1

 

בית המשפט המחוזי בחיפה

תפ"ח 18520-12-15 מדינת ישראל נ' חרוטדינוב(עציר)

 

 

 

 

בפני הרכב כב' השופטים:

רון סוקול [אב"ד]

תמר שרון-נתנאל

רונית בש       

 

המאשימה

 

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד אורלי רוזנטל נעמן מפרקליטות מחוז חיפה (פלילי)

 

נגד

 

הנאשם           רמיז חרוידינוב,

ע"י ב"כ עוה"ד בוריס שרמן (סנגוריה ציבורית)

 

 

 

גזר דין

 

 

האישומים וההרשעה

 

1.         בהכרעת דיננו מיום 28.02.2017, הרשענו את הנאשם בעבירות של ניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") והחזקת סכין שלא כדין - עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

 

עובדות המעשה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ולכן נחזור בקצרה רק על עיקרי הדברים.

 

הנאשם התגורר משך 3 שנים, יחדיו עם בת זוגו, אלה קיסלב (להלן: "אלה") ושתי בנותיה בדירה ששכרה אלה מהמתלונן. הדירה ממוקמת בקומת קרקע, באגף אחד של בית מגורים ובו שתי קומות הנמצא באור עקיבא, בין הרחובות נילי וקופולוביץ. בקומת הקרקע של האגף האחר של בית המגורים, נמצאת הכניסה לדירת מגורים הנמצאת בקומה השנייה של בית המגורים ובה מתגוררים המתלונן ואחותו. בכניסה לדירת המתלונן יש מבואה (להלן: "המבואה") צרה, ברוחב של כשני מטרים. בצד ימין של המבואה מצויות מדרגות המובילות לקומה הראשונה של הדירה, בה מתגוררים המתלונן ואחותו.

 

2.         ערב לפני האירוע, על רקע דרישת המתלונן מהנאשם ובת זוגו, כי ישלמו חוב שכ"ד שהיו חייבים לו ואיומיו כי אם לא ישלמו הוא יפנה אותם מהדירה, קבעו המתלונן והנאשם, שהנאשם יגיע למחרת בבוקר לדירת המתלונן על מנת להסדיר את החוב. למחרת בבוקר, הגיע הנאשם לדירת המתלונן וכשזה פתח לו את הדלת והסתובב על מנת לסגרה אחריו, דקר הנאשם את המתלונן בצווארו והמשיך ודקר אותו בגבו ובחלקי גוף שונים, לרבות אזור הסרעפת והבטן. המתלונן נפל על ברכיו וניסה לתפוס לנאשם את היד, אך לא הצליח ותפס את להב הסכין. הנאשם שלף סכין נוספת שהייתה על גופו והמשיך לדקור את המתלונן.

 

המתלונן התחנן בפני הנאשם, על חייו והבטיח לו שלא יאמר דבר ולא יפנה למשטרה, אך הנאשם המשיך לדקרו. בשלב מסוים, המתלונן דחף את הנאשם, אשר החליק ונפל על אופניים שהיו שעונים על הקיר של המבואה וכך הצליח המתלונן לפתוח את דלת הדירה ולטרוק אותה, כדי שיספיק לברוח אל מחוץ לחצר, שם התמוטט ליד שער הכניסה לבית השכן ושכנים ועוברי אורח טיפלו בו והזעיקו אמבולנס. המתלונן נלקח לבית החולים, שם נותח וחייו ניצלו.

2

 

בסך הכול דקר הנאשם את המתלונן כ- 11 דקירות, שלוש מהן מסַכְּנוֹת חיים.

 

ראיות לעונש

 

3.         המאשימה הגישה, כראיות לעניין העונש, גיליון הרשעות קודמות של הנאשם (ט/1), על פיו הורשע הנאשם, בעבר, בעבירות של ניסיון למעשה סדום בקטין, מעשה מגונה, איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (הרשעה מיום 19.10.04) וכן בעבירה של תקיפה סתם של בן זוג (הרשעה מיום 10.10.04). הרשעות אלה - שתיהן בגין עבירות שבוצעו בשנת 2001, התיישנו אך טרם נמחקו.

 

כן הוגש על ידה סיכום אשפוז מעודכן ליום 6.12.15 (סומן ט/2), על פיו המתלונן הגיע למיון עם פצעים מרובים בראש, בית חזה, בטן וידיים, כ- 11 דקירות, בוצע ניתוח בטן דחוף, אובחנו 3 פצעים חודרים במעי, מתחת לקשת הצלעות ובבטן שמאלית עליונה. אובן קרע של הסרעפת העליונה עם דימום פעיל עורקי, קרע עמוק נאד בכבד ודימום מסיבי. הועבר לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. ביום 4.11.15 בוצע ניתוח חוזר, הבטן נסגרה סופית, הוא התייצב המודינמית ונשימתית ונגמל בהדרגה מההנשמה.

