8. על פי הנטען, במסגרת הקשר ולשם קידומו, מסר הנאשם 1 לידי נאשם 2 את תעודת הזהות שלו, כדי שיוכל להתחזות לו. הנאשמים זייפו את תעודת הזהות, כך שהחליפו את תמונתו של נאשם 1 בתעודת הזהות, בתמונתו של נאשם 2 (להלן: "התעודה המזויפת").

9. ביום 22.5.2018 ניגש נאשם 2 לאוניברסיטה, על מנת להיבחן במקום נאשם 1 במבחן אמי"ר כשהוא נושא בתעודת הזהות המזויפת.

10. בטרם החל המבחן, מילא נאשם 2 את פרטיו של נאשם 1 על גבי הטופס "רשימת נבחנים בבחינת אמי"ר". במהלך מילוי הטופס, כתב נאשם 2 בטעות תאריך לידה שגוי, מחק אותו ותיקן לתאריך לידתו של נאשם 1, כשהוא נעזר בתעודת הזהות המזויפת שברשותו.

11. בשל מעשיו אלה, התעורר חשדה של נריה ביאלה, נציגת המרכז הארצי לבחינות והערכה, אשר צילמה את נאשם 2 כשהוא נבחן, וניגשה לבדוק את תמונתו של נאשם 1 במערכות האוניברסיטה העברית. מהבדיקה עלה, כי נאשם 2 נבחן במקומו של נאשם 1.

12. בשלב מסוים במהלך הבחינה, ביקש הנאשם 2 לצאת לשירותים. לאחר שיצא נאשם 2 לשירותים המתינה נריה מחוץ לשירותים על מנת לצלמו. משהבחין נאשם 2 בנריה, נמלט מהמקום, כשהוא מסתיר את פניו באופן שיקשה על נריה לצלמו.

תסקיר שירות המבחן:

13. ביום 4.12.2023 הוגש תסקיר שירות המבחן בו תואר הנאשם כבן 25, רווק, מתגורר עם הוריו בטמרה, עובד בעבודות מזדמנות ובעל תואר במדעי המחשב ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית.

14. שירות המבחן ציין, כי המדובר בבחור צעיר, נעדר עבר פלילי, אשר מנהל קשרים חברתיים ומשפחתיים נורמטיביים ללא שימוש בחומרים ממכרים ומתפקד במסגרות חייו באורך חיובי ומאוזן.

15. לדברי הנאשם, משך כחמש שנים, לא סיפר להוריו אודות ההליך המשפטי המתנהל נגדו וזאת בכדי לא לצער אותם ולפגוע בשמם הטוב בכפר מגוריהם. שירות המבחן העריך, כי על אף זאת, הוא לא התרשם מקיומם של מאפיינים מרמתיים מושרשים באופיו של הנאשם, ושהעבירות בוצעו על רקע גילו הצעיר והלחץ בו עמד בשעתו בהסתגלותו למסגרת האוניברסיטאית ובניסיון למצוא פתרון קל ונוח לצאת ממצב זה.

16. הוסף, כי להערכתם ההליך המשפטי אותו חווה הנאשם הציב עבורו גבול ברור ומרתיע להישנות העבירות. כמו כן, הנאשם הביע צער וחרטה עמוקה על מעשיו.

17. לאור האמור, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות אותם יבצע במסגרת מתנ"ס טמרה, בתפקיד סיוע לצוות המתנ"ס.

18. באשר להרשעתו בדין, שירות המבחן לא התרשם מפגיעה תעסוקתית עתידית ואישית שתגרם לנאשם, על כן אינו בא בהמלצה לביטולה.

תמצית טיעוני הצדדים לעונש:

19. בטיעוניה לעונש הפנתה המאשימה לחומרת העבירות, פוטנציאל הפגיעה שבמעשים, וכן הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו: פגיעה באמון הציבור והשלכות שבמעשה מסוג זה. לדבריה, הנאשם הוא המתכנן העיקרי מאחורי מעשים אלו שכללו תכנון מוקדם ומדוקדק מראש, ואף הוכנה תעודת זהות מזויפת על מנת להוציא את התכנית לפועל, ואילולא נתפס נאשם 2 הנאשמים היו מצליחים בביצוע המעשה. בנסיבות אלו ציינה המאשימה יש להותיר את ההרשעה על כנה.

