1

 

 

 

 

 

מותר לפרסם את הכרעת הדין ללא כל אזכור של שם המתלוננת ובני משפחתה, מקום מגוריה, מקום עבודתה וכל פרט אחר העלול לזהותה.

 

השופט שלמה פרידלנדר:

ההרשעה

2

1.      כאמור בהכרעת-הדין מיום 29.12.17 - הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, באירוע אחד, שבמסגרתו תקף הנאשם וניסה לאנוס את המתלוננת בדירתה, ללא הסכמתה וחרף מחאתה והתנגדותה המפורשת (להלן: "האירוע"). בשל מעשים אלה הורשע הנאשם בניסיון לאינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345(ב)(3), 345(א)(1) ו-25 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 348(ב), 345(ב)(3) ו-345(א)(1) בחוק העונשין.

2.      לפי כתב האישום, בין הנאשם והמתלוננת הייתה היכרות מוקדמת, והנאשם ביקר בביתה של המתלוננת מספר חודשים לפני האירוע. בהמשך, ניסה ליצור קשר טלפוני עם המתלוננת, אולם היא סירבה ודחתה אותו. ביום 7.5.2015, בשעה 1:00 בלילה, התקשרה המתלוננת לנאשם בתגובה להודעות רבות ששלח לה, והסכימה להצטרף ל"על האש" עם חבריו. בעקבות כך, הנאשם יצא לכיוון דירת המתלוננת. המתלוננת, שהתקלחה אולם לא הספיקה להתלבש, פתחה לנאשם את דלת הדירה כשהיא לבושה בחלוק בלבד, בסברה כי אחד השכנים הוא הדופק בדלת.

3.      מיד עם כניסתו של הנאשם לדירה, הוא אחז במתלוננת, נישק אותה בחוזקה על פיה ודחף אותה לאחור עד אשר ראשה התנגש בברז המטבח. המתלוננת הדפה מעליה את הנאשם, שאלה אותו מדוע הוא עושה זאת ואמרה כי מעשיו אינם רצויים לה. בתגובה, התרחק הנאשם ונכנס לחדר המקלחת. שם, פשט את בגדיו ויצא כשלגופו תחתוניו בלבד, בטענה כי כך נוח לו יותר.

4.      המתלוננת, בניסיון להסיח את דעתו של הנאשם ולהרגיעו, הציעה לו לשתות וויסקי. הנאשם נעתר להצעה, מזג לו ולמתלוננת וויסקי והשניים התיישבו לשתות. הנאשם שב ומילא את הכוס עד אשר סיים חלק ניכר מהבקבוק.

5.      הנאשם קם במפתיע מכיסאו, אחז בשיערה של המתלוננת ומשך באמצעותו את ראשה לאחור, נישק את המתלוננת על צווארה וגופה והכל תחת מחאתה, כשהיא מנסה להיאבק בו ולהתחמק ממנו. הנאשם המשיך במעשיו, החל לגעת בגופה של המתלוננת לרבות באיבר מינה, נישק אותה ובמקביל פשט את תחתוניו ונותר עירום.

6.      המתלוננת אחזה בחלוקה, בניסיון למנוע מהנאשם לגעת באיבריה המוצנעים, והחלה לצעוק כי הנאשם מכאיב לה. הנאשם שחרר את המתלוננת מאחיזתו, אולם מיד אחר כך, בעודה יושבת עדיין על הכיסא, התנפל עליה וניסה לפסק את רגליה ולהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת הדפה את הנאשם ודרשה במפורש כי יצא מדירתה, אולם הנאשם התעלם מהבקשה ונותר בדירה.

7.      המתלוננת עברה לשבת על מיטתה שניצבה בסמוך (מדובר בדירת סטודיו). הנאשם התיישב לידה, הרים את חלוקה ונשך את ישבנה. המתלוננת שבה והדפה אותו, ביקשה בשנית שיעזוב את דירתה ואמרה כי אינה מעוניינת במעשיו.

8.      הנאשם סרב והודיע למתלוננת כי הוא נשאר לישון.