 

4.         מטעם הנאשם הובאו שלושה עדים לעניין העונש, אשר דיברו בשבחו;

 

מר חיים דאודי, מנהל חברה להובלות, אשר העסיק את הנאשם כנהג משאית, סיפר שבמשך כשש שנים, כאשר הייתה עבודה הוא היה מזמין את הנאשם לעבוד עבורו. לדבריו, הנאשם הוא איש משפחה, נהג להגיע מוקדם לעבודה, דאג ללקוחות, היה מתייחס אליהם באדיבות ובסבלנות והם היו מרוצים ממנו.

 

גב' מריה משקוף, חברתה של בת הזוג של הנאשם, אשר העידה בפנינו כעדת הגנה, במסגרת שמיעת הראיות, סיפרה שהיא מכירה את הנאשם כאדם אמין, סמכה עליו והפקידה בידיו את מפתחות המסעדה שלה. לדבריה, הנאשם תמיד עזר לה, והיה נחלץ לעזרתה בכל שעה, ככל שהיה פנוי. כשהיה במסעדה ואנשים הרימו קול, הוא ידע לצאת מסיטואציה זו ולא להיכנס אליה, כדבריה. עוד אמרה מריה, שהנאשם הוא איש משפחה ושהתייחס לבנות בת זוגו בשקט ובעדינות והדגימה דבריה אלה באמצעות סיפור מקרה שאירע. העדה ציינה שהיא איננה יכולה לתאר לעצמה את הנאשם כאדם אלים וכי היא איננה יודעת את עברו.

 

אלה, בת זוגו של הנאשם, אשר העידה בפנינו כעדת תביעה, סיפרה שהיא בת זוגו של הנאשם משנת 2006 ושהנאשם אדם רגוע מאד. לדבריה, הוא התייחס בצורה יפה לבנותיה, היה קשוב אליהן ותמיד ניסה לעזור להן. הבנות ידעו שהן תמיד יכולות לפנות אליו. כמו כן, ציינה אלה, כי היא והנאשם, כמעט ולא רבו כלל. היא סמכה עליו ונשענה עליו. לדבריה, היא ובנותיה נמצאות בהלם ואינן יכולות להאמין שהוא ביצע את המעשה.

 

טיעוני המאשימה לעונש

 

5.         בטיעוניה לעונש (טיעונים בכתב והשלמת טיעונים בעל-פה בישיבת יום 21.3.17) ציינה המאשימה, כי מעשהו של הנאשם גרם לפגיעה בערך החשוב של הגנה על החיים ועל שלמות גופו של אדם וכן פגע בתחושת הביטחון של הציבור. עוד הבהירה המאשימה, כי הפגיעה במקרה דנן חמורה במיוחד, נוכח התוצאות החמורות של המעשה.

 

המאשימה הדגישה את החומרה הרבה שבעבירת הניסיון לרצח, אשר העונש הקבוע בצדה הוא 20 שנות מאסר ואת חומרת נסיבות המעשה, לוֹ קדם תכנון, העובדה שהוא נעשה באמצעות שתי סכינים, בקור רוח ובאכזריות רבה, תוך ניצול האמון שהמתלונן נתן בנאשם וכל זאת בשל חוב כספי פעוט, של כמה אלפי שקלים בלבד. כן ציינה ב"כ המאשימה את המספר הרב של הדקירות והטעימה, כי ייתכן שלולא תושייה של המתלונן, שהצליח לברוח ולולא עזרת השכנים ועוברי אורח, המקרה היה מסתיים באופן קשה יותר.

 

המאשימה הפנתה לפסיקה שהוגשה על ידה וביקשה כי בית המשפט יעביר מסר הרתעתי באמצעות ענישה מחמירה, בהתאם למדיניות הענישה, הבאה לידי ביטוי בפסיקה, בגזירת עונשי מאסר לתקופות ממושכות. לטעמה, מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל- 16 שנות מאסר בפועל.

 

3

6.         לעניין גזירת הדין בתוך מתחם העונש ההולם, ציינה המאשימה את הנזק הגופני המשמעותי שנגרם למתלונן ואת הנזק הנפשי הנלווה לכך, תוך שהפנתה לדו"ח סיכום האשפוז ולעדות המתלונן בפנינו.

 

            לטענתה, אין במקרה זה נסיבות מיוחדות בגינן יש להקל בדינו של הנאשם; הוא לא נטל אחריות ולא הודה בביצוע המעשה ולא חסך את עדות המתלונן, על אף שהיה למתלונן קשה מאד לבוא ולמסור עדות, להיות "עד תביעה". כן נטען, כי על אף שעברו הפלילי ישן, עדיין יש בו כדי ללמד על אופיו של הנאשם, אשר הורשע בעברו בתקיפת בת זוג ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש, באיומים ובעבירות מין.

 

המאשימה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה משמעותית, בתוך המתחם שצוין על ידה ומאסר על תנאי מרתיע וכן לפסוק למתלונן פיצוי בסכום משמעותי.

 

טיעוני הסנגור לעונש

 

7.         הסנגור טען, כי מתחם העונש ההולם נע בין 5 לבין 10 שנות מאסר בפועל. בבקשו לאבחן את הפסיקה שהגישה המאשימה טען הסנגור, כי נסיבות המקרים שנדונו בה חמורות מהמקרה דנן וכי גם הנזקים שנגרמו שם חמורים יותר.

