"י (מיום 22.2.2016) - נסיבות של הסעת 6 שב"חים תוך הפרת תנאי מעצר בית. אושר מתחם שבין מספר חודשי מאסר ועד 18 חודשים ועונש של 6 חודשי מאסר ויום.

9. מתחם הענישה - לפיכך, מתחם הענישה צריך לעמוד על בין של"ץ נרחב ועד ל-6 חודשי מאסר.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה והמיקום במתחם

10. ניתן לתת משקל לנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירה, במסגרת גזירת העונש בתוך המתחם: הנאשם צעיר בשנות העשרים לחייו, רווק המתגורר בנפרד ממשפחתו. אבי המשפחה תושב האיזור ללא מעמד בישראל. לנאשם אין עבר פלילי, הוא מגיע מרקע משפחתי מורכב, ועל רקע זה החל להשתמש בסמים כבר בגיל 13, אם כי כיום אינו עושה שימוש בסמים. הנאשם קיבל אחריות מלאה למעשיו והבין את הפסול שבהם. שירות המבחן העריך כי הוא חווה את ההליך הפלילי ובמיוחד את המעצר ואת מעצר הבית באופן מרתיע. בסופו של יום מצא שירות המבחן כי האירועים שתוארו בכתב האישום חריגים למאפייניו של הנאשם, ולכן המליץ על ענישה שיקומית בדמות של"ץ בהיקף 200 שעות. הנאשם חסך בזמן שיפוטי, קיבל אחריות למעשים באופן כן ואמיתי, ולא פתח תיקים חדשים מאז האירוע.

11. אין זה מיותר לציין, כי עדותו של המעסיק לפניי והמכתב שהגיש הם משמעותיים ביותר ומעידים על שיקום משמעותי שעבר הנאשם ועל מאמצים גדולים שהוא עושה על מנת להתנתק מסביבה מורכבת, ולנהל אורח חיים נורמטיבי ותורם לחברה.

12. בנסיבות אלו יש מקום למקם את הנאשם בראשון המתחם.

ביטול הרשעה

13. בידוע, שעה שנמצא כי נאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו, יש להרשיעו. זהו הכלל. אי-הרשעה הוא היוצא מן הכלל. בע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י (מיום 21.8.1997) קבע בית המשפט העליון כי אי-הרשעה תיתכן בהינתן שני תנאים מצטברים: הראשון, כאשר טיב העבירה מאפשר אי-הרשעה מבחינת שיקולי הענישה ליחיד ולרבים; השני, כאשר הנזק העלול להיגרם לנאשם מעצם הרשעתו הוא קונקרטי ובלתי מידתי בנסיבות העניין. ראו בהקשר זה גם את ע"פ 5985/13 אבן נ' מ"י (מיום 2.4.2014) בפסקאות 6 ו-7. אשר לתנאי הראשון, ישנן נסיבות חמורות מנסיבות המקרה שלפניי, דוגמת הסעה בנסיבות מחמירות, שאינן מתקיימות כאן. מכאן שהנסיבות מאפשרות ביטול הרשעה. אשר לתנאי השני, צירוף הדברים שעלו מהתסקיר, יחד עם דברי המעסיק שהעיד לפניי מלמדים כי נעשים מאמצים כנים ומשמעותיים לשלב את הנאשם בעבודה ברשת תחנות דלק, שם נדרשת היעדר הרשעה בהקשר של תפקידים ניהוליים. מבחינה זו, די בעדות המעסיק כדי לתמוך בטענה, ולכן אני מוצא כי הוכחה כנדרש דרישת הנזק הקונקרטי, בוודאי נוכח המאמצים הגדולים של הנאשם ומעסיקו. לפיכך מבטל את ההרשעה.

גזירת הדין

14. לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 250 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ). שירות המבחן יגיש תוכנית של"ץ עד ליום 1.4.2026;

ב. פיצוי לעמותת "יד שרה"בסך 1,000 ₪, שישולם עד ליום 1.4.2026;

ג. התחייבות בסך 5,000 ₪ שלא לעבור כל עבירה על חוק הכניסה לישראל בתוך שנה מהיום.

הנאשם הוזהר כי אי ביצוע צו השל"ץ עלול להוביל להפקעתו ולהטלת כל עונש חלופי לרבות מאסר.

קנסות ופיצויים ניתן לשלם כעבור 3 ימים מיום מתן גזר הדין בחשבון המרכז לגביית קנסות בדרכים הבאות:

· בכרטיס אשראי באתר www.eca.gov.il

· בטלפון: 35592* או 073-2055000

· במזומן בכל סניף של בנק הדואר בהצגת תעודת זהות בלבד

לא יונפקו שוברי תשלום.

ניתן לקזז מכל הפקדה שבתיק או בתיק קשור על אף הודעת עיקול. ככל שקיימות יתרות זכות ואין עיקולים ניתן להשיב למפקיד. מובהר כי ככל שבוצעו חילוטים, לא יושבו הכספים.

יש לשלוח לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ו, 18 ינואר 2026, במעמד הצדדים.