3

9.      המתלוננת התרחקה מהנאשם והתיישבה על כיסא, הנאשם שוב התקרב אליה וניסה לנשקה ובתגובה היא קמה מהכיסא, הדפה אותו, פתחה את הדלת דירתה ודרשה בצעקות שיצא. הנאשם סגר את הדלת ומשך אליו את המתלוננת תוך שהוא מנסה לפתוח את חלוקה ולהצמיד אותה לגופו. המתלוננת התרחקה ממנו שוב, התיישבה על הכיסא והנאשם שב ואחז בשערה והמשיך לנשקה תחת התנגדותה המפורשת ותוך שהיא מפצירה בו ומתחננת כי יעזוב את דירתה אולם ללא הועיל.

10.משהנאשם מאן לצאת, המתלוננת חייגה פעמיים למשטרה, פעם אחת חייגה וניתקה ובפעם השנייה החלה לשוחח עם המוקדנית ואז השאירה את השיחה פעילה מבלי לדבר ושבה ודרשה מהנאשם לצאת מהדירה. במקביל, זרקה את נעליו וחולצתו של הנאשם מחוץ לדירה.

11.הנאשם התיישב על המיטה, החל ללבוש את מכנסיו אך החל להקיא ונשכב על המיטה. המתלוננת שבה ודרשה ממנו לעזוב את הדירה, הוא לבש את מכנסיו והתקרב אל הדלת, אז הדפה אותו המתלוננת מחוץ לדירה והוא נשאר שם עד אשר הגיעו למקום שוטרים והם עצרו את הנאשם.

12.בשל מעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות ושריטות על גופה וכן נקע בקרסולה הימני.

 

4

תסקיר נפגעת העבירה

13.הוגש תסקיר נפגעת העבירה מיום 26.2.17. כדי שלא לפגוע באופן בלתי מידתי בפרטיותה של המתלוננת, יפורטו להלן רק העניינים הנחוצים להנמקתו של גזר-הדין, בצמצום המרבי.

14.עורכת התסקיר התרשמה כי המתלוננת, בחורה צעירה שחוותה חוויות קשות בילדותה, הצליחה לפני האירוע הנדון לגבש כוחות, משאבים אישיים ואומץ ולנהל חיים בעלי משמעות, עניין וסיפוק.

15.מעשי הנאשם גרמו לה חוסר אונים, תחושה קשה של ביזוי והשפלה, דימוי עצמי שלילי וחרדת מוות, ודלדלו את כוחותיה להתמודד. היא חווה פגיעה במישורי חייה השונים ותחושת חוסר ערך. מנגנון הניתוק מסייע לה בתפקוד היומיומי, אולם מקשה עליה בעיבוד הטראומה באופן היוצר חשש להיקבעות של תפיסה עצמית כמי שניתנת לניצול.

16.כל אלה צפויים להקשות עליה בהתפתחותה וברווחתה האישית, לרבות בכל הקשור למערכות יחסים זוגיות עתידיות. היא מתקשה לגייס את עצמה לתהליך טיפולי, המצריך כוחות ומשאבים רגשיים, אשר בשלב זה חסרים לה.

17.שירות המבחן מסיים בהמלצה כי, לאור תמונת הנזק הקשה, ועל מנת להעניק למתלוננת הכרה חברתית כנפגעת על ידי הנאשם, יוטל על הנאשם, בין היתר, פיצוי כספי משמעותי לטובת המתלוננת.

 

הערכת מסוכנות אודות הנאשם

18.המרכז להערכת מסוכנות הגיש הערכת מסוכנות אודות הנאשם, מיום 25.1.17. גם כאן, כדי שלא לפגוע באופן בלתי מידתי בפרטיותו של הנאשם, יצוינו בצמצום רק הפרטים הנחוצים להנמקתו של גזר-הדין.