 

לדבריו, המאשימה עותרת למתחם ענישה שהוא קרוב מאוד לגבול העליון של העונש המקסימלי שנקבע לעבירת הניסיון לרצח ועל בית המשפט לזכור, כי על אף שהמעשה, שבביצועו הורשע הנאשם, הוא מעשה קשה, חמור ומזעזע, גם בתוך עבירת הניסיון לרצח קיים מדרג ובית המשפט מצווה לנהוג זהירות ולהעמיד את המקרה במיקומו הנכון, בסוג העבירות הרלבנטיות. שהרי, יכול שיבוא לפתחו מקרה חמור יותר, כגון שהמתלונן הפך ל"צמח", אשר יחייב ענישה מחמירה יותר. לכן, כך לטענתו, על בית המשפט לגזור על הנאשם עונש מאסר (בפועל ועל תנאי) שיפחת מ- 20 שנות מאסר.

 

כן טען, כי בפסיקה אליה הפנה קיימים מקרים חמורים וקשים יותר אולם העונשים שנגזרו היו קלים, ולעתים קלים משמעותית, מהענישה לה עותרת המאשימה. כך, למשל, בתפ"ח 36578-05-12, (הנזכר בסעיף 16ד' להלן). לטענתו, המתחם לו טוענת המאשימה הולם עבירות הריגה ברף חומרה גבוה. על אף שרק כפסע מפריד בין הריגה לרצח, העונשים שהוטלו בעבירות הריגה, בפסיקה אליה הפנה, היו מתחת לגבול התחתון של מתחם הענישה לו עותרת המאשימה.

 

8.         לעניין גזירת העונש בתוך המתחם המוצע על ידו, טוען הסנגור, כי קיימות בענייננו נסיבות המצדיקות השתת עונש ברף התחתון של המתחם; גילו של הנאשם - כבן 60 שנה (יליד 1957), פגיעת העונש במשפחתו - לנאשם בן הגר ברוסיה, הוריו של הנאשם נפטרו ויש לו שתי אחיות, המתגוררות בדרום הארץ.

 

נטען, כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד ומדובר בעבירות מסוג שונה. לכן, אין לתת לו משקל גבוה. הנאשם סיים לרצות את המאסר שנגזר עליו בעבר, לכל המאוחר בשנת 2005 ומאז לא הסתבך בביצוע עבירות נוספות.

 

עוד ביקש הסנגור, כי ניתן משקל לקולה לעובדה שהנאשם גדל בחברה בה קיימים קודים של התנהגות, המצדיקים שימוש באלימות כפתרון סכסוכים וכי גם המתלונן חי לפי קודים אלו. הסנגור טען, בהסתמך על עדויות עדי האופי, כי בעשר השנים האחרונות הנאשם מסתובב בחברת אנשים הקרובים לו וחשובים לו וכי הוא איננו "שור מועד". הוא איננו אדם אלים ומסוכן, ההופך פתרון סכסוכים בדרך אלימה לאורח חייו. הסנגור חזר והדגיש, כי מאז הסתבך הנאשם בעבירה האחרונה בה הורשע, הוא שינה את אורח חייו.

 

הסנגור הפנה לשיחת הטלפון של הנאשם עם בת זוגו, אליה נחשפנו במהלך שמיעת הראיות בתיק, בה ביקש הנאשם סליחה מבת זוגו וטען כי על אף שהנאשם, לא נטל אחריות, ראוי לרחם עליו. עוד טען, כי בתקופת המעצר (כשנה וארבעה חודשים) חלה החמרה במצבו הבריאותי. כל אלה מצדיקים, לדעת הסנגור, הקלה עם הנאשם וקביעת העונש בגבול התחתון של המתחם אותו ציין.

 

4

9.         הנאשם, בדבריו בפנינו, ציין שהוא בן 60 שנה, שב ואמר שהוא לא ביצע את המעשה וטען שהמתלונן גדול כפליים ממנו ושאילו רצה להרוג את המתלונן היה עושה זאת. הנאשם שאל מדוע אנו מאמינים למתלונן ולא לו וביקש שנקבל החלטה צודקת.

 

מתחם העונש ההולם

 

10.       בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין, לצורך קביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בהם, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובמדיניות הענישה הנוהגת.

 

11.       כל מעשה אלימות פוגע בשלום הציבור ובביטחונו, לא כל שכן מעשה כה חמור כניסיון לרצח. נסיבות המקרה שבפנינו חמורות במיוחד; הנאשם תכנן את ביצוע העבירה; הוא לא הסתפק בסכין אחת, אלא הצטייד, מראש, בשתי סכינים; ניצל את העובדה שהוא קבע עם הנאשם פגישה תמימה, כביכול; ניצל את האמון אשר המתלונן נתן בו ואשר הביא את המתלונן לפתוח את דלת דירתו בפני הנאשם, ללא כל חשש או חשד.

 

המתלונן בחר לבצע את המעשה בביתו של הנאשם, במבואה צרה, אשר תקשה על הנאשם להימלט מהתקיפה שנועדה להיות קטלנית, שעה שאחותו ישנה בקומה השנייה ולא תפריע בביצוע המעשה.

