על רקע זה ביקש שירות המבחן, כפי שתיאר בתסקירו השני, הנאשם הוזמן לפגישה, לא הגיע אליה, ורק בפניה נוספת אליו הגיע לפגישה אחרת, ועל אף חשדנותו הבסיסית עשה מאמץ גדול לשתף פעולה עם השירות. באותה עת שב על גירסתו ל"רווח קל ומהיר" שפיתויו גבר על חששותיו מביצוע העבירה, הביע שמחה על תפיסתו בידי המשטרה כמחסום בפני המשך הידרדרות, ומאידך נמנע מלהציג או להשיג מסמכים שיתמכו בטענתו כי הרשעה תמנע ממנו שירות צבאי, זומן לביצוע בדיקות סמים ולצורך בניית תכנית של"צ אך הגיב בהתנגדות אימפולסיבית. לאחר זמן שב ויצר קשר עם השירות, זומן לפגישה נוספת אך לא הגיע אליה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם עבר מסכת חיים מורכבת בגינה הוא מתקשה לתת אמון, ערך - מחד - מאמצים ליצור קשר עם השירות ומאידך לא שיתף פעולה עם מה שהוצע לו.

השירות נמנע אפוא מהמלצה שלא להרשיעו, וציין כי נוכח גילו הצעיר הוא ממליץ להימנע מענישה של מאסר בפועל העלולה לדרדר אותו במצבו השברירי ולחשוף אותו לחברה עבריינית, ובהתחשב בדיווחיו על יציבות תעסוקתית - להסתפק בענישה מציבת גבולות בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות.

טיעוני הצדדים:

המאשימה טענה כי הניסיון כמעט ונשק לעבירה המושלמת, הערכים המוגנים שנפגעו הם בריאות הציבור, הסכנה הציבורית בעבירות נגררות לעבירות הסמים והנזק שהן גורמות לציבור וליחיד.

מתחמים הפסיקה לכל אחד מהאירועים נע בין 4 חודשי מאסר ועד שנת מאסר.

המאשימה הסכימה לראות בשני האירועים כעל אירוע אחד.

המאשימה ציטטה מתסקירי שירות המבחן את שיתוף הפעולה החלקי של הנאשם וקשייו בויסות עצמי.

המאשימה הדגישה את היעדר ההמלצה הטיפולית של שירות המבחן ואת המלצתו לעונש מציב גבולות של מאסר בעבודות שירות בתוספת ענישה נלווית ונוכח גילו של הנאשם עתרה למקמו באמצע מתחם הענישה ולהטיל עליו מאסר על תנאי, קנס והתחייבות.

הסנגור הדגיש את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות, את הודאתו המהירה וחרטתו על ביצוען.

הסנגור הפנה לחווה"ד של מרכז גולד ממנה עולים חייו המורכבים בהיותו חרדי שמשפחתו נידתה אותו. בשל כך - הסביר - התקשה הנאשם לתת אמון בגורמים טיפוליים.

הסנגור סיפר כי בשיחותיו עם הנאשם המשיך האחרון להביע רצון עז להתגייס לצבא ככרטיס כניסה לחברה הישראלית ועתר לראות שאיפות אלה כביטוי או המחשה לאפיק שיקומי המאפשר החרגה ממתחי הענישה.

הסנגור סיפר כי הנאשם מתפרנס לבדו ומאסר בעבודות שירות יטיל עליו עומס כלכלי קיצוני.

הסנגור טען למתחמי ענישה אחרים מאלה שעתרה להם המאשימה והפנה לפסיקה.

הנאשם עצמו הביע חרטה, סיפר כי היה לו רצון לעשות "כסף קל", כי הוא עובד קשה לפרנסתו וחזר להיות בקשר עם אביו לאחר גירושי הוריו.

דיון והכרעה:

אני מקבל את הערכים המוגנים שטענה להם התביעה, עם זאת - הפגיעה בערכים אלה היתה בינונית - נמוכה, הן בגלל הניסיון שלא צלח, הן בגלל שמדובר במקרה אחד והן בגלל סוג הסם שמדובר בו.

עיינתי בכל פסקי הדין שהגישה ההגנה, לא מצאתי כי הם יכולים לשמש נקודת אחיזה להכרעה עונשית בתיק זה.

אכן, אני מקבל כי מתחמי הענישה יכולים לנוע במקרים מיוחדים בעבירות דנן בין של"צ לבין מאסר בעבודות שירות, אלא שחשוב לזכור ולהדגיש כי במקרים בהם אלה היו מתחמי הענישה שנקבעו, היה מדובר בנאשמים שעברו הליך שיקום או לחילופין ששירות המבחן סבר כי נסיבות חייהם ונסיבות ביצוע העבירות היו כאלה שמתאימים להרכבת מתחם כאמור.

בתיק שלפניי, בקביעת המתחם, עומדים בעיקר לנאשם גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות, ומאידך התנהלותו מול שירות המבחן וחוסר יכולתו לשתף פעולה באופן המינימלי ביותר, כך שאין ניתן לדעת אפילו את (ואם) מידת השימוש שלו בסמים, שלא לומר שאין לדעת מה בנבכי נפשו איפשר את ביצוע העבירות ולהתאים לו טיפול שיוכל לנטרלן.

באשר כך, גם אם גילו של הנאשם מאפשר - אולי אף מחייב - התייחסות אליו כחלק מקבוצת הצעירים בגירים, ובהינתן זאת מאפשר גם מתיחת המתחם משל"צ ועד מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות, אינני סבור כי יש מקום למקמו בתחתית המתחם, שלא לדבר על עתירת הסנגור לאי הרשעתו שאין לה בסיס לא באינטרס הקונקרטי הנדרש בהלכת כתב, לא בחומרת העבירה שמנגד וודאי לא בהחרגה מטעמי שיקום שכאמור, אינם קיימים במקרה זה.

אשר על כן אני מטיל על הנאשם, בצמצום, את העונשים הבאים:

1. 45 ימי מאסר שירוצו בעבודות שירות לפי חוו"ד הממונה על עבודות השירות. הנאשם יחל בביצוען ביום 17.07.25

2. מאסר למשך 5 חודשים אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מסיום עבודות השירות כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים.

3. מאסר למשך 2 חודשים אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מסיום עבודות השירות כל עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים.

4. אני מחייב את הנאשם להצהיר כי אם יעבור בתוך שנה מסיום ריצוי עבודות השירות כל עבירה מעבירות התנאי ישלם סך 7500 ₪. הצהרת הנאשם נרשמה בפניי.

ניתן בזאת צו כללי למוצגים.

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"ה, 12 יוני 2025, בהעדר הצדדים.