19.מעריכת המסוכנות ציינה כי לנאשם אין עבר פלילי, ללא עבר של התמכרות לחומרים פסיכואקטיביים, שמר על רצף תעסוקתי, ביצע עבירת מין כלפי נפגעת מוכרת, במקום פרטי. כל אלו גורמים שאינם מגבירים את המסוכנות המינית. עוד צוינו, כגורמים מגנים, התמיכה מצד משפחתו והיעדר עדות לפתולוגיה מינית.

20.מאידך-גיסא, צוין כי הנאשם הנו גבר באמצע שנות ה-20 שלו, ללא היסטוריה של קשר זוגי משמעותי, אשר במהלך ביצוע העבירה השתמש באלכוהול והפעיל כוח כלפי המתלוננת. אלו גורמים המזוהים סטטיסטית עם רצידיביזם מיני. עוד צוינו, כגורמי סיכון, עיוותי חשיבה כלפי הנפגעת, הכחשת האלימות כלפיה, עמדות סטריאוטיפיות כלפי נשים, שלילת נזקקות לטיפול ואמונת משפחתו בחפותו, דבר הפוגע בסיכוי שיסייעו לו לזהות מצבי סיכון בעתיד ולהימנע מהם.

5

21.לאור המקובץ הוערכה רמת המסוכנות המינית של הנאשם כבינונית-גבוהה.

 

טיעונים לעונש

22.התביעה ציינה כי מדובר בתקיפה ממושכת, בביתה של המתלוננת, שבמהלכה ביצע הנאשם במתלוננת מעשים מגונים וניסה לאנוס אותה.

23.התביעה הפנתה אף לתוצאותיה הקשות של התקיפה על המתלוננת, בעיקר במישור הנפשי, אשר משפיעות עליה עד היום ושינו את חייה בכל המובנים, כמפורט בתסקיר.

24.התביעה הטעימה כי העונשים המרביים בגין העבירות בהן הורשע הנאשם הן 20 שנות מאסר בגין ניסיון-האינוס, ו-10 שנות מאסר בגין המעשה המגונה; והדגישה כי קבוע אף עונש מזערי בגין עבירות אלה, בשיעור רבע מן העונש המרבי.

25.התביעה הפנתה לערכים המוגנים שנפגעו, ובהם כבוד האדם וזכות הפרט על גופו; וטענה כי הפגיעה בענייננו הייתה חמורה במיוחד נוכח העובדה שהמעשים בוצעו בתוך ביתה של המתלוננת.

26.התביעה ביקשה להתחשב לחומרה בכך שהאירוע נמשך לאורך זמן, בנזק שנגרם למתלוננת, באלימות האכזרית ובביצוע המעשים תחת השפעת אלכוהול.

27.לנוכח האמור, התביעה בקשה לקבוע מתחם עונש הולם של 8-5 שנות מאסר; בשים-לב לעונש המזערי ולהקרנתו על ספו התחתון של המתחם לפי הפסיקה. עוד בקשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל ברובד העליון של המתחם, מאסר על-תנאי ופיצוי "משמעותי מאוד" למתלוננת.

28.ההגנה ציינה כי המעשים בוצעו בין מכרים אשר קיימו יחסי מין בעבר, וכי המתלוננת מבוגרת ממנו במספר שנים.

29.ההגנה ביקשה להתחשב לקולא בכך שהמעשים בוצעו תחת השפעת אלכוהול, כאשר המתלוננת היא זו שהשקתה את הנאשם לשכרה. ההגנה שבה על טיעוניה כי המתלוננת התנהגה במשך האירוע באופן תמוה וחסר היגיון.

30.ההגנה הוסיפה וביקשה להתחשב בגילו הצעיר ובהיותו נעדר עבר פלילי ובן למשפחה נורמטיבית ודלת אמצעים. ההגנה ציינה כי, בהשפעת ההרשעה, משפחתו "התפרקה" ואף הנאשם הפך לשבר כלי.

31.ההגנה טענה כי הערכת המסוכנות בעניינו שגויה, באשר התבססה רק על הכחשתו, ולא נתנה משקל לנתונים נוספים כגון רצף תעסוקתי והיעדר עבר פלילי.