 

12.       הערכים המוגנים בעבירת ניסיון לרצח הם הערך העליון של קדושת החיים וכן שלמות הגוף. על כך אמר בית המשפט העליון בע"פ 3030/15 אחמד מוגרבי נ' מדינת ישראל (מיום 19.04.2016) (פיסקה 35), כי: "עבירת הניסיון לרצח היא מהחמורות שבספר החוקים, כאשר הערך המוגן בה הינו הערך העליון של קדושת חיי אדם, וגלומים בה היסוד הנפשי של כוונת קטילה והפוטנציאל לקיפוח חייו של אדם, אשר ממחישים היטב את חומרתה". ניסיון לרצח המבוצע בביתו - "מבצרו" של הקורבן מערער את תחושת הביטחון של כלל הציבור.

 

בענייננו, נוכח נסיבות האירוע, כפי שפורטו לעיל, ונוכח כך שאך בנס ניצלו חייו של המתלונן, כמו גם נוכח החבלות החמורות שנגרמו לו, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי, מידת הפגיעה בערך המוגן גבוהה היא.

 

13.       הנאשם יזם את האירוע ושלט בו, הוא יכול היה להפסיק את התקיפה האלימה והאכזרית, בכל עת, אך לא עשה זאת וגם כאשר עלה בידי המתלונן לתפוס את הסכין באמצעותה הנאשם דקר אותו, בחר הנאשם להמשיך בתקיפתו האלימה, באמצעות הסכין השנייה ששלף והמשיך בכך גם כאשר המתלונן נפל על ברכיו, התחנן על חייו והבטיח שאם הנאשם יחוס על חייו, הוא לא יתלונן עליו במשטרה ולא יספר על מעורבותו של הנאשם בדקירתו.

 

העבירה בוצעה ללא סיבה של ממש, רק בשל חוב פעוט של כמה אלפי שקלים. הנזק שנגרם מביצועה הוא נזקי גוף חמורים למתלונן, כפי שעולה מהסיכום הרפואי שהגישה המאשימה, מהמסמכים הרפואיים שהוגשו במהלך שמיעת הראיות ומעדותו של המתלונן. הנזק שהיה צפוי מביצוע המעשה הוא קיפוח חיי אדם - חייו של המתלונן.

 

מדיניות הענישה הנוהגת

 

14.       מדיניות הענישה בעבירת הניסיון לרצח מחמירה היא, שהרי מבחינת היסוד הנפשי, מבחינת המטרה אותה רצה הנאשם להשיג, אין הבדל בין עבירת רצח לבין עבירה של ניסיון לרצח. עבירה זו מחייבת, אפוא, גישה מחמירה והטלת מאסרים בפועל לתקופות ממושכות, אשר יהלמו את חומרת הפגיעה בזולת ובערכים המוגנים. ואמנם, ביהמ"ש העליון אמר לא פעם, כי "עבירת הניסיון לרצח היא מהחמורות בספר החוקים, ובית משפט זה עמד לא פעם על החומרה הרבה הטבועה בה, ועל כך שמבחינת היסוד הנפשי אין כל הבדל בינה ובין עבירת הרצח" - ע"פ 5797/11 רוי צסן נ' מדינת ישראל (05.08.2012). "אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירה זו, מחייבת גישה מחמירה, באופן ההולם את חומרת הפגיעה בזולת ואת מעמדו של הערך המוגן. שיקולים של גמול והרתעה מקבלים את משקל הבכורה ומחייבים להשית על מי שהורשע בניסיון לרצח עונש מאסר לתקופת ממושכת, הנמדדת בשנים ארוכות" - ע"פ 4372/13 סיסאי נ' מדינת ישראל (06.08.2014)

 

15.       כידוע קיים בפסיקה מנעד רחב של מתחמי ענישה וכל אחד מהצדדים הפנה לגזרי דין, מהם ביקש ללמוד על מדיניות הענישה הנוהגת ותומכים במתחם העונש ההולם שהוצע על ידו.

 

5

המאשימה הפנתה לחמישה גזרי דין בעבירות של ניסיון לרצח, כדלקמן:

 

א.        תפ"ח 50407-05-13 (מיום 02.03.2015), ע"פ 2555-15 (19.07.2016) מחמד מוהולוס נ' מדינת ישראל, שם נגזר על נאשם בן 21, ללא עבר פלילי, שהורשע לאחר ניהול הוכחות, עונש של 15 שנות מאסר בפועל, בגין ניסיון לרצח, בשל שיסוף גרונו של המתלונן, ללא כל סיבה, תוך שימוש בסכין יפנית. הנאשם דקר את המתלונן בחלקי גוף נוספים לרבות, בעורף, בזרוע, ובראש. העבירה בוצעה יחד עם שני חברים נוספים. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם של 10-16 שנות מאסר בפועל. ערעור שהוגש ע"י הנאשם, נדחה ע"י בית המשפט העליון, והעונש נותר על כנו.

