החלטה בעניינו של הנאשם 2

בפניי בקשה לתיקון פרוטוקול מיום 21.4.25. תגובת המאשימה הוגשה ביום 24.4.25.

הבקשה להוספת האמור בס' 2 לבקשה - נדחית. ביהמ"ש לא אמר שכתב את גזר הדין מראש וממילא גזר הדין לא נכתב מראש. ביהמ"ש העיר שלאור עמדתה המקילה של המאשימה, באופן החורג ממתחמי הענישה, מומלץ לנאשם ולסניגור להסכים לעונש המבוקש שהוא קל מהעונש שביהמ"ש סבור שיש להשית בהתאם למתחמי הענישה. אכן - הנאשם והסניגור יצאו מהאולם על מנת להתייעץ והדבר קבל ביטוי בפרוטוקול (ר' עמ' 28, ש' 18).

אכן - כאמור בס' 3 לבקשה - ביהמ"ש העיר לב"כ המאשימה על הבעייתיות הכרוכה בטענותיה וזאת בנוכחות הצדדים. לאחר יציאת הסניגור והנאשם מן האולם חזר ביהמ"ש על אותה ביקורת. יצויין שביהמ"ש מודע היה לנוכחות אשת הנאשם באולם (לענ"ד גם הנאשם נכח באולם, שכן בשלב זה הסניגור בקש להתייעץ טלפונית עם הסניגוריה הציבורית). לא נאמר לתובעת דבר שלא נאמר גם בנוכחות הסניגור והנאשם. הפרוטוקול יתוקן כמבוקש, ותוסף הערת ביהמ"ש לתובעת על כך שאיננה יכולה לבקש הפעלת תנאי שפקע, ועל כך שמתחמי הענישה להם היא טוענת אינם תואמים את מתחמי הענישה שנקבעו בחוק ובפסיקה.

לעניין האמור בס' 4 בבקשה, ובהתאם לאמור בתצהיר שצורף לבקשה, יתכן שאכן הסניגור ציין שבית המשפט אמר שכתב מראש את גזר הדין. הדברים לא נרשמו בפרוטוקול ולא זכו להתייחסות כלשהי בהחלטה שכן הקלדנית ואני לא שמענו שנאמרו. עם זאת, אם הסניגור אומר שכך אמר - התיקון מתקבל והאמירה תוסף כאמירה שנאמרה מפי הסניגור אך אין בה כדי להצביע על אמיתות תוכנה (ר' האמור לעיל).