1

(בבקשה חוזרת לביטול דיון)

בדיון מיום 6.12.21 הודיעה המאשימה כי ככלל היא סיימה את הבאת ראיותיה (ר' עמ' 176 שורה 30). הודעה סופית על כך נשלחה לאחרונה, ביום 22.3.22. באותו דיון (6.12.21) נקבע כי פרשת ההגנה תתחיל ביום 3.4.22.

ביום 21.3.22 ביקשה הנאשמת, באמצעות בא כוחה, לבטל את הדיון לעיל בנימוק שהיא הגישה לאחרונה עתירה לבית המשפט העליון לגילוי ראיה חסויה. צוין כי הדיון בעתירה קבוע ליום 30.3.22. הנאשמת טענה כי היא מעוניינת להתחיל את פרשת ההגנה רק לאחר שתינתן החלטה בעתירה. הבקשה נדחתה, תוך שציינו כי איננו רואים בה טעם לביטול מועד ההוכחות.

ביום 28.3.22 הגישה הנאשמת בקשה נוספת לביטול מועד ההוכחות הקבוע ליום 3.4.22, במסגרתה חזרה על נימוקיה לעיל. הנאשמת הוסיפה כי "מן הצדק שפרשת ההגנה תחל לאחר מתן החלטה בעתירה, ולאפשר להגנה לנהל את פרשת ההגנה כראוי". הנאשמת אף חזרה על שני נימוקים שהועלו בבקשה הראשונה - כי בתיק קבוע דיון נוסף ליום 10.4.22; וכי המאשימה השאירה את הבקשה "לשיקול דעת בית המשפט".

2

איננו רואים מקום לשנות מהחלטתנו הראשונה. ראשית, אין בהגשת עתירה לגילוי ראיה כדי לעכב את שמיעת ההליך (ור' בנדון, בשינויים המחויבים, בש"פ 7014/12 מדינת ישראל נ' שאהין, פסקה 7 (11.10.12); שנית, הבקשה נעדרה נימוקים של ממש מדוע, ולו לשיטת הנאשמת, פרשת ההגנה צריכה להתחיל רק לאחר קבלת ההחלטה בעתירה; שלישית, דבר לא מנע מהנאשמת להגיש את עתירתה מוקדם יותר באופן שההחלטה בעתירה כבר היתה מתקבלת; רביעית, משמעות קבלת הבקשה היא ביטול של מועד הוכחות (או שניים - במידה וההחלטה לא תתקבל עד ליום 10.4.22), מה שיוביל לאבדן זמנו של בית המשפט. זאת ועוד, נוכח מועד הגשת הבקשה לא ניתן מבחינה ריאלית לקבוע במועד המבוקש דיון בתיק אחר.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אדר ב' תשפ"ב, 29 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.