 

ב.         ע"פ 4347/05, ע"פ 4378/05 (20.09.2006), ניקולאי בשקירוב נ' מדינת ישראל, שם גזר בית המשפט המחוזי על הנאשם, שהורשע לאחר ניהול הוכחות, עונש של 13 וחצי שנות מאסר בפועל, בגין ניסיון לרצח וחבלה בנסיבות מחמירות. הנאשם, מסיבה לא ברורה, שיסף את גרונה של המתלוננת שהייתה במערכת יחסים אינטימית עמו ודקר אותה בחלקי גוף נוספים, תוך שימוש בסכין מטבח עד שנאלצה לקפוץ מהחלון על מנת להימלט ממנו, ונותרה משותקת בחלק מגופה. גם הנאשם וגם המדינה ערערו על גזר הדין. ערעור הנאשם נדחה, ערעור המדינה התקבל, ובית המשפט העליון החמיר את עונשו ל-16 שנות מאסר בפועל, וזאת בשל האכזריות הרבה שבמעשיו ולצרכי הרתעה.

 

ג.         ע"פ 3151/08 יוסי דוידוב נ' מדינת ישראל (26.05.2010), שם נגזר על נאשם צעיר, שהורשע לאחר ניהול הוכחות, עונש של 15 שנות מאסר בפועל, (והפעלת שנת מאסר על תנאי מעבירה קודמת), בגין עבירות רבות הכוללות: ניסיון לרצח, קשירת קשר, נשיאת והחזקת נשק, התחזות, קבלת דבר במרמה, ושיבוש מהלכי משפט. הנאשם שהיה בעל עבר פלילי מכביד והכיר את המתלונן מבעוד מועד, הגיע לקיוסק יחד עם אחר, ותקף את המתלונן שעבד בקיוסק. הנאשם ירה לעבר המתלונן שתי יריות מטווח קצר, ולא הצליח לטעון את אקדחו על מנת לירות בפעם השלישית. שותפו לעבירה דקר את המתלונן. ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון נדחה והעונש נותר על כנו.

 

ד.         ע"פ 917/04 טל מוסקוביץ נ' מדינת ישראל (06.01.2005), שם נגזר על הנאשם, שהודה במעשיו, עונש של 18 שנות מאסר בפועל, בגין ניסיון לרצח, לאחר שתכנן לרצוח את חברתו לעבודה, ללא כל סיבה. הנאשם הצטייד בסכין, עקב אחריה, ודקר אותה בגרונה, בבטנה ובמקומות נוספים. ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון נדחה והעונש נותר על כנו.

 

ה.        ע"פ 8944/14 עמאר סואעד נ' מדינת ישראל (08.01.2017), שם נגזר על נאשם צעיר, שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת ניסיון לרצח, עונש של 15 וחצי שנות מאסר בפועל (והפעלת מאסר על תנאי של חצי שנה בגין עבירה קודמת), לאחר שתכנן לרצוח מתנדבת בשירות לאומי, שלא נענתה לחיזוריו, הצטייד בסכין מטבח גדולה, ודקר אותה באכזריות מספר פעמים, באזור הריאות והידיים ואף גנב לה את הטלפון הסלולרי על מנת שלא תוכל להזעיק עזרה. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם של 10-18 שנות מאסר בפועל. ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון נדחה והעונש נותר על כנו.

 

16.       מנגד, הפנה הסנגור לארבעה גזרי דין אחרים, בעבירות של ניסיון לרצח ובהם מתחמי ענישה ועונשים מקלים יותר, כדלקמן:

 

א.        תפ"ח 7117-01-15 (13.10.2016), ע"פ 9045/16 מדינת ישראל נ' אדנני, שם נגזר על נאשם חולה סכיזופרניה בן 24, לאחר ניהול הוכחות, עונש של 8 וחצי שנות מאסר בפועל, בגין עבירת ניסיון לרצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין, ושיבוש מהלכי משפט. הנאשם תכנן לרצוח את מעבידו, שפיטר אותו מעבודתו, הצטייד בסכין יפנית לצורך כך ושיסף את גרונו בכוונה להמיתו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם של 12-8 שנות מאסר בפועל והתחשב במצבו הנפשי בקביעת עונשו. ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון טרם נדון.

 

6

ב.         תפ"ח 659/03 מדינת ישראל נ' רמזי אבו ג'ומעה (17.11.2004), שם נגזר על נאשם, יליד שנת 1984 שהודה במעשיו, 9 שנות מאסר בפועל, בגין עבירת ניסיון לרצח, וחבלה חמורה בכוונה מחמירה. הנאשם תכנן לרצוח את ארוסה של שכנתו, לאחר שאמרה לו שהיא איננה מעוניינת להתחתן עם בן זוגה ונטעה בליבו את התחושה שיש לו סיכוי רומנטי עמה. הנאשם ניסה להרעיל את הקורבן תוך שימוש ברעל שהכניס לתוך בקבוק מיץ ותה, וכשלא הצליח, ארב לו ברכבו ודקר אותו בסכין, דקירות רבות בפלג גופו העליון. בקביעת עונשו התחשב בית המשפט בעברו הנקי, בתסקיר שהוגש, ובנטילת האחריות על המעשים. לא הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