6

32.לנוכח האמור, טענה הנאשם כי מתחם העונש ההולם הנו בין מאסר קצר שירוצה בעבודות-שירות, לבין שנה אחת של מאסר בפועל; וביקשה לקבוע את העונש ברובד הנמוך של מתחם זה.

33.לעניין העונש המזערי הנקוב בחוק, הנהגנה הזכירה כי בגדרו נמנה גם מאסר על-תנאי.

34.במסגרת דברו האחרון של הנאשם אמר הוא כי כבר אמר את שלו, וביקש להתחשב בו.

 

מתחם העונש ההולם

35.סעיף 40ג בחוק העונשין מורה כי יש לקבוע "מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה", שהוא, כאמור בסעיף 40ב, "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". סעיף 40ג ממשיך ומורה כי בקביעת המתחם יש להתחשב "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט", שם מוזכרות הנסיבות שעניינן מידת התכנון, שיעור חלקו של הנאשם, הנזק הצפוי, סיבות המעשה, יכולת ההבנה של הנאשם, יכולתו להימנע מהמעשה, מצוקתו הנפשית, גבוליות האחריות הפלילית, דרגת האכזריות והניצול לרעה של המעמד כלפי הנפגע.

36.העונש החוקי המרבי בענייננו הוא 20 שנות מאסר בגין ניסיון האינוס [חוק העונשין, סעיף 345(ב)(3)], שכן, העונש בגין עבירת הניסיון זהה לעונש בגין העבירה המושלמת [סעיף 34ד, בחוק העונשין]; ו-10 שנות מאסר בגין המעשים המגונים [חוק העונשין, סעיף 348(ב)]. בעבירות-מין נקבע עונש מזערי של רבע מן העונש המרבי; כשלעניין זה גם מאסר מותנה, שבצדו מאסר בפועל, יימנה עם תקופת המאסר המזערית [שם, סעיף 355. בית-המשפט רשאי להקל בעונש מטעמים מיוחדים שיירשמו].

 

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות

37.כאמור לעיל [פסקה ‎34] - בקביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב "בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט", קרי: הנסיבות שעניינן מידת התכנון, שיעור חלקו של הנאשם, הנזק הצפוי, סיבות המעשה, יכולת ההבנה של הנאשם, יכולתו להימנע מהמעשה, מצוקתו הנפשית, גבוליות האחריות הפלילית, דרגת האכזריות והניצול לרעה של המעמד כלפי הנפגע.

7

38.בענייננו, לא הוברר מעבר לספק סביר כי הנאשם תכנן מראש לכפות יחסי-מין על המתלוננת. ייתכן שציפה כי הדברים יתנהלו בהסכמה, כמו במפגש הקודם ביניהם. אולם, לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם, עם כניסתו לדירת המתלוננת, יצר עמה מגע פיזי בנחישות, בלא לטרוח לוודא, מילולית או התנהגותית, כי היא חפצה בכך. חלקו של הנאשם בתקיפתה המינית של המתלוננת הנו בלעדי, ואין לקבל את טענתו כאילו המתלוננת השקתה אותו ולפיכך נושאת באחריות לתוצאות התנהגותו תחת שכרות. הנזק הצפוי מתקיפה מינית הנו עצום. לא הייתה כל סיבה להתנהגותו של הנאשם, זולת התמקדותו בסיפוק צרכיו המיניים. לנאשם הייתה יכולת מלאה להבין את המעשה ולהימנע ממנו. הוא לא היה נתון במצוקה נפשית, וניצל את כוחו הפיזי העדיף על המתלוננת, ואת האמון שנתנה בו כמכר וותיק שלה, כדי לנסות לכפות את עצמו עליה, בתוך ביתה שאמור להיות מבצרה.

 

הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם

39.עבירות-מין פוגעות בזכותם של בני-אדם לשלמות הגוף והנפש, לחירות, לפרטיות, לחופש בחירה, לכבוד ולאוטונומיה מינית. חומרתן מתעצמת נוכח העובדה שהן צפויות להרוס באופן חמור את בריאותם הנפשית ואת רווחת חייהם של הנפגעים.

