1

בפנינו בקשה לעיון נוסף בהחלטות שניתנו על ידינו מיום 14.1.16 ומיום 9.2.16.

הרקע:

2

1.                  המבקש אמל מחמיד (להלן: "הנאשם") במהלך פרשת ההגנה עתר להגיש את הבקשות שהוגשו ע"י המשיבה (להלן: "המאשימה") לבית המשפט העליון בעניין מעצרו, שם מתוארת, לשיטתו, עמדת המאשימה לגבי חלקו בעבירות המיוחסות לו בשונה, לכאורה, מעמדת המשיבה בהליך שמתקיים בפנינו.

בדיון מיום 14.1.16, במסגרת טיעונו של ב"כ המבקש - הוכתבו טענותיו לפרוטוקול, וסברנו כי די בכך כדי להעלות את הטענה על המדוכה, שעה שהמאשימה טרם נדרשה להביע עמדה, אותה היא אמורה להשמיע אך בסיכומים.

ביום 9.2.16 שב ונדרש ב"כ המבקש לסוגיה, והפעם ביקש להגיש את הבקשות עצמן.

נוכח ההחלטה מיום 14.1.16, לפיה סברנו כי די בהצהרה לפרוטוקול - לא סברנו כי נפתחה הדרך להגשת הבקשות עצמן.

2.                  עתה מוגשת בקשה נוספת המונחת בפנינו לעיון נוסף בהחלטות שניתנו.

3.                  עיינו בבקשה ובתגובה ומצאנו כי לאור עמדת המאשימה בתגובה, ניתן עתה ללמוד שאכן בכוונת המאשימה לטעון בשונה מהעמדה שפורטה בבקשות הנזכרות, וכלשונה: "גם אם טעתה ב"כ המאשימה כאשר לא ציינה כי הניסוח העובדתי בבקשה מסתמך על החלטת בתי המשפט במסגרת הבקשה להארכת מעצר, אין בכך כדי להוות דיבור בשני קולות אלא מדובר בטעות שנעשתה בתום לב".

4.                  דומה כי אין המאשימה היום שוללת כי בבית המשפט העליון הוגשו בקשות, בהן נוסחה עמדה שונה מעמדת המאשימה בהליך דנן, גם כשהיא מבקשת לטעון לטעות בתום לב.

באלה הנסיבות, נוכח גרסתה זו, עולה שאלה שראויה להתברר לגבי המשמעות שיש ליתן לדברים, ועל כך נדון בהכרעת הדין.

5.                  באלה הנסיבות, משאנו לומדים כי קיימות לכאורה שתי עמדות מטעם המאשימה, אנו מוצאים להתיר את הגשת הבקשות שהוגשו לבית המשפט העליון מטעם המשיבה, וקובעים כי משקלן יידון בהכרעת הדין, לאחר שהצדדים יטענו בסוגיה זו בסיכומיהם.

ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.