20. לדעת המאשימה, מתחם הענישה במקרה זה נע בין צו של"צ בהיקף שעות נרחב ועד מספר חודשי מאסר שניתן לבצעם בעבודת שירות. לקולא ציינה, את נסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט בתסקיר ונטילת האחריות.

21. בנסיבות אלו, ביקשה להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף מורחב של 350 שעות לצד ענישה נלווית.

22. לדברי הסניגור, יש לשקול לחיוב את ביטול ההרשעה ולהקל בגזירת עונשו של הנאשם בשל הנסיבות הבאות: גילו הצעיר של הנאשם, היותו נעדר עבר פלילי, הודאתו, הפנמה וחרטה על מעשיו, משך הזמן שעבר מעת ביצוע העבירות וההשלכות התעסוקתיות שיפגעו בו עקב הרשעתו בדין. הסנגור ביקש להסתפק בצו של"צ בהיקף 150 שעות.

23. הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו. לדבריו, האירוע התרחש בשנת 2018 בהיותו כבן 19, כאשר לא שקל עד הסוף את ההשלכות הכרוכות במעשה. הנאשם ביקש להתחשב בכך שהוא מצוי בתחילת דרכו, סיים את לימודיו, מעוניין לעסוק בתחום ההייטק, ועל כן ביקש שלא להרשיעו.

דיון:

24. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בשני עניינים: שאלת ההרשעה והיקף שעות השל"צ אשר יש להטיל על הנאשם.

25. באשר לסוגיית ההרשעה אומר כבר עתה, כי לא סברתי שיש מקום להורות על ביטולה.

26. סוגיית אי ההרשעה מעוגנת בסעיף 192א לחסד"פ, וכן סעיף 71א(ב) ובסעיף 1(2) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ״ט-1969, אשר בכולם הוסמך בית המשפט ליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, תוך הימנעות מהרשעה.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד, נב(3) 337 נקבע כי באופן כללי, משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם, זולת מקרים יוצאי דופן בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה (ראו: סעיף 6 לפסק דינה של כב' השופטת דורנר).

27. עוד נקבע בפרשת כתב הנ"ל כי מטרת השימוש בסעיף זה לחוק היא שיקומית, והיא תובא במכלול השיקולים לפטור את הנאשם מהרשעה. בפסה"ד נקבע כי ייעשה שימוש בכלי זה כאשר יתקיימו שני תנאים אלו במצטבר:

א. הרשעה תוביל לפגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

ב. סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים שפורטו בפסה"ד.

28. בפסיקה מאוחרת נקבע שאי הרשעתו של נאשם, שאשמתו הוכחה, היא חריג לכלל שכן יש בה מימד של פגיעה בעקרון השוויון בפני הדין. לפיכך נקבע שבתי המשפט מצווים לעשות שימוש מושכל וזהיר בסמכות שניתנה להם על פי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין ולהימנע מהרשעת נאשם רק במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, וזאת בכדי למנוע פגיעה מהותית בעקרון השוויון בפני החוק ובשיקולי ענישה אחרים (ראו בהרחבה: ע"פ 1082/06 מיכאל שוראקי נ' מדינת ישראל (20.6.06); וכן השוו אודות השימוש החריג בסעיף אי ההרשעה: רע"פ 1666/05 יאיר סטבסקי נ' מדינת ישראל (24.03.05); ע"פ 1042/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) נ' מדינת ישראל, נח(1) 721 (2003)).

29. בע״פ 2669/00 מדינת ישראל נ׳ פלוני, פ״ד נד(3), 685, (17.8.00) נקבע כי: "משמתבקש בית המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואלית של הנאשם... במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבירין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה״.

30. המדובר באירוע חמור, עת הנאשם קושר קשר עם נאשם 2 כדי שיעבור במקומו מבחן אמי"ר לצורך קבלת פטור מקורסים בשפה האנגלית. נאשם 2 התחזה לנאשם באמצעות תעודת זהות מזויפת אותה מסר לו הנאשם, יחד החליפו בתעודת הזהות השייכת לו את תמונתו בתמונת נאשם 2. המעשה המרמתי שנעשה בין כותלי מוסד אקדמי סוכל אך משום ערנות הבוחנת למעשיו של נאשם 2 טרם תחילת הבחינה.