40.עבירת האינוס מצויה ברובד הגבוה של מדרג עבירות המין. מנגד, הנאשם לא השלים את ביצוע העבירה, ומעשיו בוצעו בנפגעת אחת, בגירה המוכרת לנאשם ועמה קיים בעבר יחסי מין בהסכמה.

41.מהאמור עולה, כי הפגיעה בערכים החברתיים האמורים בענייננו הייתה חמורה, אולם לא החמורה ביותר במדרג.

 

הענישה הנהוגה

42.להלן אסקור פסיקה של בית-המשפט העליון בדבר הענישה במקרים דומים, לרבות הפסיקה שאליה הפנו הצדדים בסיכומיהם. אתמקד ברכיב המאסר בפועל.

43.ע"פ 2350/15 איוב שהאב נ' מדינת ישראל (1.12.2016): הנאשם הורשע במעשים מגונים ובניסיון-אינוס תוך גרימת חבלה, בצעירה עמה הייתה לו היכרות שטחית. המעשים בוצעו לאחר שהנאשם הוביל את המתלוננת בתואנות שווא אל משרד סגור ומבודד, שם ביצע בה, לאורך מספר שעות, את המעשים המיניים תוך נקיטת אלימות. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם הוא 4-­6 שנות מאסר וגזר על הנאשם 4.5 שנות מאסר. בית המשפט העליון אישר את גזר הדין.

8

44.ע"פ 7279/14 מולו ברהאנה נ' מדינת ישראל (14.07.2015): הנאשם הורשע בניסיון-אינוס ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש, בצעירה אותה תקף במפתיע ברחוב. הנאשם השכיב את המתלוננת על הרצפה, הכה אותה וניסה להפשיטה. אחיה של המתלוננת, אשר היה בסמוך ושמע את זעקותיה, הצליח לעצור את הנאשם רק לאחר שימוש בכוח. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם הוא 4­-6 שנות מאסר וגזר על הנאשם 4 שנות מאסר. בית המשפט העליון אישר את העונש.

45.ע"פ 7110/14 חלאד ג'ידוואי נ' מדינת ישראל (16.11.2015): הנאשם הורשע בניסיון-אינוס של מתלוננת שעמה יצא לבילוי באותו ערב. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם עומד על 8-4 שנות מאסר וגזר על הנאשם 5 שנות מאסר. בית המשפט העליון אישר את גזר הדין.

46.ע"פ 4876/15 פלוני נ' מדינת ישראל (3.12.2015): הנאשם הורשע בניסיון-אינוס בחברתו לשעבר. הנאשם הוביל את המתלוננת אל ביתו בתואנות שווא ותוך שימוש בכוח, שם ניסה לאנוס אותה תחת איומים ואלימות. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם עומד על 2­-5 שנות מאסר וגזר על הנאשם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, משיקולי שיקום חריגים. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה, וקבע כי הסף התחתון של המתחם צריך להתאים לעונש המזערי הקבוע לעבירה - 4 שנות מאסר. בית-המשפט העליון הכיר בקיומם של שיקולי שיקום חריגים באותו עניין, ולאורם הסתפק בהחמרת העונש ל-17 חודשי מאסר בפועל. יודגש כי שיקולי השיקום שהיו שם אינם רלבנטיים לעניינו.

47.ע"פ 1479/15 אידירס נ' מדינת ישראל (20.1.2016): הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בניסיון-אינוס, מעשה מגונה תוך שימוש בכוח, הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט והכשלת שוטרים. המעשים בוצעו בצעירה אותה תקף הנאשם בגן ציבורי, בעת שהיה בגילופין ותוך שימוש באלימות וגרימת חבלות ודימום בפניה ועל גופה של המתלוננת. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה כולל בגין כל העבירות של 9-5 שנות מאסר, וגזר על הנאשם 6 שנות מאסר. בית המשפט העליון אישר את גזר הדין. הגם שמדובר בהודאה ובהסדר טיעון - מדובר במקרה חמור מבענייננו: הנאשם ביצע את המעשים באלימות קשה יותר, והורשע במספר עבירות נוספות מלבד עבירות המין. הוא חדל ממעשיו רק עקב התערבות עוברת-אורח.