 

ג.         תפ"ח 18/08 (מיום 02.03.2011), ע"פ 2721/11, ע"פ 3034/11, ע"פ 3061/11, ע"פ 3062/11 (03.09.2012) מדינת ישראל נ' שלומי אוחיון, שם נגזרו על הנאשם, לאחר ניהול הוכחות ארוך, 12 שנות מאסר בפועל, בגין עבירת ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירת נשק, וקשירת קשר לביצוע פשע. הנאשם החליט לירות במתלונן באקדח, ולרצוח אותו, יחד עם שותפיו לעסקים, על רקע חוב כספי. הנאשם ירה מספר יריות לעבר המתלונן ופצע אותו אנושות והמשיך לירות לעבר אדם נוסף שהיה בקשר עם המתלונן. על כל אחד מהשותפים נגזר עונש אחר בהתאם לשיקולי הענישה הספציפיים (בין 12-4 שנות מאסר בפועל), הערעורים שהוגשו על ידי הנאשמים נדחו והעונש נותר על כנו.

 

ד.         תפ"ח 36578-05-12 (מיום 06.05.2013), ע"פ 4372-13 מדינת ישראל נ' אגנהו (06.08.2014), שם נגזר על נאשם בן 27, שהודה במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה על העונש, 11 שנות מאסר בפועל, בגין עבירת ניסיון רצח, לאחר שהחליט לרצוח את המתלונן בשל עימות על רקע כספי שגרם לו ללחץ נפשי. הנאשם שהיה בעל רישיון לאקדח, ירה לעבר המתלונן, בפתח ביתו, 15 כדורים מטווח קצר לפלג גופו העליון והתחתון. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם של 16-9 שנות מאסר בפועל. ערעור שהוגש ע"י הנאשם לבית המשפט העליון, נדחה, תוך שנקבע שאין מדובר בסטייה מהותית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

 

17.       בנוסף, הגיש הסנגור רשימה של פסיקה המתייחסת לרמת הענישה הנוהגת בעבירות הריגה, שבוצעו באמצעות דקירות סכין או באמצעות ירי. עיון בפסיקה זו מעלה, כי נקבעו מתחמי ענישה שבין 13-6 שנות מאסר בפועל ונגזרו עונשי מאסר בפועל לתקופות של 12-9 שנים.

 

הסנגור טוען, כי בשל התוצאה הקטלנית של עבירת ההריגה ניתן להשוותה לעבירת הניסיון לרצח, שכן על אף שהיסוד הנפשי הוא בדרגה גבוהה יותר, התוצאה איננה אבדן חיי אדם. איננו רואים עין בעין עם טענה זו. לטעמנו, לא ניתן לגזור גזירה שווה בין העבירה של ניסיון לרצח ובין עבירת ההריגה.

 

אמנם, לכאורה, התוצאה של עבירה ההריגה חמורה יותר - קיפוח חיי אדם, אולם קיים הבדל מהותי ביסוד הנפשי העומד בבסיס כל אחת מהעבירות. החומרה היתירה של עבירת הניסיון לרצח היא בכוונה המיוחדת, במטרה של ביצוע המעשה - ברצונו של הנאשם להביא למותו של אדם. כוונה מיוחדת זו היא שמבדילה בין העבירה בה הורשע הנאשם ובין עבירת ההריגה שהיסוד הנפשי שבה הוא יסוד נפשי של מחשבה פלילית, שהוא פזיזות, המתבטאת באדישות או בקלות דעת, ללא שהעובר עבירה זו חפץ בתוצאה.

 

הבדלים נוספים נעוצים, כמובן, בנסיבות האירועים במקרים השונים, אליהם הפנה הסנגור, המתאפיינים, לעיתים, בהתלהטות יצרים בעת מריבה ולעיתים - באלימות משני הצדדים ונסיבות נוספות. כך או כך, מתחמי הענישה שנקבעו בגזרי הדין בעבירות הריגה, אליהם הפנה הסנגור, עולים על מתחם הענישה (10-5 שנים) לוֹ הוא טען בפנינו.

 

18.       לטעמנו, מתחם העונש ההולם שציינה המאשימה - מאסר בפועל בין 12 ל- 16 שנים וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, הולם את המקרה שבפנינו, על נסיבותיו החמורות.

 

הנאשם שבפנינו התכוון ליטול את חייו של המתלונן, חפץ בתוצאה זו ופעל, בנחישות ובאכזריות, כדי להשיגה. עבירת ניסיון הרצח קרובה, חברתית ומוסרית, לעבירת הרצח וההבדל היחיד בין השתיים הוא, שמסיבה כזו או אחרת לא עלה בידי המנסה לרצוח, לממש את כוונתו.