31. במסגרת ת"פ 20329-09-18 מדינת ישראל נגד יוסף בן שלום (19.9.2019) ציין בית המשפט בעניין דומה את הדברים הבאים:

"עבירות אלה הן בעלות פוטנציאל של פגיעה ממשית בציבור, מכמה פנים: הפן הראשון - עלול הנאשם להתקבל למסגרות שונות, על סמך התואר שלמד, כשמעסיקיו מניחים, כי הוא בעל הכישורים הנדרשים, בעוד שאינו כזה; פן נוסף - פגיעה בעיקרון השוויון, כאשר אחרים, המציגים נתוני אמת למוסד האקדמי, יכול שלא יסיימו לימודיהם, או יאלצו להשקיע ממון, זמן ומאמצים כדי להשלים הלימודים, כאשר הנאשם פועל לקיצור הדרך, תוך הצגת מצג שווא".

32. בענייננו, שרות המבחן אינו בא בהמלצה לביטול ההרשעה, אף לאחר שהועמדו לעיונו המסמכים האקדמיים הנוגעים לנאשם. בנוסף, נסיבות ביצוע העבירה כמתואר לעיל, אינם מאפשרים לטעמי את סיום ההליך בלא להרשיע את הנאשם. המדובר באירוע מתוכנן שלשם קידומו, פעלו הנאשמים בתיאום לזיוף תעודת הזהות של הנאשם, והתחזות מצד נאשם 2 ביום הבחינה.

33. מעבר לאמור, לא הוכח קיומו של נזק קונקרטי לעתידו המקצועי של הנאשם. הנאשם מתפרנס מעבודות מזדמנות בהעברת שיעורים פרטיים בתחום מתמטיקה ומקצועות המחשב, ובמקביל לומד קורסים במדעי המחשב. שרות המבחן ציין במסגרת התסקיר, כי לא התרשם כי הרשעה תהווה חסם משמועתי לעתידו המקצועי של הנאשם והמשך חייו, ועל כן הם אינם ממליצים על ביטולה של הרשעה. אעיר, כי אף במקרים בהם הוכח קיומו של נזק קונקרטי, נקבע בפסיקה המנחה, כי עבירות מסוג זה מחייבות הרשעה (ראו לדוגמה: ע.פ. (מחוזי חיפה) 17462-04-12 שואהנה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים)). וראו גם: ת.פ. 4510-08-11, מדינת ישראל נ' אבו עראר (פורסם במאגרים), ת"פ 27910-07-18 מדינת ישראל נ' נסאסרה)).

34. ממכלול הטעמים לעיל, יש לקבוע כי מקרה זה אינו נופל בגדר אותם חריגים המצדיקים את סיום ההליך בלא להרשיע את הנאשם.

35. מתחם העונש ההולם את העבירה הינו החל צו של"צ ומאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר אותם ניתן לבצע על דרך עבודות השירות, לצד ענישה נלווית.

36. בבחינת העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם יש להביא במסגרת שיקולי הענישה את הנסיבות הבאות: הנאשם הינו בחור צעיר כבן 25 (במועד ביצוע העבירה כבן 19), נעדר רישום פלילי, אשר נטל אחריות על המעשה בבית המשפט ובשרות המבחן. עוד הבאתי במסגרת שיקוליי לעונש את חלוף הזמן, העדר פתיחת תיקים חדשים, וכן התרשמותו החיובית של שרות המבחן מהנאשם וקביעתם, כי קיים סיכוי נמוך להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד.

37. בנסיבות אותן תיארתי, יש לקבוע את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם ולהטיל עליו את העונשים הבאים:

א. צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות אותם יבצע במסגרת מתנ"ס טמרה, בתפקיד סיוע לצוות המתנ"ס.

ב. מאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור כל עבירה לפי סעיף 415 או 418 או 420 או 441 לחוק העונשין, או ניסיון לעבור על אחת מעבירות אלו.

ג. קנס בסך 3000 ₪ אשר ישולם ב-5 תשלומים חודשיים ושווים החל מיום 1.9.2024.

ד. התחייבות על סך 3500 ₪ להימנע משל שנתיים מביצוע העבירה בה הורשע. רשמתי את התחייבות הנאשם בע"פ.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשפ"ד, 28 יולי 2024, במעמד הנוכחים.