48.ע"פ 1384/15 אזברגה נ' מדינת ישראל (16.12.2015): הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בניסיון-אינוס וניסיון למעשה-סדום בצעירה על חוף ים המלח. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם הוא 7-4 שנות מאסר וגזר על הנאשם 4.5 שנות מאסר בפועל, לרבות בשל גילו הצעיר (בן 18 ושלושה חודשים בעת ביצוע המעשים). יצוין כי שם, שלא כבענייננו, הייתה הודאה בהסדר טיעון.

9

49.ע"פ 1079/16 מדינת ישראל נ' יניב נחמן (01.08.2016): הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, באינוס (בהחדרת אצבעות) ובמעשה מגונה בכוח במכרה, עמה ניהל מערכת יחסים שכללה יחסי מין. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם עומד על 6-4 שנות מאסר (לרבות מאסר בעבודות שירות ומאסר מותנה), וגזר על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שנתיים מאסר על-תנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע ושנה מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מסוג עוון. בית המשפט העליון התערב בגזר הדין; העמיד את הסף התחתון של המתחם על שנתיים מאסר בפועל; וגזר על הנאשם, בשל נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המצדיקות חריגה לקולא מהמתחם, 18 חודשי מאסר בפועל. יצוין כי בעניין זה חלף זמן רב מאז האירועים (7 שנים), והנאשם עבר הליך שיקום מוצלח, זכה לתסקירים חיובים שלפיהם ירדה רמת המסוכנות שלו, הביע חרטה, שינה את אורח חייו ועוד. יוזכר גם כי כאשר ערכאת הערעור מתערבת בעונש לחומרה, היא אינה ממצה את הדין. כל הנסיבות הללו, שלפיהן נגזר העונש בעניינו הפרטני של הנאשם, אינן מתקיימות בענייננו; אולם ניתן ללמוד גם מפסק-דין זה על מתחם העונש ההולם בנסיבות האמורות. מכל-מקום, רלבנטית לענייננו קביעת בית-המשפט העליון בעניין נחמן כלהלן:

"ההיכרות המוקדמת בין המשיב למתלוננת; הסכמתה הראשונית למערכת היחסים המינית; והעובדה כי השניים קיימו בעבר יחסי מין בהסכמה, הן אינן בגדר נסיבות מקלות הקשורות בביצוע העבירה ואין בהן כדי להפחית מחומרת מעשיו של המשיב... זכותה של כל אישה לשינוי לבבות, והסכמתה ליחסים בנקודת זמן אחת, אין בה משום היתר לכפות על גופה מעשים המנוגדים לרצונה בנקודת זמן אחרת, והיא אינה מפחיתה - ולו קמעה - מחומרתם של המעשים המאוחרים" [שם, פסקה 24].

50.ע"פ 6863/09 פלוני נ' מדינת ישראל (1.3.2010): הנאשם הורשע באינוס בהחדרת אצבעות אגב עיסוי מקצועי כביכול. בית-המשפט המחוזי גזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל ומאסרים על-תנאי. הערעור נדחה. יצוין כי פסק-דין זה קדם במספר שנים לתיקון 113 לחוק העונשין.

51.ההגנה הפנתה גם לתפ"ח 21304-10-14 מדינת ישראל נ' מור אסלן (1.12.2016). הנאשם, צעיר כבן 18, הורשע באינוס ובמעשה-סדום של קטינה כבת 15, תוך ניצול שכרותה. בית-המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם של 6-3.5 שנות מאסר, וגזר על הנאשם 4.5 שנות מאסר. יצוין גילו הצעיר של הנאשם בהקשר זה, והיעדר משוב של בית-המשפט העליון למתחם העונש ולעונש עצמו.