 

19.       נסיבות העבירה בה הורשע הנאשם בענייננו חמורות במיוחד, שכן מדובר בניסיון שכמעט צלח ורק בנס ניצלו חייו של המתלונן. הדקירות הרבות, בשתי סכינים, שדקר הנאשם את המתלונן כמעט הביאו למותו של המתלונן ונראה שהנאשם היה מצליח לממש את כוונתו לולא עלה בידי המתלונן לדחפו מעליו ולהימלט מהמקום, לאחר שהנאשם החליק בשלולית דמו של המתלונן, שנקוותה על רצפת המבואה. למזלו של המתלונן, עלה בידו להגיע לרחוב, שם מצאו אותו עוברי אורח, אשר הושיטו לו עזרה ראשונה והזעיקו אמבולנס, אשר הגיע מיד למקום. למרות פעולות זריזות ויעילות אלה, המתלונן הגיע לבית החולים במצב קשה ובסכנת חיים.

 

7

נסיבות ביצוע העבירה מצויות, אפוא, ברף החומרה העליון של עבירת הניסיון לרצח ומצדיקות קביעת מתחם של מאסר בפועל, שהרף העליון שלו אינו רחוק מהעונש המרבי, בן 20 שנים, הקבוע בצד העבירה.

 

 

 

 

גזירת העונש בתוך המתחם

 

20.       גזירת דינו של נאשם, גם אם עבר עבירה חמורה ביותר, היא מהמשימות הקשות ביותר העומדות בפני שופט. על בית המשפט הגוזר את דינו של נאשם להביא בחשבון שיקולים שונים, חלקם ציבוריים, חלקם פרטניים. היטיב לתאר את מלאכת גזירת הדין כבוד השופט ברק בע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד לד(2) 421 (20/12/1979), באומרו, כי הפעלת שיקול הדעת של השופט, בגזירת דינו של נאשם "... הוא אחד מתפקידיו האחראיים והקשים ביותר של השופט. הפעלתו של שיקול הדעת מכוונת תמיד לעניין אינדיבידואלי - ובכך, בין השאר, נבדל השופט מהמחוקק - אך השיקולים אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם הן שיקולים כלליים והן שיקולים שהם אינדיבידואליים לנאשם העומד לדין [...] ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה 'משוקללת' - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת 'שקלול' זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט" (שם עמ' 434).

 

תיקון 113 לחוק העונשין גיבש, בסעיף 40יא לחוק, רשימה של שיקולים פרטניים אותם יביא ביהמ"ש בחשבון, בבואו לגזור את דינו של הנאשם, במסגרת מתחם העונש ההולם שנקבע על ידו לפי נסיבות ביצוע העבירה (אליהן מתייחס סעיף 40ט' לחוק).

 

21.       לחובתו של הנאשם שבפנינו יש לזקוף את עברו הפלילי, שכן העבירות בהן הוא הורשע בעבר הן, בבסיסן, עבירות הכרוכות באלימות. עם זאת, אנו מביאים בחשבון שמדובר בעבירות שנעברו לפני שנים רבות וכי מאז שנת 2001 ועד האירוע דנן, לא כשל הנאשם בעבירות נוספות.

 

22.       עוד טרם תיקון 113 לחוק העונשין נקבע בפסיקה, כי במסגרת שיקולי הענישה, יש לזקוף לזכות נאשם את הודייתו באשר עשה ואת העובדה שהוא מביע חרטה על מעשיו ועושה מאמצים לחזור למוטב וכי מנגד - אין לזקוף לחובתו של נאשם את כפירתו ואת ניהול המשפט על ידו. מדיניות זו עוגנה בהוראותיו של תיקון 113 לחוק העונשין, הקובע, בסעיף 40יא(4) לחוק העונשין, כי יש להביא בחשבון לעניין העונש, את "נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב" ובסעיף 40יא(6) לחוק הקובע, כי: "... כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו".

 

הנאשם שבפנינו לא לקח אחריות על המעשה ולא הביע חרטה, שהרי הוא כופר מכל וכל במיוחס לו ועומד, גם כיום, על טענתו לפיה הוא לא פגע במתלונן. לפיכך, נשמעו הראיות בתיק, לרבות עדותו של המתלונן אשר כלל לא חפץ להעיד. כל זאת לא נזקוף לחובתו, שכן זו זכותו שבדין. עם זאת, אין הנאשם זכאי להפחתת עונשו, כפי שזכאי נאשם אשר נוטל אחריות על מעשיו ומתחרט עליהם.

 

23.       עוד נציין, כי איננו מקבלים את טענת הסנגור לפיה יש להתחשב, לקולה, בעובדה שהנאשם גדל בחברה בה קיימים קודים של התנהגות, המצדיקים שימוש באלימות כאמצעי ל"פתרון" סכסוכים וכי גם המתלונן חי לפי קודים אלו.

 

למעשה, טוען הסנגור ל"הגנה תרבותית" - להקלה בעונש על רקע תרבותי-חברתי. אין כל מקום לקבל טענה זו. הטענה של "הגנתה תרבותית" עלתה בעבר ונדחתה על ידי בית המשפט העליון. אמנם, דרך כלל מועלית הטענה לעניין ההרשעה, אך כפי שאין היא מהווה הגנה לעניין ביצוע העבירה, אין היא יכולה להוות שיקול להקלה בעונש. אם, בכלל, יש בטיעון זה משום נימוק להחמרה בענישה, על מנת לשרש תופעה פסולה זו של חיים לפי קודים חברתיים, המצדיקים פגיעה בחייו או בגופו של אחֵר.