 

מתחם העונש ההולם - סיכום

52.לאור המקובץ; נוכח חומרתם של מעשי העבירה שבהם הורשע הנאשם והנסיבות הכרוכות בביצועם; מחמת חשיבותם של הערכים החברתיים שנפגעו והפגיעה בהם; לאור הפסיקה המשקפת את הענישה הנוהגת והראויה; ובשים-לב לעמדות הצדדים - יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בענייננו על 6-3 שנות מאסר בפועל, מלבד מאסר על-תנאי שבהצטרפותם לא יפחתו מן העונש המזערי.

 

גזירת העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם

10

53."בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית-המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא" [חוק העונשין, סעיף 40ג(ב)], קרי: בפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו, בנזקים שנגרמו לו עקב העבירה וההרשעה, בנטילת האחריות על ידיו וניסיונו לחזור למוטב, בניסיונותיו לתקן תוצאות העבירה, בשיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, בהתנהגותו החיובית ותרומתו לחברה, בנסיבות חיים קשות רלבנטיות, בהתנהגותן של רשויות אכיפת החוק, בחלוף הזמן ובעברו הפלילי של הנאשם. כמו כן, בתוך מתחם העונש ההולם רשאי בית-המשפט להתחשב בשיקולי הרתעה אישיים וציבוריים [שם, סעיפים 40ו­-40ז].

54.בהערכת המסוכנות בעניינו של הנאשם צוין כי אינו מכיר באחריותו למעשים ובנזקקותו השיקומית; וכי הוא מייחס אשמה למתלוננת וממזער את הפגיעה בה. מנגד צוין כי עברו הפלילי נקי, וכי משפחתו נפגעה מניהול ההליך המשפטי ומהרשעתו של הנאשם.

55.בניגוד לטענת ההגנה, לא מצאתי שהערכת המסוכנות מבוססת על הכחשתו של הנאשם את ביצוע העבירות בלבד. הערכת המסוכנות ארוכה ומנומקת, היא מציגה תמונה כוללת לגבי הנאשם, נבחנו במסגרתה מספר היבטים ואף פורט האופן שבו נקבעה הערכת המסוכנות.

56.הפיצוי לנפגעת העבירה צריך להיגזר מן הנזק שנגרם לה, כעולה מן התסקיר [בסוגיה זו דנתי בגזר-דיני (במיעוט, לעניין זה) ב-תפ"ח (ב"ש) 21274-12-15 מדינת ישראל נ' יוסף אל-מראווין (27.9.16), פסקאות 35-21, ולא אחזור כאן על הדברים. הוגש ערעור על גזר-הדין]. בענייננו, בדומה לעניין אל-מראווין, תפקודה התקין של המתלוננת עובר לפגיעה מוכיח שהיא התאוששה מקשיי-העבר, ולפיכך יש לזקוף את כל הנסיגה בתפקודי-חייה לחובת מעשיו של הנאשם. אפילו הפגיעה אוגברה מחמת סיפור-חיים קודם, הרי שלאור עקרון "הגולגולת הדקה" אין בכך כדי לגרוע מאחריות הנאשם לנזק שנגרם. עם זאת, עולה מן התסקיר כי נזקה של המתלוננת דנן פחות חמור מבעניין אל-מראווין. לפיכך יש להעמיד את גובה הפיצוי בענייננו על 80,000 ₪.

57.לאור המקובץ, ומשחבריי מסכימים לדעתי, אנו משיתים על הנאשם עונשים ופיצוי כלהלן:

א.        4 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו (מיום 7.5.2015 עד יום 4.6.2015);

ב.        שנה וחצי מאסר על-תנאי, אם יעבור הנאשם תוך 3 שנים משחרורו עבירת-מין מסוג פשע;

ג.         שנה מאסר על-תנאי, אם יעבור הנאשם תוך 3 שנים משחרורו עבירת-מין מסוג עוון;

ד.        פיצוי למתלוננת בסך 80,000 ₪.

 

זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום.

 

 

 

 

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ז, 23 מאי 2017, במעמד הצדדים.

 

11