 

8

יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כבוד השופט רובינשטיין בע"פ 10358/08 אזברגה נ' מדינת ישראל, (16.3.2010) (פסקה 8), שם, אמנם, נדונה ההגנה בהקשר של "נקמת דם" ורצח "על רקע כבוד המשפחה", אך הדברים הולמים גם את ענייננו:

 

"לפני ההכרה בזכותו של הנאשם לתרבותו יש להגן על זכותו של הקורבן על חייו ועל שלמות גופו [...] אין שום דרך לקבל מנהג תרבותי הנוקט דרך של אלימות קשה. יש להילחם מלחמת חורמה במנהגים אלימים מעין אלו. אנו מחויבים לשמור על אמות מידה מוסריות בסיסיות, ובראשן קדושת החיים ושלמות הגוף. מנהג תרבותי שיש בו פגיעה בערכי יסוד בסיסיים אלו אינו מקובל בחברה ליברלית רב תרבותית [...] ויש לנהוג כלפיו בגישה של אפס סובלנות. אשר על כן, כאשר נטען כי גילוי אלימות נעשה על רקע תרבותי, אין מקום ליתן לכך משמעות במסגרת הדין הפלילי [...]. אסור לתת לגישה הרב תרבותית לגבור על ערכים ליברלים בסיסים, ואין מקום לשמר ערכים שאינם הולמים זכויות אדם בסיסיות ובראשם את קדושת החיים ושלמות הגוף.".

 

כן ראו: ע"פ 6313/11 פלוני נ' מדינת ישראל (1.12.2013); ע"פ 10828/03 נג'אר נ' מדינת ישראל (28.7.2005); ע"פ 1621/15 בילאל כלייב נ. מדינת ישראל (10.1.2106). בין אם "הקודים" החברתיים מכונים "נקמת דם", בין אם מכונים הם "כבוד המשפחה" ובין אם כינויים אחֵר, אין הם מהווים הגנה או שיקול לקולה.

 

נבהיר כי, בכל מקרה, אין מקום לטענה לקולת העונש בשל כך שהקורבן חי לפי קודים המצדיקים, על פי הנטען, מעשה שכזה. טענה זו גם לא הובאה על ידינו כשיקול לחומרה, מה גם שהיא כלל לא הועלתה על ידי המאשימה.

 

24.       לזכותו של הנאשם נזקוף את התנהלותו הנורמטיבית מאז שנת 2001. כפי שפורט לעיל, שמענו מעדי האופי שהביא הנאשם במסגרת הטיעונים לעונש, כי בעשר השנים האחרונות התנהל הנאשם באופן נורמטיבי וחיובי ביותר, עד כי עדי האופי מתקשים להאמין שהוא ביצע את המעשה הנורא בו הורשע. ניגוד זה אכן צורם, אך אינו נדיר. לא אחת נתקלים אנו במקרים בהם מבצעים בני אדם מעשים מזעזעים ונוראיים המנוגדים, לכאורה, לאופיים ולהתנהלותם בשגרה. אין זאת אלא, שנפש האדם מורכבת ורב הנסתר בה על הגלוי לעין ואנו אין לנו אלא לדון על פי אשר הוכח בפנינו מעל לכל ספק סביר.

 

נציין, כי במקרה דנן אין מדובר "בהפתעה" מוחלטת; העבירות בהן הורשע הנאשם בעבר, אף שנעברו לפני שנים רבות ועל אף ההבדלים ביניהן לבין העבירה בה הורשע בתיק זה, כרוכות בהפעלת אלימות ומלמדות על אלימות המקננת בנפשו של הנאשם, אלימות אשר התפרצה במלוא העוצמה, במעשהו של הנאשם, בגינו הורשע על ידינו בתיק זה.

 

כן נביא בחשבון, לקולה, את גילו של הנאשם ואת הפגיעה המשמעותית של עונש המאסר בו וכן בבני משפחתו ובכללם - בת זוגו ובנותיה, אשר בשנים האחרונות היה להן הנאשם כאב.

 

25.       לאחר שנתנו דעתנו לכל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

 

א.        14 שנות מאסר בפועל, שיימנו החל מיום מעצרו - 22.11.15.

 

ב.         24 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע.

 

ג.         12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירת אלימות, לרבות אלימות מילולית, מסוג עוון.

 

ד.         אנו מחייבים את הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 150,000 ₪. הפיצוי יופקד על-ידי הנאשם בקופת בית-המשפט תוך 90 ימים מהיום.

 

ב"כ המאשימה תעביר פרטי המתלונן למזכירות ותמציא לו העתק מגזר דין זה.

 

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים.

 

 

9

ניתן והודע היום ט' ניסן תשע"ז, 05/04/2017 במעמד הנוכחים.

 

 

 

 

 

 

רון סוקול, שופט

אב"ד   תמר שרון נתנאל, שופטת

רונית בש, שופטת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ז, 05 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.